אור החמה על ספר הזהר ב:תג

זבוליא"ל על שם זבול. ענא"ל על שם עניית התפלה. וכד צלותא סלקא מרקיע ראשון לשני קודם הגיעה השני קאים האי וכריז היינו שנותן כח לבטל השערים והשרים המופקדים עליהם לפתוח שעריהם וכולהו תרעין ואפשר שיש תפלה שתעלה דרך זה ויש תפלה שסגולתה ליכנס בשער אחרת הכל לפי עניינם לכך עאלת צלותא בכולהו אינון פתחין שאל"כ י"ב למה. לסטר דרום כדי שיהיה מלאך החסד וכאשר יבא ויתקשר עם חייליו יקרא מחניא"ל שחנה במחנותיו והם שתין בסוד ו' קצוות. וכולהו מארי גדפין כנפים לשון כנופייא שכל א' וא' יש לו מחנות אחרות תחתיו שהם אליו כנפיים לגוף וז"ש מארי דמשריין כל א' מס' מחנות יש לו עוד מחנות תחת ממשלתו מרוב הכללות אשר להם. מליין עיינין כלומר הם בעלי ההשגח' להשגיח במעשה בני אדם אם ראויה תפלתם להתקבל מצד מעשיהם. ולגבייהו קיימין וגומר שגם הם בודקין השמיעה אם היא הגונה ועד כאן לא נבדקה אלא אם מסודרת או שלימא וכיוצא אבל כאן בודקים יותר. בגין דאינון צייתין וגומר כלומר שאם תפלתו בלחש אז אלו הכחות שהם שערים ליכנס התפלה דרך בם למעלה ומקבלים אותה לפי שזווג נעשה בחשאי:

כגווגא דא מאן דקארי ירצה שפוגם הקול עם היות דלא דמי דהכא חדא בקול רב והתם אפי' חד אסיר אלא ודאי הוראת קול פגום בעלמא מייתי ראיה: קול ודבור ת"ת ומ' דהיינו תורה ותיבותיה. אמנם קול שני ודבור שני ח"ו יצא לחצונים וק"ו לקול דברים בטלים ומכאן ראיה שלא ישמע קול תפלתו אלא יחיד שאין שני לו. כד איהו סלקא בלחישו ונבדקה כל אינון שתין רבוא משריין שהם בסוד ו"ק וכל אינון מארי דעיינין מצד החכמ' ומארי דאנפין בבינה כנזכר באדרא עיני ה' אל צדיקים אלין וגו' יר' אלין הם ברקיע השני בסוד כחות המתפשטין למטה אמנם יש עינים אל ההיכלו' שהם ז' המה עיני ה' ויש עוד עינים זכרים באצילות אמנם הנזכר בכתוב הם אלו ממה שאמר ואזניו אל שועתם הם הבודקי' התפלה ונותנים לה ידים ליכנס כנז': גדרי"ה על שם שהוא גדר שלא יכנסו טמאים להיכל.

ואיהו משמש וגומר אפשר כי התפשטות השרביט הזה הוא הוראת עליונה על היסוד שהוא השרביט העליון וכח התעוררות עושה האות הזה למטה ואז הוא עת רצון להתעורר המלאך ההוא לשמש בצלו קדם ה': דנפיק ואתגניז שכך הוא ענין היסוד מתגלה ומסתתר כנודע ולא יתרחק היות הרקיע הראשון נגדיי למ' ולכך שם הוא סוד הלבנה ומיעוט' כנזכר לעיל ורקיע שני נגדיי לנצח והוד תרוייהו כחדא ולכך יש בו סוד מארי עיינין ומארי אודנין כנזכר. וברקיע הג' הזה הוא נגדיי ליסוד ולכך שמו יעיד עליו שהוא רקיע דשרביט כנזכר ורקיע רביעי לשמש נגדיי לת"ת:

תלת זמנין וגומר כאו' ערב ובקר וצהרים אשיחה ולהוראה אל הכחות האלו חפץ ורצון גבוה בתפלתם של ישראל שהיא עולה לעטרה על ראש צדיק ירד השרביט הזה וישתחוה אל התפל' כדי שאז יודו כי צדק מאמרו ית' שתנתן תורה לישראל וזה טעם כד צלותא סלקא נחית ההוא שרביטא וגומר.

טנרא צור היא המ' מצד הדין ולכך היא תקיפא והיא ברקיע הזה שהוא כנגד היסוד והיינו ואיהו קאים באמצעיתא דההיא רקיעא ממש נוכח היסוד ונודע כי בקיעת המ' להוליד הכחות ולהתפשט ממנ' הוא מצד כח היסוד לכך אלו הכחות הגנוזים שם ואסורים על שהקשו ערפם יותר מדאי נגנזו ונסתרו בקושי הדין הקדוש ולא ירדו אלו החצונים מפני שעשו מחשק התורה ועתה יצאו ויתפשטו ע"י דבטש ההוא ממנא בההוא שרביטא בטינרא תקיפא דזהיר כנזכר ואין כח ליסוד להתיר אסורים אלו אלא ע"י התפל' וז"ש בתר דסגיד שנתחדש כחו ונפקי מגו ההוא טנרא שע"ה והם סוד חשמלים קדושים ואנזיף בהו קב"ה שהשפיע בהם הדין ונתנדו בנזיפה מלפניו. ולא נפקין רק להתבייש ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה והיינו אומרם ה' אדונינו וגומר והיינו סוד הדר התפל' בזה הרקיע אחר שנבדקה כנזכר וכיון שרואים מעלתה משפילים עצמה אליה וז"ש כדין סגדין לגבה. מכאן ולהלאה צלותא מ' מתעטרא בעטרין עילאין כי היא מזומנת ליכנס אל רקיע ד' שהוא חמה סוד הת"ת א"כ כבר היא מעוטרת בעטרין עילאין וגומר.

וכדין שמשא נפיק וגומר אין זה זריחת החמה שאין תפלה אלא אחר זריחת החמה אלא הכוונה נפיק סוד נצוצי אוד דקותו למעלה בדרגוי במל ו' קצוות. וכולהו מעטרין לההוא צלותא שהיא סוד המ' בעטרין דבוסמין דג"ע כי השמש סוד הת"ת עם מחנותיו מעטר למ' בשפע ואור הבינה דהיינו עטרין דגנתא דעדן.

ותמן אתעכבת כי יש לה שם מרגוע שהיא בית בעלה: עד דכולהו משריין בסוד הנשיק' כנזכר וכוללו כולם בה ויתקשרו כי לקשר העולמות כי היא נכנסת לרקיע ה' שהוא סוד הגבורה גדריא"ל שהוא גדר שגדר השם העליון ואין ראוי ליכנס עד שכל הכחות יהיו עמה שלא יבטלנה הדין: והוא מארי קרבין וגימר שמצד הגבור' הם מתחזקים ועתה הם נכנעים ולכך אזדעזע וגומר ונפיק וסגדי להודות ליש' על מעלתם על האומות. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. דשמיה עזריא"ל סבא וגומר אפשר הוא הנכון כי כשנקרא מחניא"ל אז ממונה על מארי דעיינין וכד נקרא עזריאל אז ממונה על מארי דאודנין כי טניאל וחיילין דילי' הם בפתחין ואינם מכלל אלו וזהו האמת. וכל אלו עיני ה' אזני ה' הם כאן למטה תתאין ואית אחרנין לעיל בהיכלות מטטרו"ן שהם עינים אזנים זכרים כי אלו הם נקבות כד"א עיני ה' משוטטות וגומר:

בלחישו ברעותא דלבא הענין כשהתפל' בלחש שאינה נשמעת לאזניו אז היא רוחנית מאד מגדר טבע רוח האדם שהיא פנימית ורוחנית יותר מאד מן סטרא אחרא ואינם רואים אותה אבל אם התפל' נשמעת לאזניו לא סלקא כי אז שומעים לה החצונים והם מתערבי בהדה וזה הפך סברת הרי"ק בבית יוסף שפסק הפך מ"ש ועיין בירושלמי ותמצא כדברי הפך סברתו. אלא דיהא קלא ודבור חד וגומר. פי' כי התפלה וקריאת ס"ת כולהו הוו מעלמא עילאה וגומר וכן נתבאר לקמן ב"ה. ואיהו משמש ג' זמנין ביומא וגומר נ"ל כי לא נחית האי שרביטא אלא בג' תפלו' שחרית מנח' ערבית ולקבלייהו משמש האי ממנא לקבל השרביט אך קשה כי אלו הג' תפלות הם ביום ובלילה והכא לא קאמר אלא ביום לבד:

מכאן ולהלא' וגומר פי' כי בשני הרקיעים הראשונים אין בהם יכולת לעטר התפל' וסלקא לגו רקיעא ה' כי כן חמה הוא הד' בז' ככבי לכת. רקיעא חמשא'. הוא לקבל ככב מאדים ולכן יש בו חד ממנא גדריא"ל שמו הוא בעל מלחמות של האומות לא של יש' וכד צלותא סלקא כדין אזדעזע הוא וחיילין דילה ואתבר חילייהו כי הם ממונים על האומות ולכן אתבר חילייהו. עכ"ל: