אור החמה על ספר הזהר ב:שפו

דיתמשכא מיד לכל אתר מפני שהיא חושקת לעשות לה משכן בבני אדם ומה גם להחטיאם ובלי הכנות מרובות היא נמצאת כ"ש ע"י הכנה כנזכר בפ' פקודי: תרין אמאי דלא שייך בישראל טעמא דאמרן לעיל אשר בשר וגו' נופת תטופנה וגומר שמצליח האדם כדי להמשיכו והיינו נופת בעולם הזה ואחריתה מרה בעולם הבא וגם בזה לסוף אמאי לאו שיר דאיהו עגל כלו' למה הוא עגל ואינו שיר שרותא דלבושא זוטא איהו כלו' תחלת היותו מתלבש אינו אלא כמו תחלת הוולד שור דהיינו עגל ואחר שנתלבש זמן הרבה נעשה שור ולהתחלת ההמשכה עשה להורות שבכל פעם מתלבש מחדש ומושך ההמשכה. לא הות תמן מפני שהפגם היה בה והיא עצמה התובעת הדין כנזכר לעיל. ועתה הניחה לי מצד הגדולה שכבר הדין בה. ויחר אפי בהם מצד הגבורה. ואעשה אותך מצד הת"ת. וכשתקן תקן באו' זכור לאברהם ליצחק וליעקב שאחז בג' אבות וראשונה אחז לתקן המדות אלו באלו ולמזוג אותם ואמר למה ה' וגומר בכח גדול מצד החסד וביד חזקה מצד הגבורה למה יאמרו וגומר מצד הת"ת ואח"כ שלשתם יחד זכור לאברהם וגומר. מלה דא בחשוכא כלומ' סוד נעלם למעלה למעלה ישת חשך סתרו. הרמ"ק ז"ל. ומכאן עד סוף הפרשה נא נמצא בהעתקת הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. שרותא דלבושא זוטא וגומר ר"ל כי התחלת התלבשות אינו כ"כ נראה ולכך הוא עגל לבושא זוטא ולא שור. עכ"ל: