אור החמה על ספר הזהר ב:שצו

כגוונא דיעקב דכתיב וירא יעקב וגומר דהיינו תבירו בגלותא ולא על עון אלא לצורך גבוה להכשיר הדורות ולהוליד ס' רבוא כדי שיתלבנו שם לקבל את התורה ועכ"ז לא בעט ביסורין וירד למצרים והכניס כל בניו יחד בעול שעבוד ושוי תוקפיה בקב"ה שיגאלנו והשתא שברו הוא בטחון של שבר על שבר ואהדר ליעקב גופיה והיינו שברו על ה' אלהיו ירצה ומשתבר ועכ"ז בטחון שברו על ה' אלהיו המכניע אותו בדינו שנעשה אלהיו והיינו בניו ג"כ שבטחו בשם ה' כדמפ' ואזיל:

ולא אשתנו וגומר שלא המירוהו בזולתו ורובם כשרים. תבירו דגופא מאתר לאתר וגומר להתפרנס בדוחק לעסוק בתור' או שהיו הולכים לשמוע דברי חכמים ממקום אל מקום להיותם מרכבה אל השכינה הגולה ממקום למקום:

קחו מאתכם וגומר ת"ח בשעתא דבר נש וגומר הענין שתחלת ההתעוררות הוא מהלב והיינו אומרו ההוא רעותא סליק בקדמיתא על לבא ששם מקור החיים ונובע העצה והרצון לעשות הטוב וז"ש דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא ואח"כ האברים מעורבים ומזוגים באותו הרצון שעלה בו ולכך לבתר סליק ההוא רעותא טבא על כל שייפי גופא אח"כ האברים מאירים איש איש ממקומו אל הלב כלומר מסכים אני במחשבותיך ורצוני ברצונך ולעבוד את אלהיך הנני מזומן וזה דומה ממש אל השכינ' העומדת בתוך חייליה והיא משפעת עליהם ונובעת ההנהג' והם מסכימין כולם אל אות' ההנהג' ולכך סגולתם שמיד שהם נעשו אגודה א' לעבוד את ה' ומשכין עלייהו זיהרא דשכינתא דהיינו העזר האלהי לעובדי ה' והיינו לדיירא עמהון באותה הסכמה וממש שכינה עוש' משכן בלבו מקור החיים וחייליה שוכנים באבריו שהוא צלם ודמות עליון כנודע: וההוא בר נש שהשכינ' שוכנת בלבו בעבוד' והמחנות באבריו הוא חולקא דקב"ה ת"ת דהיינו להתייחד השכינה על ידו לעתות הייחוד והיינו קחו מאתכם סוד המחשב' לעבוד הנובעת מהלב לאברים ונקשרים האברים עם הלב כדפי' והיינו מאתכם תרומה השכינה' שורה מיד שהיא תרומה ובזה אתם לה' חולקא דקב"ה:

ואי תימא דלאו ברשותיה. שאינו בעל בחיר' לבחור בטוב ולמאוס ברע להקשר בשכינ' אינו אלא בנדבת לבו וקרוב אליו הדבר מאד בלבבו לעשותו:

יביאה אע"ג דאיהי באסתלקותא שאין הכנה בדור ונסתלק עכ"ז יביא ממרחק. כמה ברכאן כמה עותרין היינו זהב וכסף וגומר דכתיבי בקראי שכל אלו מתנות השכינ' לעובדיה דא לשוזר בני עלמא שהם בבחינת העבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אמנם אתון קדישין עליונים שאין אתם כעבדים המשמשים את הרב וגומר עיקר מה שאתם רוצים הוא לסוד הייחוד העליון ואינה נובעת לכם אלא תור' במקו' שהיא נובעת ברכות לאחרים היא נובעת לכם סודות התור' א"כ הבו לכם האור הצפון בלבכם וכל א' יעסוק בסתרי תור' לייחד קב"ה ושכינתי' וקחו מאתכם תרומה לה' השכינ' שתתרומם ותסתלק ותתייחד עם קב"ה בחידושי סתרי תורה:

א"ר חייא מאן דשארי לארמא וגומר ר' אבא שפתח בתור' תחל' יאמר. וכי כאן אתר וגו' דקדק כן ממה שלא אמר ויאמ' ה' לדג תיקא את יונה אלא ויאמר ה' לדג ויקא משמע שאמיר' זו היתה מקודם א"כ כאן אתר למבלע ולא יעכלנו. ויקאנו חי בזולת פרטי הניסים שנעשו לו שם. דיסליק לאליהו. ועם היות השמים זכים ואינם מקבלים מעולם הגס והעב כלום אלא נותנים יקבלו אליהו ע"י שיתלבש בסערה כנדרש לעיל. ודרך השמים להעלים השמש י"ב שעות הלילה וכאן פרטי למצרים חשך ג' ימים ע"ב שעות הרי כאן כמה הפכי' וז"ש דיחשיך וגו' המים נבדלים ע"י רקיע וטבעם להתייחד ולישראל פועלים בהפך שהם הם המבדילין בין טומא' לטהרה כיצד שיהיו הם טהורים ומבריחין טומא' ומבדילין אותה מן הגוף עם היות. שהם מים תחתונים בוכי' והמים העליונים יכולים בדוחק לטהר עצמן מפני עלויין והתחתונים אדרבא נשארו למטה במקום הטומא' והטביע בהם בהפך שיעבירו הטומא' הדק' מן הנפשות העליונות והגופים הגסים וזה לישראל והיינו הפך טבעה:

למעבר ישראל והיינו להפך טבע המים ואפי' שאמר יקוו המים וגומר אפילו באותו מקום תעש' יבש' לישראל ותהפך לים למצריים. תו אתני והיינו הפך טבע הארץ שהיא נבראת להיות' עומדת למדרך כף רגלי בעלי חיים ועתה פור התפוררה ומטה מתחת וגלם

ברא שמשא וגומר וברא מהלכם קיים שלא ישנו את תפקידם ושינ' יהושע מהלכם והעמדם. וכן בככבים הציבן על משמרותיהם והלזימן על סיסרא וזה הפך טבעם עופי שמיא והם בני חורין משאר הנבראים באויר השמים ושעבדם לזון את אליהו: והדגים שאינה משגיחים בענייני האדם שיזדמן להציל ליונה מהמים ויבלע ולא ימות בבטנו ולא יתעכל שם מזונו ויקיאנו חי בזולתם כמה ניסים שנעשו לו כדפי' רז"ל. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. אבל אתון קדישין עליונין וגומר הענין כי כללות העם צריכין להמשיך השכינה עליהם ולהביאה ממקום רחוק אבל אתון ת"ח קדישין עלאין קחו מאתכם אם אתם רוצים ליקחה אינכם צריכים להביא' מרחוק כי עמכם ואתכם היא ולכן קחו מאתכם:

בההוא יומא אתני עמיה דיחשיך לשמשא במצרים וגומר הנה היה ראוי שיתנ' תנאי זה ביום הרביעי שאז נברא השמש. והנה יש נוסחאות שכתוב בהם בההוא יומא ברא נהורא ואתני ממיה וגומר וגם זה אינו נכון אצלי כי איך יתנה עם האור שנברא ביום ראשון שיחשך את השמש אם בטבעו להאיר ולכן נ"ל להגיה ברא חשוכא וגומר כי החשך הם מבריאות יום ראשון ואתני עמיה שיחשך את השמש וזהו ויהי חשך אפילה וגומר ובזה יצדק איך לא החשיך השמש רק במצרים לבד ושאר העולם היה מאיר. אמנם לפי שמצינו שאותו החשך היה ממשי לכן נלע"ד כמו שהגהתי ברא חשוכא וגומר כי חשך יום ראשון מקופל כנודע. עכ"ל: