אור החמה על ספר הזהר ב:שצז

ביומא שתיתא' ברא לאדם וגומר ודרך השפעת השפע מזכר אל הנקבה והפכן לאליהו שהאשה תכלכל אותו. וכן כל שנויי הטבע לכמה גדולי הדור הוא תנאי שהתנ' הקב"ה במעשה בראשית:

עובדין דבני נשא גלגוליו משיצא לעולם ועד תחיית המתים. והיונה היא הנשמה שהיא עשוקה מעולם העליון בתוך הגוף והיא משועבד' אל טינוף החומר ובכל רגע ורגע צערת הים מיתה עומדת לעומתו והיינו והאני' חשבה להשבר ונק' עתה אניה ולא ספינה מלשון תאניה ואניה ולכך חשבה להשבר. והסער' היא כחות חצונים השולטי' בעולם במאמר בורא' והוא יורד ומקטרג עולה ומשטין. והנה הנשמ' היא שקוע' בחומר ולצדיקים היא על ראשו ולבנוניים [בלב] כאו' לב חכם לימינו ולרשע שוכב מרגלותיו שהשכיב' לעפר במעשיו הרעים והיינו ויונה ירד אל ירכתי הספינה ועלתה חלודת טינופי מעשיה על חידודי נצוצי שכלה ולזה וישכב וירדם בשכרות החומר:

קום קרא אל אלדי"ך לשוב והתשובה צריך ג' עניינים וידוי כניעה חרטה. הוידוי מה מלאכתך. והכניעה מאין תבא. והחרטה מה ארצך ומשום דאומרים לו הבא זכית והפטר אל יתלה בזכות עצמו כחזקי' אלא אי מזה עם אתה זכות אבות היא עיקר.

ההיא סערה וגו' הנה קודם תובעת להתייסר לבד ואז אין לו כח להמית כדפי' רז"ל לעולם יתפלל אדם שלא יחלה שתפלתו נשמעת מפני שאין כח לגזרת הדין להשטין כ"כ אמנם אחר שתפסו אותו במשכבו שם סמא"ל מקטרג מיתתם היא תובע והוא כח יותר גדול ואז יושבין בית דין עליו בית דינו של המ' שהיא דנה בהיכלות וכן הם למעלה סוד יהו"ד דן בע' שנה ז' מדות כלולות מעשר ובהיות משתתף עליונים בתחתונים נאמר הוא יהו"ד ובית דינו אדנ"י והיינו כלל כל מציאות העולם וצופים במעשיו ופגם הענפים האלו או תיקונם במעשיו ואם רבו לזכות שתקן יותר במה שנהנה מהם וייחדם וכיוצא גובר הימין על השמאל ושם יהו"ד על שם אדנ"י ומתייחד ומולידי' לו רפואה ומכפרים עונותיו וקם מחליו ואם רבו לחובה שפגם המקורות במה שנהנה מן העולם לרעה וסתם מקירו שקלקלם אז גובר שמאל על ימין ואין ייחוד ושם יהי"ד מסתלק והימין מסתלק והדין גובר ומיד נשפע כח למלאך המות החצוני ועונש מיתתו תמורה קצת עוניו והיינו ענין האנשים שחותרים אל היבשה הוא אברים עליונים המתוקים והים הולך וסוער ומראה רוב אברי המרכבה פגומים מתחת ידו כנזכר.

חד דכתיב הוא א' נחלק לשנים מצד ימין דכתיב כל זכוון וגומר היינו בהגיעו אל פרק המיתה עומד בדין למטה בפניו ושכינה מרחשותיו כדי לידון בדין צער מיתה וחבוט הקבר. וחד דעביד חושבן יומוי שהוא מן הקו האמצעי אומ' דכתיבת הזכות ביום פלוני היה ואותו היום היה בן כך שנה ועונו שוקל כך ומצותו כך כי ע"י חשבון הימים מקל עון ומכביד מצוה או להפך. והנה ב' אלו הנזכר כנגד אברהם יצחק ויעקב כנזכר. וחד דהוה אזיל במיעי אימיה הוא כנגד המ' כאו' בהלו נרו עלי ראשי והיינו כבוד ה' כדי לאוספו אם הגון לכך. מהרמ"ק זלה"ה.