אור החמה על ספר הזהר ב:שפח

ואית שמאלא לתתא וגומר מכאן נראה שאין נק' המ' אילנא דמותא אלא כשמתדבקת בחיוויא שהיא מצד עצמה היא צרורא דחיי. הרח"ו זלה"ה:

קפז ע"ב רעיא מהימנא פקודא ליתן מחצית השקל וגומר הענין כי הספירות הם נעוצות סופן בתחלתן ותחלתן בסופן דהיינו סוד אור ישר ואור חוזר בסוד מים עליונים ומים תחתונים בסוד יאהדונה"י יו"ד בראש ואורה מתפשט ממעלה למטה דרך ו' אותיות שהם אהדונהי דהיינו סוד ו' קצוות הת"ת הממוצע בין אור ישר לאור חוזר וכן סוד זה הוא באות א י' בראש וי' בסוף ו' באמצע. וכן סוד זה הוא ג"כ באות י' במילואה דהיינו נמי אלף י' בראש ו' באמצע ד' בסוף כזה # א והיינו עשרים עשר ממטה למעלה ועשר ממעלה למטה והיינו סוד ו' בין ב' ההי"ן כי ה' ראשונה מתפשטת ביושר דרך ו' עד הוד וה' תתאה אתפשטת אורה ממטה למעלה עד חסד וז"ש מאן מחצית השקל כי הכתוב אמר כי שקל הקדש דהיינו בחכמה הנק' קדש שקל שלם שהיא עשרים גרה ועשר הוא מחצית השקל ומאן מחצית השקל ופי' כגון חצי ההין שפי' וא"ו ממוצע בין שתי ההי"ן כדפי' אוף הכא נמי וא"ו ממוצע בשקל עצמו שהם עשרים גרה עשר ממט' למעל ועשר ממעלה למטה כנזכר:

אבנא למשקל בה דא י' פשוטה שמדתה עשר ואינם אלא י"ס ולא יותר כאבן המשקל דהיינו י' חכמה שבאומנות החכמה נמצאו כל הספירות ועם החכמה עשר יותר מעשר מנין להם כי אין יותר על עשר ודאי אמנם או' עשרים גרה הכוונה דא יו"ד במילוא' שהיא סוד שני יודין מים עליוני' ומים תחתוני' וכלם אחד אלא שזה סוד אור ישר וזה סוד אור חוזר והמדות לעולם הם אחדות במורה בלי שינוי ולכך שקל הקדש הוא עשרים גרה לרמוז האחדות וקשר ראש בסוף וסוף בראש אמנם הספי' אינם אלא עשר וזש"ה עשיר לא ירבה והדל לא ימעיט כלומר הספירה העשיר' ומאיר' אור חזק בהארת העשר כלולות בה לא ירבה שאין ספיר' שיחדש בה אור חדש וספירה חדש' על המשקל הידוע וכן הדל דהיינו הספירה הדלה הבלתי מאירה אינה ח"ו שיחסר בה מי"ס שח"ו אין עשר נפרדות בשום אופן אמנם דלותו יהיה בהארת הספי' ועל זה כשמר בעל ס"י באו' עשר ול"ט שאין מדה מן המדות חסרה ח"ו ממנין העשר כנזכר וגומר אמנם מחצית השקל עשר איהו ומשקל ומדה העשיר והעני עשר וכן סוד הנשמות הכלולות לא יחסרו מעשר ולא יעדיפו על עשר לכך יתנו עשרים גרה רמוז כופר נפשם הקדושה הכלולה מעשר שאין דבר נמצא מלמעל' שלא יהיה כלול מעשר כנזכר

ומחצית השקל עשר איהו כלומר עם היות שאמרנו ו' ממוצע בין י' לי' לא מפני זה נאמר שיהיה הת"ת עשרים שאינו אלא עשרה כי אחר שהעשרה הם נכפלים בסוד אור ישר ואור חוזר עשרה לבד הם דהיינו מחצית השקל וכוונת הכתוב עשרים גרה השקל ומחצית שהיא הממוצע בשקל אין אותם העשרים משרים כדי שיהיו עשרים מחצית השקל שהעשרים הם עשר' לבד ומחצית השקל עשרה לבד כנזכר ולזה לא ירבה ולא ימעיט מעשר:

פתח ר"מ פקודא בתר דא לקדש את החדש בגין דסיהר' וגומר קשיא ליה במצוה זו תרתי חדא כי לא ראינו בתור' נעשה דבר יגיע ממנו ענין לשום א' מז' ככבי לכת זולתי הלבנ' בקדוש החדש וצריך לדעת מה זה ועל מה זה. עוד יקשה לקדשו על פי ב"ד ולא שאר העם כברכתו הנמסרת לכל למה הן אמת נמנה אותו כדי למנות חדשים לקבוע מועדים אבל קידושו על פי ב"ד למה. ותירץ ואמר בגין דסיהרא חדישא שהיא בחינתה הרומזת במ' איהי כלה דהיינו בחינת הזמנתה אל הייחוד וצריך לכלה קידושין קודם כל דבר וז"ש איהי כלה דמתקדשת ע"פ ב"ד סתם דאיהו גבורה שאינו לא ב"ד הגדול בינה ולא ב"ד הקטן מ' אלא ב"ד סתם ע"פ ג' מומחין לבד דהיינו חג"ת ומצד הגבור' הם ב"ד והכוונה יבא לה הקדוש' במאמר ב"ד אמנם הקדושה היא ממקום אחר כדמסיק. בגין דתמן לואי וגומר א"כ הראשונים המקבלים הקדושה הם כחות הגבורה ובחינותיה דהיינו ב"ד וז"ש וקדשת את הלוים הם ראשונים לקבלת הקדושה ויודעים זמן השפעתה מהם לכלה הנזכ' ולזה לא נמסר זה רק לב"ד. אמנם לבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה שקידושי' ניכרים לכל דהיינו ג' או ד' ימים ראוי שתתברך הכלה וז"ש מברך עליה דהיינו כענין הכלה שמקדשין אותה תחלה ואח"כ מברכין אותה בברכת אשר יצר את האדם בצלמו והיינו סוד אשר במאמרו וגומר ואמר מברך עליה אפי' ביחיד מפני שאינה ז' ברכות ממש ככלה אלא ברכה א' שמתברכת ממדה א' ולכך אין צריך עשרה ולא ב"ד וז"ש ובמי מתקדשת ומתברכת בת"ת שהוא המקדש' והמברכת ולא צריך שתקבל ממנו ע"י נה"י והטעם בגין דאיהי עטרת תפארת דהיינו שהיא עולה למעלה אל הת"ת להשפיע לנצח והוד שהם עמוסי בטן שהמ' נק' בטן כנזכר בתיקונים והם עמוסים בה דהיינו היא עליהם וגומר. מהרמ"ק זלה"ה: סליק פרשת כי תשא ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

ר' חייא פתח כלהו קרבין וגומר אפילו בימי משה כגון הכנעני מלך ערד וכגון ויצא אדום עומר וסיחון ועוג: קרבא דעמלק הוה וגומר הענין כי שאר המלחמות היה הקב"ה מכלה השר של האומה ההיא מלמעל' ואח"כ משפיל האומה למטה ולזה הקליפה בלתי מתחזקת וכן בכנעני היתה הכוונה ליסר לישראל לבד לא קליפה חזקה. אמנם עמלק היה סמא"ל שר כל הטומאה כלה לא שר אומה לבד ולא היתה כוונתו לייסרן לישראל אלא כניסת הטומאה בעונם למעל' לסאבא מקדשא ונודע שעיקר כחו הוא להתגלם למטה נגד צד הקדש שהוא אדם תחתון ומשם פוגם בעליון וכן דמה לעשות ביעקב ולא יכול לו וכך רצה עתה בישראל ומצא לעמלק המוכן לרעה בנחש בחטא אדם הראשון מקום מוכן להתלבש ולהתחזק הקליפ' למטה שדרך שם יכנס למעלה והיינו קרבא בכל סטרין וגומר והיינו או' אוף הכא עמלק חויא בישא וגומר והיינו כמין הוא למילא לסאבא מקדשא לראות הכנת ישראל בחטא לפגום למעלה ולזה כמין הוה לתתאי להשליט בהם החצוני ולהחטיאם וישראל רפה ידים מהעבודה והתורה דהיינו רפידים נתחייבו כליה ח"ו ואם יכלו ישראל ח"ו יפגם שם יהו"ה השורה עליהם ח"ו ויסתלק השכינה בעליונים ותתחזק הקליפה בעולם התחתון זו היא כוונת הנחש העליון וכלי המוכן לו ולזה היה עמלק מצד מחשבתו הרע' ואין זה כוונת כל שאר המלחמות. מהרמ"ק זלה"ה: