אור החמה על ספר הזהר ב:שצב

וישבוק לנשי בתר כתפוי וגומר הענין כי מבא הטומא' באדם מתחיל מעט מעט והתחלתו מפני איזה עון אשר בו ומה גם בהיותו חוטא באותה שעה לזה כשהאדם הולך ללות את המת והוא מסתכל בנשים הרי הוא פונה אל האלילים וזה טעם מלאך המות ביניהם מפני שיודע שבאמצעותם ימצא עילה ליכנס אל האדם ואלו היה אדם נזהר מלהסתכל בנשים כלל ולא יחטא אין למלאך המות בו כלל ולא ישלוט עליו ולזה בהסתכלו בנשים מיד יש לו שליטה בו והוא נשאב בו מעט מעט אם נתן לו רשות ולפחות יש לו שליטה להשטין ולזה אסוות' ממש שיהיו הנשים אחרי האנשי' תמיד כדי שלא יסתכלו בהם: אתחזי לארכא יומין שהיא מצות גמילות חסדים שאוכל פירותיה בעולם הזה והקרן קיים וגומר דלא ישליט עלייהו וגו' שסגולת השופר מעורר רחמי' מלמעלה ויחלש כח השטן ולא יסטין על ישראל.

ויסתמרון מיניה וגומר עוד סגולת השופר שמחריד לב האדם עליו ויתלבש ביראת ה' ויקץ ולא יסתכל בנשים וישוב בתשובה ובזה נעקר מתחת השטן ולזה שיקשה כי סגולת השופר אינו אלא בשעת מצותו. לזה פתח ואמר וכי תבאו וגו' שבכלל מצותו הוא שופר על המת וז"ש ודייקנא על הצר וגומר ועוד דמכ"ש אתייא ומה ביומא דדינא לעילא נחית לתתא להשגיח לבד וישראל מקדמי בשופר ליבבא עליה כדי שלא יוכל להם כנודע כ"ש שראוי לעשות בשעתא דעביד דינא וקטיל בני נשא שראוי להריע עליו בתפל' בעת המגפה בשופר שלא ישלוט על ישראל כדפי' במסכת תענית כ"ש בשעתא דאזלי שאז אין כחו כ"כ ובקל יכולים לדחותו שלא נתן לו רשות והוא הרשה את עצמו כנזכר דנשי נטלי רגלייהו וגומר הענין כי בהתעוררות הנקבו' התחתונו' אלו הרגלים הם מתעוררים סוד הרגלים העליונים ומה גם היות התעוררותם בעסקי המת כי אלו ב' סבות לעורר החצוני ולהשליטו ומיד איהו נחית ואשתכח קמייהו: כן דרך אשה מנאפת סוד גדול יש בו והיינו או' והא אוקמוה אבל מה שראוי להזכירו בלי פחד דא איהו מלאך המות לילי"ת הרשעה והיא הזונה שפי' בפ' תרומ' המחטיא בני אדם:

אכלה אוקידת וגומר הענין עם שאינ' הורגת אלא בדין גבוה על החורבן עד חצות לבד משום דאחר חצות עאל קב"ה וגו' והיא שעת רצון ושמח' וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. ת"ח בד' סטרין וגומר שים אזנך כאפרכסת ודע מה שאמרו ז"ל בזוהר שיר השירים על והנה אופן א' בארץ כי א' פן משכינה יתבא תדיר בארעא והיא בכותל מערבי דבית המקדש ובד' תקופות השנה אז נחית קלא מלעילא לתתא הוא מנין שפע הבא מחלק מלכות שלמעלה אל חלק מ' שלמטה וכדין אתי סטרא אחרא כח א' ממנו ומפסיק בנתים. ואו' ועאל בין קלא לקלא נ"ל שהיא בין קול וקול של ד' קולות שבאים בד' התקופות ונכנס אותו כח דס"א ומפסיק בנתים ואחשיך נהורא דלתתא וזהו ענין נחש בא על חוה. ונטיל ההוא נהורא נר' כי כל מה שנמצא בענין נחש בא על חוה וזוהמת נחש וכיסוי סיהרא ופגימתה כלהו הוו בחלק השכינ' היושבת בכותל מערבי כי במ' היושבת למעלה אין שום טימא' יכול' להדבק שם כי א"א בשום פני' שיתדבקו עמה וכמה רקיעים והיכלות ושומרים הפתחים יש למעלה ואיך אפשר ח"ו להכנס נחש הטמא תוך בית המקדש העליון ומה גם שבא עליה שהיא למעל' ממנ' ח"ו אך כל זה הוא בחלק האופן אשר בארץ בכותל מערבי ושמור זה בידך כצרור הכס"ף והחמד' הגנוזה: תלת מאה ועשרין רקיעין וגומר היינו ק"ל שם הוי"ה העולה ק"ל לכל א' מחג"ת: או אפשר שהם כמנין שמים ונר' שהם במטטרו"ן כי הקב"ה ת"ת בטש בהן. עכ"ל הרח"ו ז"ל: