אור החמה על ספר הזהר ב:שצט

בגין דייתון ישראל ויקבלון אורייתא וגומר כלומר צורך לנשמות לזכותן הוא קיום התור' ולזה ברא הקב"ה העולם שיהיה נמצא בו כל צורך התורה מה כתיב אם מן הצאן קרבנו נעשה צאן מה כתיב בה ועשית בגדי קדש א"כ נעשה זהב תכלת וארגמן וע"ד זה כל המציאות נברא בתורה לקיומה ע"י הנשמות.

וכל מאן דישתדל באורייתא בעסק' כאלו אשתדל לבנית היכל להקב"ה וכל איזה חידוש שמחדש בתורה הוא מציאות ענין חדש שמחדש בה למעלה ואור נוסף שהיה נסתר ונעלם ונתחדש ונתפשט ואם הוא עוסק במה שכבר חדשו זקנים הוא מצחצח אורו במה שעוסק בה תמיד.

דהיכלא עילאה דקב"ה וגו' היכלא עילא' הוא הת"ת שהוא היכל לבינה וחכמה ונמצא הקב"ה ממש אלהותו מתלבש בתור' והטעם שהיתה גזרת חכמתו שתנתן תורה לישראל מבחינת היכלו היה כדי שימצא הבורא קרוב לעוסקי תורה וז"ש בגין דכד בר נש עסיק באוריי' קב"ה קאים תמן ושומע דבריו והיינו ויקשב ה' כמי שעומד בבית ורואה מתהלך בקרב ביתו ומקשיב.

אשתזיב בר נש מג' דינין מפני שאין בעלי דינין נכנסין בהיכל כי הוא בתוך ההיכל כנזכר כל זמן שלא יפסוק ויתרפה ממנה והב' ומדינה דמלאך וגומר שמתים בנשיקה. הג' שת"ח אין אור של גיהנם שולט בהם כדרז"ל: ספר לעילא ת"ת ספר לתתא מ'. זכרון הוא יסוד ונק' בשם הזכירה דנטיל מה שנותנים לו. וכניש שבסגולתו לקבץ החיים ממקומם מלמעלה והיינו בבחינת החיים שבהם נאמר זכרנו לחיים נק' זכרון:

ספר זכרון תרין דרגין הא' ספר והב' זכרון דאינון חד ששניהם מתייחדות הב' המדרגות ורזא דא שם ה' מ' ות"ת וכולא מלתא חדא כי בחומרינו שם ה' מור' כאו' ענין אחד וכיוצא בזה ספר זכרון ולא אמר שם סתם זכרון אחר דכלא חדא כנזכר מפני דאית שם ואית שם יר' יהו"ד עצמו שם לענין נעלם וז"ש דאיהו איקרי שם ממה דלא אתידע וגומר היינו הכתר שאין אות ונקודה שירמוז בו כי הנכנס בגבול אותיות הוא מחכמ' ולמטה וז"ש ולא אתרמיז בידיעה כלל. ודא איקרי החכמ' שם אל הכתר איקרי נקודה עילאה מפני שתחלת הישוב נקודה וקודם אליה אין וכיון שהשם בעצמו נקודה והוא שם למה שאין בו ישוב. היאך יקרא שם לשום ענין אלא שם סתם: שם לתתא מ' שם לקצה השמים דהיינו יסוד דאקרי זכרון. והאי שם שהוא מ' איהו נקוד דלתתא כמו שנקודה למעלה חכמה שם לנסתר כך המ' חכמה תתאה דאיהו שם מההוא זכרון דאיהו קצה השמים דנטיל כל חייך דלעילא ואוסף הכל ומביא אותו אל בחינת נקודה א' סוד נקודה ציון וא"ת כמו שנקודה עליונה נק' שם סתם כך היה ראוי שיקרא ספר סתם לז"א דא איהו ספר חשבון דקיימא בחושבנא והיינו דמפרש קרא ולחושבי שמו ולמעלה אין חשבון כלל ולכך זו תקרא ספר חשבון והעליונה ספר סתם. ספר דקאמרן ושם חד מלה הוא בכל סטרין בין למעלה נקודה עליונ' בין למטה נקוד' תחתונ'. נקודה דא בין עליונה חכמה בין תחתונה מ' כל מקום שנייחס אותה בגין דקיימא באמצעיתא שממנה התפשטות הקצות והישות. כי כמו שהנקודה יסוד לעגולה כך נקודה יסוד לישות ולכך שית. סטרין שהם ו' קצוות אתאחדן בספר עילאה שהיא החכמה נקוד' עליונה שם סתם כנזכר ואיהו עילאה עלייהו לקיימן ולהשפיען, שית סטרין אתאחדן בספר תתאה שהיא המ' נקודה תתאה והיינו סוד ההיכלות למטה וכערכם היא מ' ונקודה ותחלת הישות אליהם ועם היות שהם שבע וגם הכא הבינה כאשר יתבאר. והנה המשיך הענין משם אל ספר ומספר אל תורה וז"ש ספר עילאה ספר תתאה דהיינו שתי נקודות הנזכר כולא איקרי תורה כי ספר ותור' ענין א' כאו' לקוח את ספר התורה הזה מה בין האי להאי בבחינת תורה אלא ספר עילאה איהו תורה דאיהי סתימא ולא קיימא להיות בה שום גילוי אלא בכתב שהיא בינה והיא אמצעות בין חכמה ובין הקצוות המתפשטים ממנה וז"ש דתמן איהו אתר לאתגלאה לתתא אל הקצוות והיא בחינת הבינה הכותבת ומגלה מה שנעלם בחכמה והוא בה ומתפשט אל התחתונים ו' קצוות וז"ש ומאן איהו דעלמא דאתי:

ספר תתאה מ' הנקר' ספר חשבון שחושבת וסופרת הדברים הנעלמים נקראת תור' שבע"פ והיינו היותה על המרכבות התחתונות הנקראות פ"ה שהם פ"ה לדבר עם הנביאים ולגלות להם הנסתר והם פה שדרך פה זה יוצא כל השפע אל התחתונים:

ובגין דלאו אינון בכללא דכתיב' להיותם אצילות אלא הם כתיבה שניה חותמין דשעוה ולכך לא אמר תורה שבע"פ כמו תור' שבכתב לכך הם נקראים על פה על אותם המדרגות הנקראות פה שהם עולם הנפרדים כאו' ומשם ולמטה יפרד לעצמו ואינם בכלל: ותורה עילאה חכמה אע"ג דקיימא לעילא ויצדק אומרו בה תורה שעל הכתב שכך היא נקודה על הבינה עכ"ז לא איקרי אלא דקיימא בכתב ההוא כתב בינה אתעביד היכלא לגביה ואיהי חכמה ג"כ מצד עצמה מתייחסת אל ההיכל הזה ואיהי קיימא גו ההוא היכלא מפני שהיא נעלמת וצריכה אל היכל להסתתר וז"ש ואתטמרת תמן: ובג"כ אקרי תורה שבכתב ממש מתלבשת בכתב ולא על הכתב שאינה משגת ולא מסתלק מכתב שהיא בינה:

אבל תורה דלתתא שהיא מ' איהי קיימא על רתיכהא ואיקרי על פה לחידוש דקיימא עלייהו והיינו על פה ולא בתוך הפה והטעם בגין דלא אתייהיבו מלגו מכללא דכתיבה שאינם באחדות האצילות ולזה לא אתעבידו היכלא בהאי נקודה מ' שתתלבש בתוכם באחדות ולביש הבינה בחכמה כההיא נקודה עילאה וגומר אלא ענפיה מתפשטין למטה דרך בם והיא עליהם נקשרת באצילות וז"ש ובגין דאיהי קיימא עלייהו ואינה בעצם עמהם באחדות אקרי תרומה ר"ל גבוה ומתרוממת עליהם משא"כ בחכמה שאינה מתרוממת מכתב שהיא הבינה כנזכר:

תו שמענא וגומר הענין לו' כי תרומה במ' נקשרת עם בעלה ת"ת באצילות כנזכר וגם הת"ת נק' ג"כ תרומה בכלל המ' וזה במה שפי' המלה תרי ממאה וענין המאה היינו דקאמ'. כל אינון דרגין וגומר הענין שעם היות שהמדרגות הם אצילות בריא' יצירה עשיה עכ"ז אינם נק' מדרגות שאלו הם חותם מחותם אמנם הצור' השלימה שהיא חותם א' שלם אינו אלא י"ס לבד כולם אצילות וז"ש כל אינון דרגין קדישין די ברזא דמהימנותא שהם כלל האמונה עשר ולא אחד עשר שהיותר מהם אינם במספר והטעם דקב"ה אתגלי מנהון מדרגות שעד סופם הגיע הצורה המליונה ובהם נכללו כל פעולותיו אמנם משם ולמט' הוא הוראת האברים העליונים ממש בחותם המתגלה ומתעבה וזה לא יקרא אלא לבוש לאברי הצורה העליונ' והעד על זה וכל אינון עשר אמירן וכל הצורה נשלמה בהם אלא שהם נמצאים באבי"ע:

וכד אצטריך לן האי נקודה תתאה יר' המ' ולא שנוכל לתפוס בכולה ונקח עשר ממא' אלא בבחינ' עשירית שבה שהיא נקודה תתאה שולטת בתחתונים לארמא ליה בין לייחדה למעלה או להורידה אלינו בכל איזה דרך שנרצה להכלל בה אסיר לן לנטלא לה בלחודהא שהיא חלק א' מעשר שבה שפי' אלא לה ובעלה הת"ת וגם בת"ת אין אנו יכולים לתפוס בשום א' מבחינותיו אלא בבחינה אחרונה שבה שהוא שולט בתחתונים דהיינו א' מעשר בחינותיו הבחינה האחרונה שבו ולזה אלין עשר סלקין למאה בהכללם כל אחד מעשר ולא יוכללו מאחד עשר או יותר אלא מעשר שהם י"ס דאצילות ולזה כד אצטריך לן לנטלא להאי נקודה תתא' לזה נקח בה א' מעשר ומבעלה א' מעשר כנזכר בגין דלא אצטריך לאפרשא לון כלל אפי' בבחינת הייחוד דהיינו תרומה להעלותה לה' אם בעלה נקחה תמיד בייחוד והיינו דלא אצטריך לאפרשא לון כנל שום הבדל כנזכר והיינו תרומה שהיא מתרוממת כנזכר: בכו קיימא מלה דא ייחוד המדות האלו לייחד שכינה בקב"ה מאתכ' תרומה מ' לה' ת"ת וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב: איהו תורה שבכתב בגין דאיהי סתימ' וגומ' אפשר כי בינה יען כי היא ושית סטרין דילה שהם מחסד עד יסוד כולם מכלל האצילות לכן נעשית נקודה אחת ונגנזת בתוך שית סטרין דילה ומתלבשת בהם כי במקומה היא גנוזה ונחתא בשית סטרין דילה כדי לאתגליא נהורא ולכך נק' תורה דקיימא בכתב שהם ו' סטרין דילה אבל מ' יען כי היא מעולם האצילות ושית סטרין דילה אינם כי אם מעולם הפירוד שהם בעולם סנדלפו"ן והם י"ב רתיכין דילה כאשר פירשנו שהם ששה לבד מעלה ומטה וד' רוחות אבל יען כי אחידן דא בדא משולבות אשה אל אחותה נק' י"ב כי כל א' כוללת היא וחבירתה והם נכללים כולם בד' מחנות שכינה באופן שאינם רק שית סטרין ולכן מפני שהם מעולם הפרידה אינם נעשים היכל שלה רק היא רוכבת עליהם ואינה נגנזת בתוכה וז"א שבעל פה שהיא עליהם ולא בתוכם וז"ש לעיל דף קפ"ט דמ' הנק' כוס של ברכה היא גבוהה ונשואה למעלה ממרכבתה גובה זרת א'. וזהו פי' תרומה דיתבא באסתלקות עלייהו ולא בגוייהו:

והבן מפתח זה הכולל כל הקבלה האלהית להסיר מסוה העור והשגיאות מנגד עינינו והוא כי הנה סוד העשר ספירו' דאצילות הלא כל ספי' וספי' מהם כוללת כל א' עשרה אלפים או יותר ואין לנו בהם שום השגה ואין אנו יכולים לדבר בהם אבל מה שאנו יכולים לדבר בהם וכל מאמרי הזוהר כולם כא' אינם כי אם בספי' מ' האחרונה והיא מתחלקת לי"ס שבה וכל א' מהעשר שבה כוללת מעשר ספירותיה עולים לחשבון מאה ואעפ"י שאמרנו שאינם אלא מאה הלא כל א' וא' כוללת לאין סוף ומספר אבל מה שיכנס בחשבון ספירה בפני עצמה אינם אלא מאה. ואלו המאה דרגין הם מתלבשין בג' עולמות בי"ע הג' ראשונים הם מתיבשין בכסא הכבוד העליון עולם הבריאה והששה שבה הנגלים ששים הם בעולם היצירה עולם המלאכים זכרים והאחרונה שבה שהיא ספי' מ' שבה העולה לעשר היא בעולם העשיה והוא סנדלפו"ן עולם האופנים והם כולם נקבות וכל מה שאנו מדברים הוא באלו המאה שהם עשר דמ' כי הראשונו' אין לנו בהם שום מציאות השגה כלל ועיקר ולקמן דף רכ"ו אבאר לך יותר ענין זה כי אין אנו יודעים בהם שום השגה והכל נק' אין סוף ית' וספי' החכמה שבספי' המ' נקראת פריסא שהוא פרוס כיריעה תחת א"ס שהם הט' ספי' עליונות שאין לנו בהם כלל השגה ולכן נקראת החכמה נקודת פתח שהיא כעין רקיע פשוט והכתר שעליה נק' מחשבה עילאה כי הלא ג' ראשונות הם ג' מחשבות ג' מוחין אבל הכתר נק' מחשבה עילאה וכח היורד מאין סוף שהם ט' ספי' עליונות נהיר בכתר ונק' נהירו דמחשבה עילאה ויורד אותו כח הא"ס עד ספי' חכמה שבמ' ונחזור לעניינינו כי המ' שבמ' שהיא העשר התחתונות שבמאה דרגין כנזכר מ' הרוכבת בעולם העשיה אינה בתוכה כאשר אמרנו כי אינה נוגעת בהם אבל העשירית שבאלו העשר כולם היא המדרגה אחרונ' שבמא' המדרגות זאת היא גבוהה מהם שיעור זרת למעלה מסנדלפון ונקראת תרומה משום שאינה בתוכם רק בארמותא מנייהו וכדי שלא יקחוה בפני עצמה הנראה פירוד ח"ו תמיד לעולם היא דבוקה עם מדרגת צ"ט שבה והיא הט' דעשר שלה ונק' יסוד לגבי מדרגה תחתונה שבמא' ואלו השנים נק' תרומה תרי ממאה והם לעולם אינם נפרדים אפי' בזמן הגלות כלל ועיקר וזהו סוד הנקודה שאחורי הדלת כי אין לך דלה ועניה מזו המדרג' התחתונה של המאה וזה היסוד אשר עליו נא' נהר יוצא מעדן דלא אתפרש לעלמין ולא פסיק תדיר דוגמת נהר הבינה העליון אמנם היסוד האחר אשר הוא היסוד האמתי שבעולם היצירה שהוא מדרגת התשעים מהמא' והוא מדרגת הששים מן הו' קצוות זה לפעמים כביכול יש ביניהם בזמן הגלות איז' הבדל כביכול ולכן הזהר בני כי כל הזוהר נתייסד באלו הק' מדרגות של ספי' המ' ואל תזוז מזה ובזה המפתח תבין כל דברי הזוהר מבוארים בתכלית הביאור. ואלו העשרה ספי' שבמ' הם י' דברות העולים למאה קולות והם כללות כל התו' שבכתב ושבע"פ ובזה תבין איך בעת מתן תורה שנתנו העשר דברות בהם נכללו כל התורה שבע"פ כי סוד העשר דברות הם סוד כל המאה קולות הכוללים הכל ובהם הוא סיום כל האצילות. מהרח"ו נר"ו: