אור החמה על ספר הזהר ב:שצה

כל נדיב לב יר' היינו טעם שיצדק בהם נדיב לב שע"י היות המ' לב כסא לאבות כנז' נמצאו אלו הנדיבים מתפשטים ממנה וז"ש וע"ד שפי' בטעם לב איקרון אלו נדיבי לב כי מלת נדיב מאבהן כנזכר והיינו דמסיק דארבע אלין וגומר שהם הנגדיים לארבע עליוני' דהיינו אבות ודוד המתחבר עמהם. כללא דכולהו בהיות' מתייחדי' הארבע' בבחינה אחרת שהם אחדות גמורה וז"ש איקרון ברזא חדא דהיינו ל"ב כנזכר: תרומת ה' תרומה לה' היל"ל ועתה ירמוז דבר המתרומם מהשם ולמעלה וז"ש דארימו לה לעילא וסלקין לה לעילא ויר' תרומת מיד שהיא מתרוממת מיד נעלמת בהעלם בעלה:

וע"ד מטעם זה שהיא נק' תרומת ה' כנזכר כד חמא יחזקאל רזא דחיות דהוו סלקין לא חמא מהו דסלקין כי השיג מעלות החיות וכסא שעל החיות אמנם העליה על הכסא לא ראה והיינו או' ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' וגומר לא חמא מהו דסלקין בגין דאיהי סלק' גבי מלכא עילאה מיד היא נעלמת בד' מיני העלם בגניזו וגומר והיינו תרומת ה' כנזכר כנגד ד' אותיות יהו"ד:

שתין מקורין היינו ו' קצוות שבה נכללים בעשר הם ס' מקורות נובעות חכמה זו נפתחין ממנה אחר הייחוד ומשפיעים למט' נקראי' חכם לב שמהלב נובעים ואשקיין עלמא וגם אין לעול' משקה זולתו והיינו ומנהון אשתקי:

ואמאי יבואו וכי אינם בכלל כל נדיב לב הנזכר לז"א אלא דייתון למנקט מעם גנזא דחיין שהם בסוד ו' קצוות ויונקין מסוד פנימיות הבינ' מהחכמ' והיינו גנזא דחיין ואחר שמקבלין כנזכר לא יוכלו לשנות דבר אלא יבואו ויקבלו ואח"כ ויעשו מה דקב"ה פקיד לון ולכך אין אנו מתפללין אלא לקב"ה שהיכולת בידו:

קחו מאתכם וגומר ת"ח זכאה חולקיה וגומר יר' שיותר חשוב הוא כד מסכנא אערע לגביה שהקב"ה מזמין לו העני אז נראה שהקב"ה משגר לו דורון וז"ש דההוא מסכנא דורונא דקב"ה וגו' מפני שכשהוא צריך לרדוף אחריו אין נראה שיהיו מן השמים חפצים במצותו אלא שהוא רדף אחר המצוה והשיגה.

מאן דמקבל ליה וגומר מפני שהענין מגיע גם למשלח הדורון ונוגע בכבודו:

ת"ח מאן דחייס וגומר אחר שהוא מרחם עליו ואתיב ליה נפשי' והעמידו קיום זה מעלה עליו הכ' כאלו בראו והבריאה עיקרה שיהיה בפנים מאירות. ואע"ג דהא אוקימנא בגרים ופליג אההיא דהכא.

למפרס אינו משיג המעלה הנזכר אלא בפרוס היינו למפרס ליה מפה ולחמך יר' מאכלך כל מיני מאכל סעודה שלימה וז"ש בנהמא ומזונא למיכל ולענין סבר פנים יפות אמר ד"א למפרס פריסין דנהמא קמיה בעין יפה ודאי מפני שהעני יתבייש לפרוס לעצמו. דאתי לאדכרא חובוי וגומר הענין שהגזל וכיוצא סמא"ל מתלבש בעביר' ההיא וצועקים פ' עשה כך וכך ולפעמים מפני איזה זכות מעבירים העון שלא יקטרג לפני הקב"ה ועומד בחוץ ונדחה וכשהאיש הזה עושה צדקה בגזלה וגניבה הנה הצדקה והמצוה עושה דרך לעצמו ליכנס וסמא"ל המתלבש בעביר' אותו המהון שותק עד שהוא מתלבש בלבוש המצוה עד שהוא נכנס להיכל המלך באותו לבוש מסתתר וכיון שהוא פנימה בהיכל המלך התחיל צועק פ' עשה בי עבירה נמצא ממש המצוה שדמה לעשות היא סיבה שהזכירוהו לרעה ולזה ג"כ בכל איזו נדבת ממון לעבוד' שמים צריך לעשותה משלו שאלמלא כן מכניס צלם בהיכל ומזכיר עון ח"ו:

והשתא אסתכל קב"ה בעלמא וגומר כי הכל עשה יפה בעתו פרנס דומה לעם ועם דומה לפרנס שלו שאלו הביא פרנס חכם בדורו טפש או בהפך לא יתיישבו אלו עם אלו כדי שיהי' הכל מרכבה למעלה. דו"ד היינו עם העולם העיר הפרנס היינו המנהיג הדור א"כ השתא אסתכל. קב"ה בינה בעלמא כלו' שהיא מסדרת הדורות מפני שנתקלקל בחרבן הבית ונחרבו מעינות החכמ' ונתמעטו הלבבות בשמדות וסליק ברעותיה מהכתר למבני ליה לתתו ברחמים שינוחו קצת מרוגזו רוגז משא מלך ושרים ויהיה בו בנין נאה בתורה כנודע שבזכות ר"ש היו נפתחים מקורות החכמה לכל אדם והיינו למבני ליה שיזכה כולו לעולם הבא ואוקי ברישא לר"ש שבזכותו מעמיד הדור ומגין עליו וחברי' למיקם קמיה שהם ענפיו והם מרכבה הראויה לו:

דיעקב לא אתרחיץ וגומר לא ששאר אבות שמו בשר זרועם ח"ו אלא מפני שיעקב בא מעשה לידו בברחו מפני עשו אחיו ואין הכי נמי שאר אבות אם בא מעשה לידם היו עושים. ואו' אל יעקב בעזרו יר' שיבטח ביעקב וימצא לו כמו שנמצא ליעקב והיינו או' ואיהו אתרחיץ ביה בקב"ה וגומר ויהיב ליה וגו'. ואו' בעזרו יר' שאין ראוי לאדם להיות יושב ובטל ובוטח כי ימות באפס תקוה אלא צריך שיבטח על הקב"ה והוא יעשה השתדלות והקב"ה יעזור כמו יעקב שעבד בבית לבן עשרים שנה והכוונ' בענין שיחשוב מעשיו לאין זולתי עזר הב"ה ולא אמר תקותו וגומר הענין שיש ב' מיני בטחון הא' שיבטח וישיג וזה תקרא בטחון או תקוה אמנם יש בטחון שיבטח ולא ישיג כמה צדיקים עניים והם בוטחים ואין להם כדי פרנסתם שמא תאמר לא יבטח עוד כי כבר אבדה תקותו ונהפך למפח לפש לז"א שברו שהוא התקוה שיש בו ב' ענייני' הא' סבר השני שבר דניחא להו לצדיקייא לתברא גרמייהו וגומר והיינו בראותם שאין כל מאומ' בידם לא יבעטו אמנם ישמחו ביסורים ויתלו באהבת ה' עליהם מוכיח' ואפי' שיתוסף להם תבירו על תבירו לא יחושו באומר' שהם יסורי' של אהבה של המ' הנק' אהבה שיש בה דין ואינה יכולה להיוה' נאהבת למעלה לרחם על ישראל אם לא יבחן צדיק מיד יסורים קופצים על הצדיקים המזומנים ליה מצד סגולת נשמתם והיינו על ה' אלהיו כנזכר ועל זה רמז כי עליך הורגנו כל היום וגו'. הרמ"ק זלה"ה: והרח"ו נר"ו מה שכתב מסכים לנז'. אל תקרי שבר וגו' בסבולת אלא שברו בשבולת. עכ"ל: