אור החמה על ספר הזהר ב:לט

ר' יצחק אמר גדולה צעקה שמושלת על מדת הדין של מעלה היא בבינה ולכך מושלת על גבורה הוד מלכות שהם מדות הדין ומהפכ' לרחמים ולאו דוקא מכל ימיו דהיינו אפילו חסד שלפי דברי ר' יצחק אם גם חסד הסכימה בדין אין צעקה קורעת אלא אנחה או יותר ור' יוסי סבירא ליה שצעקה עולה יותר שאפילו בדין הבינה היא מתקנת וז"ש בעה"ז דהיינו מה שמשפעת בין מחסד ולמטה משש קצוות להנהגת העול' ובעה"ב דהיינו אפילו מקורות הדין שנפתחין בבינה הם מתהפכין לרחמים ונסתמין בסוד הצעקה ולפי זה צריכה לעלות אל החכמ' או אל ג' ראשונות שבבינה שהכל ענין א' כדי שתמשול אפילו בעול' הבא למתק דיניה. בשביל צעקה נראה שמכריח ממה שנוחל מושלת וזו אינ' ראיה שהרי תפלה ג"כ נוחל שאם הוא שב ומתפלל הקב"ה מקבל תשובתו ואין לומר שאין תשובה שלימה אלא בצעק' ח"ו שאין שום תשובה חוזרת ריקם. והנה ענין זה יובן במה שפי' שזדונות נעשו לו כשגגות או זדונות כזכיות והנה השב מיראה מתפלל לבד בשועה ולכך תשובתו בעולם הזה ירצה מתקן מה שעשה בעולם הזה וזדונות נעשו לו כשגגות כדי שלא תקובל בעולם הבא עד ירצה כשכיר יומו ושגגותיו לפניו עד יטהר ואח"כ יאכל פרי מעלליו הטובים. אמנם השב מאהבה צועק וזדונות נעשו לו כזכיות וממש נחשב כעושה מצוה ועל ידי התשובה מאותם העונות נוחל עולם הבא מפני שכפי שיעור זדונותיו בצעקתו פתח מקורות מחכמה אל הבינה וזה טוב לו לעה"ב. ממצוקותיהם תרתי מצוקות העולם הזה ומצוקות העולם הבא. הרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה פי' ר' יוסי וגומר בשביל צעקה נוחל וגו' כמו שפי' הרמ"ק זלה"ה:

ומשה היה רועה וגומר אר"ש אוי להם לבריות שמעלתם גדולה וחשובה ואינם משגיחין וחוטאים ומקלקלים בחשיבותם והענין שלא נאמר שאחר שברא עולם העליון אח"כ ממנו ברא עולם התחתון אלא בשעה שעלה וגו' כלומר באותה הבחינה שעל' במחשבה חכמה לברא עולמו שם בשוה ובשיקול א' ובחינה א' נבראו יחד ונמצאו כל הנמצאים להראות חשיבות התחתונים ממש בעליונים לפניו אלא שהם יורדים מצד עצמן. והנה עולם הוא ו' קצוות ולכך נטה ימינו חסד שהוא ראש לכל הנאצלים למעלה ולשון נטה היינו התפשטות ובחסד נמצאו העליונים כולם ועל כן הם קיימים נטה שמאלו שהיא הגבורה מפני שמדת המלכות אדריכל לעולם תחתון כדפי' רז"ל והיא גבורה תתאה דאתי מגבור' עילאה והיינו נטה שמאלו וברא העולם הזה כל המתפשטין ממנה בעולם התחתון י"ב חלקי הנמצאות זה נקבה לזה וזה חותם תבני' זה ואין בזו אלא מה שיש בזו כחותם המתחתם מזה אל זה כמו שהת"ת הוא המחתים במ' כן הגשמיים וירד החותם הזה ועשה שלישי והוא הים בסוד שהיא המ' ים ועשה בה כל חותם העולם הזה כדוגמתו בים והקושר מהנקודה עליונה עד נקודה תתא' הוא להיות מלאך אדם לויתן שהם מושלים ג' עולמות הנז' לקשרם זה בזה לעבודת האל ית' הוא האדם ולכן כלם משועבדים תחת ידו שלויתן אינו חוטא מלאך אינו חוטא מי חוטא ובעל בחירה אדם האמצעי בין שני הקצוות הקושר הכל א"כ ראוי שכולם תחת רשותו מלאך אינו אומר שירה אלא על ידו לויתן אינו אומר שירה אלא על ידו ואם ייטיב יזכה ליום הכשר לאכול מסעודתו של לויתן ומשרתי שולחו המלאכים א"כ חשוב האדם כ"כ ואינו מסתכל לשרת בוראו תמיד כי חשיבותו יותר מכולם כי המלאך הוא רוחני ואינו בעל בחירה ולויתן כולו גשמי ואינו בעל בחירה והאדם בעל בחירה בצלם אלהים שהוא בעל בחירה בעולמות ותחסרהו מעט שיהיה משועבד תחת עבודת אלוה וא"כ אין בינו לבין קונו מפסיק אלא עונו וז"ש אי בני נשא וגו'.

מתאבדין מטיפ' ממימי הבאר הטבע מים חיים לחצוב להם בורות נשברים וקוצץ חוט השתלשלות הנז' ואין מכל השואבים מים קדושים שיוכל לשאוב כמוהו וז"ש כמה אתיין וגומר.

ובחר ביש' יותר מן העליונים מפני שהם בנים מזווגא דקב"ה ושכינתיה בסוד נשמתם ואין כו המלאכים.

שושנים צדיקים שהשגחתו עליהם. קוצי' רשעים והוא מבחין בין צדיק לרשע רועה מנהיג. ממ"ה שמהפכו לקיום העול' למדת רחמים שאם לא היה מנהיג העולם בהיפוך זה היה מכלהו כרגע מפני מעשה בני אדם שבו. אין העולם מלכות מתקיים אלא על הריח דהיינו קשרו ביסוד וכן העולם הזה ע"י הריח מעשים טובים שבו מתקיים מלמעלה.

מי גרם שאני לדודי וגומר כי ע"י התשובה האדם שב לקונו ומקרבו והיינו שושנים שהאדם חוטא ומתמלא הדין עליו מוצק השושן ע"י סוד הקרבן לאש בזמן שב"ה קיים או ע"י תענית עתה שאין בית המקדש ונמצא מהפך אודם ללובן במעשיו מרעה לטובה ומדת הדין לרחמים והכל ענין א' הרמ"ק ז"ל.

והרא"ג ז"ל כ' ומשה היה רועה וכו' ר"ש פתח דודי לי וכו':

ובמחשבה זו. פי' החכמה: (החכמה) נברא העולם הזה היינו העשייה הגשמית והעולם שלמעלה. והכל נברא מכח המחשבה העליונה המתפשטת בעולמות שתחתיה שהם אבי"ע. וזהו מה רבו מעשיך היינו סוד עולם המעשית שבעשיה כלם אפי' בבחי' התחתונה שבעשי' הגשמית בחכמה עשית והענין שע"י ל"ב נתיבות ועשרה מאמרות שבחכמה נבראו כל ההוית אפי' בריה הפחותה שבבריות נברא בנתיב ומאמר לכך אין לבזות לשום נברא אפי' יתוש המאוס הכל צורך עליון: (נטר) [נטה] ימינו וברא העולם של מעלה. היינו העשייה הרוחניות כנזכר ולהיות שאין בה חוטאים בראו בימין סוד החסד.

נטה שמאלו וברא העה"ז. היינו העשיה הגשמית יען יש בה פושעים וחטאים נברא בדין לתת לאיש כדרכיו:

ועשה העה"ז כנגד העולם של מעלה. מכוון ככסוי לקדרה:

וכל מה שיש למעלה. שרים ממונים:

כדוגמתו למטה. על מה הם שולטים שאין לך שר ומלאך למעלה אלא (כל א') [אם כן] יש לו ממשלתו המושל על בריה ההיא:

וכל מה שיש למטה דוגמתו בים. חוץ מן החולדה כדפי' רז"ל על פסוק כל יושבי חלד ותנא ושייר:

ברא בעליונים המלאכי' שישוררו לפניו.

ברא בעה"ז בני אדם. לעסוק ברנה של תורה:

ברא בים לויתן. שיש לו השכלה ודעת גם הוא לומר שירה: לחבר את האהל להיות אחד. כלומר עד שיעלה השירה לפניו ית' מן העליונים ומן הים ומן היבשה: כד"א לחבר את האהל. מלת לויתן קא דריש שהוא המתלוה והמתחבר והמשתתף כדאיתא בפ' שירה מתחבר עם העליונים ועם התחתונים:

כתיב באדם וכו'. כלומר מרוב (חכמתו) [חיבתו] עם האדם התחתון יותר מן העליונים ומן התחתונים ומיושבי הים עשאו בצלמו:

אי בני נשא יקירין וכו' ואינון מתאבדין וכו' כלומר אחר שהם חביבים לפני המקום מכל מעשה ידיו אשר ברא (אין) [אם] מאבדין הם את עצמם. יותר אבודים מטפת הבור כששואבין ממנו מים ונוזל ממנו איזה טפה שהולך לאיבוד יותר מאותה הטפה הם (מתאבדים) [מאבדים] את עצמם והוא ע"ד הן גוים כמר מדלי שאינם חשובים בעיניו ית' כטיפת הדלי שנופל מתוכו כששואבים מים:

כמה אתיין כלומר כד אתיין:

לעליונים לא קרא בנים. כי אינם עמוסים מני בטן. ואינם ארץ חפץ כישראל אלא הם כלי הכנה לתחתונים.

הה"ד בנים אתם וגומר שנשמתן של ישראל אשתלף ממלכא וממטרוניתא:

רועה בשושנים אע"פ שהקוצים וכו' הקב"ה רועה ישראל בגליות הללו משועבדים תחת יד האומה כשושנה זו שהיא בין החוחים ויכולה כבשה זו לרעות [בין] כמה זאבים ואינ' נבלעת [ביניהם] (הם גדול הרועה) מה שאין שום שר יכול לרעות כך והוי כאילו אמר הרועה כבשושנים:

אין העולם מתקיים היינו המלכות הנקרא עולם:

אלא על הריח. היינו ריח מצות ומ"ט שעושים התחתונים. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון מס' לבנת הספיר. הלכך גדולה צעקה וגומר עי' בפרדס שער ערכי הכנויים פ' י"ח. בים לויתן וגומר סוד סעודת לויתן הוא חבור הנשמה עם הגוף לשון ילוה אישי אלי לפי שאינ' חוזרים עוד לעפרן וזהו יברו עליו חברים לשון חבור וכנענים סוחרים שמחלקין ריוח הסחורה כל א' כפי מדרגתו כן יתחבר גופו עם נשמתו ע"כ: