אור החמה על ספר הזהר ב:שצח

גזרת דינא וגומר שכיך היינו שמלאך המות כבר עשה את שלו ומשם ואילך הדין נמסר למלאך שני עד עיכול הבשר. אמנם אחר עיכול הבשר אין לו שום תביע' כלל כנזכר פ' בלק. טב ליה דלא איברי שפגם הצורה הקדושה. בי קברי אתר דדינא דין רביעי חבוט הקבר ודין זה נמשך מסתימת הגולל והולך עד שהתחיל לרום תולעי' שאז דין ה' ובכלל דין קבר הוא בקיעת מעים.

ובגין כך אשתכחת נשמתא וגו' שצער זה הוא דין נשמה בזולת מה שידונו אותה אח"כ בעלותה בטבילת נהר דינור. לבתר נשמתא סלקא להתלבן כפי מה שהיא נדונית ליטהר ע"י טהריא"ל המלאך בפתח היכל לבנת הספיר.

וגופא אתבלי אינו דין תולעת אלא עיכול שאר בשר וגידין וכיוצא שאינם בדין תולעת ולא סרחון אלא דין עפר ואז הוא דין ששי דין גיהנם אל הרוח ואל הנפש ואל הנשמ' כל ימי דין הגוף בעפר וכשישארו עצמות יבשות טהורות ונקיות שקטו הדינים כולם ואין גיהנם כדלקמן וכל זה הוא במעי הדגה עד ההוא זמנא דיתער וגומר היינו ויאמר ה' לדג ויקא וגומר כדמסיק והקול הזה המתעורר הוא אומר וארץ רפאים תפיל שיקא אותם אל היבשה הוא סוד הרחמים ובטול הדין כשיבלע המות לנצח אז אין העולם הזה ים סוער אלא יבשה נחה ושוקטת וזה שאמר כדין כתיב ויאמר ה' לדג וגומר:

והנה סדר הענין הוא הקיצו ורננו שוכני עפר והיינו שקב"ה מרפאם שם בתוך העפר ועלה עליהם בשר וגידין ועור והיינו או' הקיצו ורננו שם בתוך קבריהם שוכני עפר שיצוום שם שיחיו ויכנס בהם הרוח וירננו כי כבר נכנסו טל אורות שם בתוך קברם ואח"כ יצוה לארץ שאלו הרפאים שנתרפאו מחליים תפיל. והשתא קשיא ליה דכתיב באומות העול' רפאים בל יקומו ופי' אלא ודאי כל עלמא יתסון גרמין בבי קברי אמנם אימות העולם לא יקומו והסבה שיתרפאו כדי שירגישו צער שאין להם תחיה וחוזרין כמתחלה לדין הקבר והיינו ויצאו וראו בפגרי האנשים וגומר והיינו אלה לחרפות לדראון עול' כדי שישמחו ישר' בראותם נבוכדנצר וטיטוס וכל מחריבי ארצינו להתנקם מהם:

ובהאי נונא אשכחנא מילין לאסיותא דכל עלמא כלומר עם היות שדרשנו אותו בסתם על התחיה הזאת יש בכלל דבריו קצת מילין המורים ג"כ על רפואת העולם כולו וכיצד האי נונא כיון דבלע ליונה מית יראה שגם העולם מת והיינו שנכנס בזוהמת הנחש וקליפתו וקללותיו וביה הוה יונה תלתא יומין בצער והיינו צער ג' ימים שיעמדו המתים פעם שניה והיינו יחיינו מיומים וביום הג' יקימנו וגומר שפי' במדרש הנעלם שהענין כי תחלה יחיו המתים ויעמדו החיים והמתים שחיו לדין בעמק יהושפט ושם יגזור הקב"ה דין שני על אלו ועל אלו וכולם מתים פעם שניה ויעמדו מתים ג' ימים ויקומו בפעם השניה בגוף נקי וטהור מזוהמת הנחש.

לבתר שהעפר הנחש הזה יטהר כל החיים כנז' לבתר אתקיים הדג שהוא עפר העולם עצמו יחיה ויתרפא מעכירותו וכל החיים יקומו ויחיו והיינו וארץ רפאים תפיל. זמינת ארעא דיש' לאתערא בסוד זכותה ותקונה ומעלות אלו לישראל לבד וזה אח"כ כל ישראל הם שוכני עפר ארץ ישראל כי החצונים עם שכול' יתקבצו אל עמק יהושפט ינערו רשעים מא"י ותתרפא לישראל.

דשבעה עידנין וגומר מפני שיש עבירות שסגולתם ליטהר מדין ראשון ויש מדין שני ויש מכולן שכל דין ודין סגולתו עמו ליטהר עד שנטהר האדם והיינו דקאמ' עד דישתלם עובדוי. מהרמ"ק זלה"ה

והרח"ו זלה"ה כתב. והא אוקמוה דכתיב ויתפלל יונה וגו' זה נתבאר פ' בשלח דף מ"ח ע"א ושם בארתיו היטב ע"ש. והא אוקמוה דז' דינין יחלפון עליה וגומר כתוב בפ' נשא דף קכ"ז ריש ע"א והיינו והא אוקימנא: