אור החמה על ספר הזהר ב:ת

כל נדיב לב הרוצה להתנדב היכולת בידו: יביאה ר"ל המשך שהוא מביאה עמה והיל"ל ייחד. צלותא דבר נש וגומר שהתפלה עולה מדרגה אחד מדרג' עד למעלה. אינון שירין וגומר היינו סוד הזמירות וישראל חברים עם המלאכים המשוררים כל א' וא' במשמרותיו. ובאלו קשיטת גרמה כאתתא וגומר מפני שאלו השירים הם קישוטי השכינה למתק דינ' ומתפרדת מן החצונים הנאחזים בדין. ובסדורא דצלותא ?וגותר כי ברכת היוצר ד' היכלות ואהבת היכל אהבה ואמת היכל רצון תפלה מעומד היכל קדש הקדשים כי נכללו ההיכלות ונקשרים. ומתקשטן וגומר כי גם הם נמתק דינם וכל עליון נכלל בתחתון ומשתלם ועולה. כיון דמטו לגאל ישראל שהיא כעצם תפלה מעומד. כדין מלכא מצד הבינה קדישא מצד החכמה. נטיל בדרגוי יורד בחסד ומחסד לגבור' בדרגוי במדות עצמן הכלולות בו בעצמו:

ואנן בעוד שאנו מתקנין בנקבה אנו יושבין אמנם מקמי מלכא עילאה בעינן לקיימא על קיומנא כמי שעומד בפני תלמיד חכם.

דהא כדין אושיט ימיניה חסד לקבלה בימין והיא ברכת מגן אברהם ואח"כ שמאלא תחת לראשי כי לא תגבר אלא תחת לרישא שהיא כלולה עם החסד וז"ש ולבתר שמאלא דשוי לה וגומר והיינו ברכת אתה גבור גבורה ולבתר דאתחבקו תרוייהו וזה בשתי ברכות ראשונות ואח"כ בנשיקו בברכה שלישית אתה קדוש היינו נשיקין ביעקב כנזכר פ' תרומה.

ובעי בר נש לשואה וגומר ולכוון בייחוד' אלו כלם יחד וז"ש ולכוונא בכל הני תיקונין וגומר שרמזו אליהם אנשי כנסת הגדולה ולא תאמר שהם דברי סגולה שמעצמן יתקשטו ויתייחדו אלא בעי בר נש וגומר כדי שיהיה פומיה בדבור מ' וליביה ת"ת ורעותיה רצון הכתר כחדא:

השתא דמלכא עילאה ת"ת ומטרוניתא מ' בחיבורה בסוד החיבוק בחדוה מהבינה באינון נשיקין שהם ע"י יעקב מאן דאצטריך למשאל דהיינו האמצעות ישאל קודם שיתעלמו יותר ויהי' כסיפותא למיעל כדמסיק וז"ש דהא כדין שעתא ובעותא איהי ובסודי הרצון העליון ממלאין רצון השואל. כדין יתקין גרמיה וגומר יר' כיון דשאל שהשלים עד שומע תפלה כדין יתקין גרמיה וגומר לתלתא אחרנין שהם רצה ומודים ושים שלום מפני שעד עתה לא הגיע הענין אלא עד חיבוק ונישוק מכאן ואילך הזווג עצמו ואעפ"י שהם סוד נה"י עכ"ז הוא מפנימיות העליון וההמשכה ממקום נסתר וז"ש לאתערא חדווא דטמירו דהא מאלין תלת אתברכא בדבקותא אחרא נוסף על הדבקות הקוד' וראו שבשעת הזווג כל אדם לא יעמוד ולכך התחיל לתקן עצמו לצאת ולא שבשע' שהשלים תפלתו פסק הייחוד אלא אז הוא מתחיל במקום נעלם ונסתר וז"ש ולאנחא לון בחדוה גניזא וגומר ועכ"ד וגומר אעפ"י שההמשכ' ממקום נסתר יהא ברעותיה דיתברכון תתאי מאינון ברכאן וגו'. וכדין אצטריך למנפל על אנפין לכסות פניו שלא יראה ולעשות עצמו כמת ורוצה הוא למות על טהרת עונותיו ונפשו נטהרת בזה ונסתלק ונקשר בסוד אליך ה' נפשי אשא כדי שיהיה שם מיין נוקבין שא"א לקבל מיין דוכרין אלא ע"י מ"ן ולזה כדי שתקבל הרוחין אף היא אושידת לגבי עילא מ"ן נפשות מלמטה ולזה ימסור נפשו ונשמתו ליכלל שם ולא נשמתו ממש אלא דיוקן נשמתו אשר לו למעלה נכלל בסוד כוונתו למט' שהרי אין נשמה מסתלקת מן הגוף. ובזולת זה שהוא מ"ן יש תועלת לזאת הנשמ' שנעשית חדשה בתוך שהם מחודשות וז"ש בגו אינון נפשין דאיהי נקטא בסוד הזווג וחדוש נשמתו גורם לה כמה ענייני' כמו טהרת הנפש ותוספת אומץ כנגד יצה"ר והשכלתו בתור'. ובסודות ועוד כי עיקר הנשמ' להיותה דביקה בקונה וז"ש דהא כדין צרורא דחיי איהו שאז היא שעה רצויה לזה שכל החיים צרורים יחד המ' חי"ה ודאי על היסוד ח"י עם הת"ת עץ החיים עם הבינה ארץ החיים אלדי"ם חיים עם החכמה תחיה בעליה ומקור החיים כתר נפתח ונשפעת וזה אם אין בה פגם הדוחה אלא שהוא הקדים התשובה ותקן מדותיו עד אשר תקובל לענין זה וז"ש אי אתקבלת בההיא שעתא וגומר.

ותו דבעיא המ' לאתכללא מכל סטרין מצד' ומצד הת"ת מעילא ומתתא וכך צריך התעוררות הנשמות עליונות החדשות מהזכר ותחתונות בנשמות הצדיקים אשר מצדה ונעשות מ"ן כנזכר שע"י זכותם היא אומרת תנו לי בשביל פלוני בני כך וכך מעשים יש בו.

כגוונא דההוא שלום היינו היסוד צדיק עליון וכל צדיק שבעולם בסוד בנימן צדיק תחתון ואין יכולת ביסוד לפעול אלא ע"י הצדיק התחתון ומעלים עליו כאלו הוא גרם כל מעש' היסוד שמעשיו הם. ההוא דבריך לה למטרוניתא כל איזה מין ברכ' שיש במ' מן היסוד נמשך ואחר שהיא כלילה מהאורו' והברכות אח"כ היא מתעטרת מלמעלה בכל סטרין דהיינו שהעליונים נכנסים אליה שכבר יש לה אכסניא להם ובית קביל.

אוף הכי האי בר נש מעלה עליו הכתוב כאלו הוא עושה כל זה כיון שאין היסוד יכול לעשות דבר זולתו בהתעוררות תחתון וכל יומוי כלו' הקב"ה מכריז עליו פעם א' אמנם בכל העולמו' נקרא תמיד בשם זה וז"ש וכל יומוי הכי כמו שקראו הקב"ה קרן ליה. בגין דאכלל כנז'. וכד אסתלק וגומר שמסלה עשה לו בחייו ודרך מסלתו עולה שם כי הוא מבני ההיכל תמיד: שלום כלומר יכנס בהיכל בלי עיכוב זה הצדיק הנק' שלום. ינוחו על משכבותם היינו סוד הייחוד הנעשה ע"י נשמתו בעת סלוקה כיון שעלה ויפתחון ליה תריסר וגומר מלמעלה והשכינה הנקרא' משכב משכינה עצמה משכב לכל א' וא' מהמקורות האלו וקאמר ינוחו המקורות על משכבותם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב: דהא מאלין תלת אתברכן וגומר מכאן תבין כמה מיני ייחודין הם אמנם הייחוד הנקרא זווג אשר היא לאפקא נשמתין א"א להיות כי אם ע"י היסוד בדוקא ועל זה נאמר בכל הזוהר דלית רשו לספירן לארקא בכנסת ישראל אלא ביסוד אמנם ג"כ אפשר שתקבל ברכה ושפע המ' מאיזה ספי' שלא ע"י היסוד דוגמת הנישוק בפה וחיבוק בזרוע או יהיה לה מתנאן וברכאן בידה ולכן בג' ברכו' ראשונו' קבלה ברכות מג' אבהן אך עתה בג' תחתונות נה"י הם סוד זווג וז"א בדבקותא אחרא שאינו מעין הקודם ואינו כי אם ע"י היסוד. ושמור כלל זה בידך ועיין בתיקון ג' מה שביארנו.

בצרורא דחיי בהאי עלמ' וגומר כלומר שנקשר יסוד הנק' חי העולמים ומתקשר ונצרר בבינה הנק' אלקים חיים ולוקח ממנה ומשפיע במ' ואז המ' הוי צרורא דתרוייהו דבינה ויסוד הנק' חיים. עכ"ל: