אור החמה על ספר הזהר ב:מ

ות"ח כל וגומר הכוונה כי הקדושים מהפכין מדת הדין למדת רחמים ולכך מוצקין אודם ללובן כנז' והרשעים ועובדי ע"ז להיפך מהפכין מדת הרחמים למדת הדין ומוצקין מלובן לאודם ומקדושה לטומאה ולכך ויתגודדו לע"ז כמשפטם להפך מלובן לאודם ולכך עד שפך דם יתהפכו להגביר כח הדין להגביר החצונים:

א"ר יצחק מוסיף על דברי ר' אבא ואמר שצריך למצוק מגשמי לרוחני שאפילו הטוב להטיב יותר ולמצוק המדות הגשמיות לרוחניות והיינו סוד חלב לובן בשר ודם אודם ושניהם מוצקין במזבח ונהפכין לרוח דק רוחני וכן האדם צריך להיות כל מעשיו כן וכן הוא סוד התענית שאדם מתענה על עוניו שהוא מציק חלבו ודמו באש תעניתו ונתך כחו מדם וחלב וכן היה ענין הקטורת שני מינים אודם ולובן וכן השושן אודם ולובן מוצקין אותו ועולה ריח טוב וכן האדם מציק האודם והלובן והיינו נמי במדות עליונות שהם אודם מ' ולובן ת"ת ומוצקין אות' בסוד אשה ריח ניחוח לה' להעלותם בדקות למעלה אל סוד החוטם והמוח דהיינו קשרם במדות עליונות ועלייתם אל סוד החכמה ובינה להמתק וזה כל האדם לקשר ב' מדות אלו למתקן ולייחדם והיינו שושנים:

מצלי ואמר פי' היה מתפלל שמונה עשרה ובשומע תפלה היה או' גלוי וגומר גלוי שאין נסתר מעיניו דבר וידוע שאינו להסתיר עיני השגחתו משום נברא השב לפניו.

לפניך מדת המ' א"כ במלת גלוי העביר כל מסך מבדיל וחיצון מבין תעניתו וקרבנו לבין מדה זו ובמלת ידוע עלה כל מדרגות הנפרדים עד שנכנס אל הקדש שהוא לפניך מ' ושם התחיל לקשר קשרי הייחוד לקשר קרבנו ואמר יהו"ה היינו כתר עם החכמה אלהי בינה עם החכמה ואלהי אבותי בינה שוכנת וחופפת על ג' אבות ושם מעלה המלכות ואמר שהקרבתי לפניך ואמר לפניך מפני שמי שצם ומתכוין לשבח בו או מצד כעס וכיוצא מהמתענים לשם יצה"ר אין אותו קרבן לה' אלא לחצונים יצה"ר וכיוצא לזה אמר לפניך לא הקרבתי קרבני לע"ז וחצוני אלא לפניך והרי נכנס שיעור ב' פתחים שהם נצח והוד ואח"כ הוא מתפלל המ' ע"י היסוד שאין לה ייחוד למעלה אלא ע"י חלבו ודמו היינו לובן ואודם לכפר בלובן על עון מצות עשה שהם מימין ובאודם לכפר על עון לא תעשה שהם משמאל וגבורה ומפני שאינו מתרצה שם אלא בהיותו מוצק מגשמי לרוחני אמר והרתחתי חותם בחמימות חולשת גופי והיינו שהמתענה מקריב על מזבחו שהוא ע"י החולשה מתגדל חום הטבע ומשתלהב והחלב והדם ניתכי' ואין ספק שהוא ע"י הכבד שבו החום וכמו שממנו מתחלק המזון לכל הגוף תמיד הן בהיות האדם מתענה בחומו הוא מתוך כל מה שהאברים נזונו בהם מהכבד והיינו אש המזבח המזבח עצמו הכבד שבו שכן הוא רומז אליו והחום שבו הוא אש המזבח ומרתיח האברים ומתוך החלב והדם יה"י סוד קשר חכמה ובינה י"ה ה"י רצון הכתר הרוכב על שניהם.

מלפניך הקודם לכל זה שאין לו שם וכינוי והוא חיות הכל ולזה לא אמר לפניך כי לפניך הוא מה שלפניו דהיינו למטה ומלפניך הוא הקודם לו.

שיהא הרוח הענין שבהיות האדם מתענה ומתיך לחותיו חלבו ודמו אם נעשה הכל ריח ניחוח הוא קשה מפני שאדם פונה לעסקיו וצרכיו ושאר העניינים לכך אינו בוחר לרוח לקשר המדות העליונות אנא זמן הבל פיו בתפלה ולהכי קאמר הרוח העולה מפי בשעה זו דוקא שאני עומד ומתפלל ואמר הרוח העולה מפי שכן הוא המתענה מעלה הבל פה חזק מצד אש התענית. ברוח העולה דהיינו לכפר על המחשבה. והקרבן לכפר על המעשה. ומפני שהמעשה מינים שונים ולהם קרבנות חטאות אשמות וכיוצא לכך סתם וכלל הכל כאו' והקרבן באש המזבח בסוד לתת חלק לכל הקדושים הנכללים בקרבן כאו' לחמי לאשי וכן וכליל לאישי והם נכללים בסוד אש המזבח כנודע. החלב והדם מדת הדין ומדת רחמים. האש והרוח הם שני מדות עליונות דקות המתהפך ע"י האש מהחלב והדם וכי דקדקו ד' עניינים אלו הם סוד יהו"ה והיינו סוד מזבח כפרה התענית המייחד ומקרב ד' אלו. ולפיכך תקנו התפלה ירצה אפילו לא יתענה בהיותו מתפלל בחוזק בעינוי גופו לשעה מתיך חלבו ודמו באש טרחו והוא מעלה הבל רוח פיו והיינו קרבן קצת.

א"ר יצחק מכאן ולהלאה וגו' ירצה במה שפי' עתה דלאו דוקא תענית אלא ה"ה התכת הדם והחלב ע"י התפל' א"כ יצא לנו כל דבר אשר יבא באש אם יטרח האדם בגופו בעסק התור' ויתיך חלבו ודמו או גמילות חסדים וכל איזה טורח מצוה או סיגוף כיון שבא באש והתיך עצמו העבירו באש וטהר. ואפשר הכלל דשמעתין קאמר כל מה שפי' ר' אבא ור' יצחק כל דבר אשר יבא באש שמוצקין אותו בין אש המזבח בין אש התעני' וכיוצא תעבירו באש וטהר:

א"ר יוסי וגומר עכשיו תפלתו וגומר כדפי' לעיל והם הם דברי ר' יצחק כדפי' הרועה בשושנים מה השושנים וגומר לעיל פי' בשושנים לבד ולא הקוצים השתא מפר' בשושנים ששם הקוצים יחד והשתא קשה מה טעם לרעות הקוצי' ופי' לשבח השושנים וז"ש אלמלא הקוצים וגומר שהם כמו שומר לשושנה אין השושנים ניכרי' ולא יהיה להם שכר טוב בעמלם כי כל טוב שייטיב האדם בעבודה לא יספיק לחסד א' מחסדי הבורא עליו שקדמו אלא עתה שיש רשעים מפני הבחיר' שביד האדם ויצה"ר המפתה וראיה הרשעים א"כ ראוים שיוכר הצדיק וישכירהו הבורא כיון שהיה לו למרוד ולא מרד:

בשש שנים ששה קצוות שבהם סוד ההנהג' והשביעית שבת לה' שהוא כח כלל ההנהג'. ששונים בתורה ומייחדים ובזכותם העולם ניזון. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה. אין מוצקין אותו אלא באש ר"ל על ידי האלנבקי ע"י האש ואז יוצאים המים לבנים עכ"ל:

ומשה היה רועה וגו' רועה שלי שלא נפרש רועי זונני אלא רועה שלי דהיינו מנהיגי ברועה צאני והיינו לא אחסר כל טוב ופי' עניינם שהרועה עושה לצאנו הא' מציאות הנהגת הדרך שלא ידחפו זו את זו וילכו בנחת לפי רגל המלאכ' כנגד זו אמר מנהיג את הצאן והיינו רועי מנהיגי. הב' אל מקום שאליו מוליך את הצאן אמר ומוליכם למרעה טוב למרעה שמן שצריך ב' בחינות הא' שיהיה טוב מצד אוירו והב' שיהי' טוב מצד המזון וכנגדם אמר נאות דשא שהוא נאה מצד מציאותו שאינו מקום סלעים ואבנים אויר שאינו טוב אלא נוה יפה ודשא מרובה והיינו טוב דשן ושמן והיינו ירביצני לשון רובץ ונחי ועוד שהיו המים מצויי' ומעיינות רבות שלא תהיה הא' שותה והב' ממתנת לזה אמר על מי מנוחות וז"ש במקום נחלי מים נחלים מרובים ולא נהרות ההולכים במרוצה שלא יוכלו לשתות אלא על מי מנוחות. הד' שלא יגיח א' את חבירתה ולא יזיקו זה את זה וכיוצא והיינו נפשי ישובב תיקון הנפש במה שמקלל אדם לחבירו והיינו מישר הליכתם בצדק ומשפט. ור' יוסי מוסיף לפרש ינחני במעגלי צדק גם כי אלך בגיא צלמות והיינו מצד מה שינחני במעגלי צדק להרחיקני מן הגזל אני בטוח מן הגיהנם גם כי אלך וגומר בגיא צלמות והטעם שבטך ומשענתך להיישירני והיינו שבט המוסר ויסרתיך למשפט וזה חסד יותר גדול.

תדע וגומר שיש ברעיית הצאן ממש כל מה שצריך בהנהגת בני אדם ולזה נמשלו לצאן והקב"ה לרועה ורועי יש' ומלכיהם היותר כשרים רועי צאן כדי שמשם ילמדו לקח ומשם למדו להנהגת יש' כדמפרש ואזיל. וג' עניינים בצאן ובישראל עם פרנסיהם הא' שכאשר הדור זוכים על ידו וסופן לטובה גם הוא זוכה שהוא ראש לדורו גם בעולם הבא ושם עומד ודורש להם תורה וז"ש מה הצאן כשיקריבו דהיינו סוף הבהמה לשחיטה שהיא המיתה וכשהיא על גבי המזבח הוא הסוף היותר טוב שבכל השחיטות לשלימות הבהמה ועליי'. הב' הנהגתם לענייני העולם שלא ינהגם באכזריות אלא ברחמים וישתדל בטובתם וכל הצריך להם וכל א' כפי כחו והיינו כשהצאן וגו'. הג' הצלתם מן האויבים בזכותו ותפלותיו שלא ישלטו בהם שונאים ומגין עליהם במעשיו כמרע"ה דהיינו מציל את הצאן מן הזאבי'.