אור החמה על ספר הזהר ב:שעז

באחרית הימים אין הכוונה באחרית הזמן אלא בחבורת המ' הנק' אחרית הימים וסוף לימים העליונים ובה אחוזות כל הנשמות אם הנשמות ודאי לכך הקב"ה שולח אותה עמנו בגלות שע"י יש לנו תקוה אל הגאול' כדמפר' ואזיל. יהב ליה לאימיה שהנהגתן של ישראל ע"י השכינ' כדכתיב וזאת התורה וזאת אשר דבר להם אביהם זאת עשו והיא ירושהן של ישראל כדכתיב מורשה קהלת יעקב וכל מצותינו תיקונים כנודע. חב לגבי אבוה כגון בעגל ומרגלים וכיוצא: אפקיה אבוה מביתיה גלות בבל. אתחבר בזונות הושיבו נשים נכריות. יומא חד עאל מלכא לגבה במלאת ע' שנה. דהא בר נש וגומר והיא לא גלתה עמהם גלות ממש אלא היתה עמהם לשומרם ויהיה לה ייחוד קצת והיינו דקאמר לעיל עאל מלכא לגבה שהיה הייחוד וירדה לשומרם אמנם בגלות זה המר השכינה ממש מגורש מהיכלה והיא גולה עמנו בגלות ואין לה ייחוד כלל כנזכר בתיקונים ובזוהרי ואנת ערבא לייסרו של שלא יחטא ואם יחטא תלקו שניכם ותלכו בגלות: לא אצטריך לאהדרא להיות גאולתו בפרהסיא כגאולת מצרים בעמוד ענן יומם ועמוד אש לילה מפני הפגם והעון שגרמו כשהושיבו נשים נכריות מה שלא עשו בגלות מצרים דכתיב שבטי יה עדות לישראל כדפי' רז"ל לכך לא היה בגאולתן נסים ונפלאות ושכינה בפרהסיא:

כדין ידענא דברי יתוב כדקא חזי שתהיה שכינה בגלות עמני ומייסרת אותנו ומתוך צרה תשובה ודאי. ואי תימא בההוא זמנא וגו' וא"כ מה טעם לגלות ההוא. גזירה גזר קב"ה וגומר על עין במה אדע שלא האמין והיה ראוי שיתקיים ואימתי אם לא עכשיו משנולד יצחק עד שנגאלו וקב"ה בענין זה אשגח לתרי מילין חד ההוא מלה כדפי' והשנית דעד נפקי ממצרי' לא היה גוי ולא היה אפשר להיותם גוי אלא במצרים כאומרו כי לגוי גדול אשימך שם. מהרמ"ק זלה"ה: