אור החמה על ספר הזהר ב:שצ

בד' סטרין דעלמא מזרח מערב צפון דרום הידועים למעל', בד' תקופין שהם ניסן דרום חסד, תמוז מזרח ת"ת. תשרי גבורה צפון: טבת מ' מערב. קלא אתער היינו התעוררות הקליפות ותובעות דין על מה שחטאו ישראל כל חלק וחלק מהשנ' והתעוררו' הדין הזה מלמט' לפגום וז"ש וההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא דעאל בין קלא לקלא דהיינו סוד קול קדוש סוד ד' אותיות ההוי"ה המתחלקים לד' תקופות ד' הנהגות ואתחשך נהורא לדון העולם בקלא דלתתא שהיא המ' ששם נאחז הרע' הזאת:

ובגין דלא מטא נהורא דקלא דלעילא הוא אור החמה לקלא דלתתא הוא אור הלבנה החשוכ' הוא סבה שמקדים ההיא אתערותא שמעורר הנחש בתביעת הדין בתחתונים ועאל בין דא לדא ומבדיל. ביניהם והיינו נחש החצוני שפתוייו לאתתא שהיא מדת הדין שתשב בדיניה לדון העולם והיא אז יונקת הגבורה ומתחשכת בחשך הדין והיינו נטול נהורא הנחש בדרך גרמא זו ונק' קול מלחמה ודאי מצד הדין והגבור' להלחם עם בני אדם על מעשיהם. ונקרא קול רעה מצד התחתונים הרעים ודאי שזה וזה גורם. והנה הם ג' בחינות הא' משה שאין החמה רואה פגימתה של לבנה: הב' יהושע פני לבנה שנפגם בחטאת ישראל בעגל ועם היות שהוא לא חטא עכ"ז נטל עדיו בכלל כל ישראל. הג' ישראל דאתחשך נהורא דילהון שהם התחתונים הפוגמין ומקבלין הרע': ר' אלעזר ור' יוסי וגו' אמאי משתעשע מה צורך אליו שעשוע זה ומה תועלתו.

ת"ח עד השתא מתחלת הלילה ועד עתה קב"ה בשאגותיו על חרבן המקדש ותוקף הדין המתעורר והסבה שיזכור החורבן בלילה ולא ביום מפני שבלילה הא מתגוללת בדיניה לפרנס החצונים ובזמן המקדש היו הכפירי' נזונים מתננא דמדבח' דנטי לצד צפון והיא נצולת מצעקתם ומתביעתם אמנם עתה המ' בוכה ומיללת מפני שהיא נוטה אליהם ואין לתת להם, ולזה לקול שועתה מתעורר ואז מזדעזעי' הרקיעי' בתוקף הדין המתעורר בקנא' על החורבן והיינו ובטש בהו להשפיעם דין ובכה היינו התעוררות הדין ברחמים לרחם על ישראל לנקום מצורריהם:

ואוריד תרין דמעין שהם ב' מדות הדין גבור' הוד לגו ימא רבא היינו ים החכמ' י' חנמה על מ' בינה שורש הגדולה והיינו רבא ושם מתמתקות בשרשם המתוק אשר שם ואז אדכר לבנוי מגו בכיה שהיא רחמים כנזכר: ואי אתוספו שעתי בליליא וגומר דיממא אינון. שהליל' מתרחבת אילך ואילך להקדים ולהתאחר במזרח ובמערב ולעולם שעות הלילה י"ב שעות שוות ישרות ומה שמוסיפות על ד' שעות של המשמר' ראשונ נחשב מן היום הקודם ותוספת משמר' ג' נחשב מן היום הבא והאמצעית היא קו חצי היום או קו חצי הליל' הנחלק בקו משוה היום לא יחסר ולא יעדיף וז"ש בר תליסר אינון דילה וגומר:

ותלת משריין דמלאכין קדישין שהם חוץ להיכלות כי בהיכלות אינן מתעוררות אלא באור היום בתפלתן של ישראל. משרייא קדמא' וגומר לשבחא למאריהין ולכך הם צריכין לעלות שלא תהי' החצונית מבדלת בינו לבין ההיכלות אלא יושבות עד שהחצונים הטמאי' ירדו למט' ויתפשטו בעול' ואז הם מתדבקי' בהיכלות ומשוררים ושירם וזמרם לה' הארץ ומלוא' ויתרחב הנועם והקול וההדר עד שיתעכבו ד' שעות או שמא אומרי' וחוזרים ואומרים:

כד ליליא מ' פרש גדפוי כנפי' לכון כנופיא מחנותיה החזקים הידועים להנהגת הדין. כדין כל בני עלמא שהם תחתונים המשליטים עליהם החצונים דבקים באחרית הכחות ולכך טעמין טעמא דמותא שהיא השינ' א' מס' במית' ונפקי נשמתהון לסלקא לעילא בסוד אחד לידבק באל אחד. ואינון מלאכין שהם בעלי הדין משגיחין במעשיה לראות מה יקר' לה אם תעלה ואם תדחה והיינו או' מי יעלה בהר ה' וגומר והם מקומות ידועות לנשמות החיים. וזה אינו בהיכלות שהם אז נעולים אמנם למט' יש בחינ' ידועה לזה. וז"א כגוונא דלעילא בהיכלות שיש שם מזבח ומקדש וכהן הכי נמי לתתא למטה מההיכלות יש מקום ידוע שיש שם הר ומקדש וגומר ופשטן של דברים כגוונא דלעילא אל הנשמות הכי לתתא אל הגופים דהיינו ממש בירושלם הר הבית ועזרת ישראל.

בגין דבכל רקיעא ורקיעא וגומר היינו למה אומרים מי יעלה כלו' מי ומי העולים מפני השומרים והשופטים, ונטלין לון כמה חבילי טהורין הם החצונים הפשוטים מן הגשמות והיינו טהורין בלי גשם מאירין מלשון שרגא בטיהרא ואלו הם חצונים משחקים בנשמות בקרי ובחלומות. לאתתקנא בהו אתר דאתקרי קדש הקדשי' שפתח היכל לבנת הספיר נעול כנזכר וישימו לנשמות ידים מאחורי ההיכלות במדורין ויכנסו עד מדור הז' ואו' לאתתקנא בהו היינו שכינה שהיא מתקשטת בהם עד הזווג:

ארבע שעתי אחרנין ב' שעות קודם חצות ושתי שעות אחר חצות היא זמן המשמר' אמנם אין ראוי להם להתאבל אלא עד חצות ואומרים על נהרות ובוכים מתחברים לישראל בשיר קדושתם כנזכר פ' תרומה וכאן קצר מפני שאינם חברים לישראל אלא דוקא בקדושת קדוש והיינו נקדישך וגומר כנועם שיח וגומר ובשעתא דנטיל שמשא וגוער שהוא משגיח ומשמש ממזרח עד מבואו ובכחו מתגדלים רוב בריות העולם לכך או' שיר זה. ושיר חדש היינו מפני שהוא מתחדש בכל יום אורו והולך נתיב וגליל חדש בגללו:

א"ר אלעזר אלמלא דבני עלמא וגומר עניינו עם היות שכח השמיע' באזן הדבר תלוי בכוונת הלב כי אין לנו דעת להבין לשמוע הקול. לא יכלו למיקם שנעימות הקול המיותר עוקר חיי הלב ומפריח הנשמ':

אר"ש וגומר אסתימו גרמייכו וגומר הטעם שיועיל ההסתר מפני המלאך שהמלאכים אינם יודעים אלא מה שנתן להם רשות לדעת והשתא נקטינן שאין ההסתר מועיל אלא למי שלא נק' בשם אמנם למי שנק' בשם אז ישפיעוה למלאך כח לאותו פרטי הצריך לו וידע להפר מחשבת בני אדם והרהורם אמנם על הסתם יסתיר גשם על גשם בפניו כי המלאך הוא מתגלם גשמי למטה לפעול בגשמי: מלאך המות אשתכח במתא וגומר תימ' א"כ ראוי להזהיר שלא ימצאו שם בני אדם על מיתת האדם ואדרבא שמעינן איפכא, וי"ל כי כאשר ניתן רשות להמית פתאום ח"ו אז בא מלאך המות מתגשם הרבה ודומה כמעט לבן אדם גשמי בשינוי מעט ויש למי שנדמה לו פתאום ונצול ממנו ויש מסתכן בו והיינו מלאך המות אשתכח במתא. אמנם חלק המלאך המות הגומר הפעולה שהוא אחר שיחלה האדם ויחליש כחו הוא מלאך רוחני. ואינו מתגלם להתראות לאחרים, הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. הודו להי קראו בשמו וגומר יובן כי אנו צריכין לו' מזמור הודו לה' עם זריחת השמש וזהו מ"ש השמש כשמזריח או' שירה זו. עכ"ל: