אור החמה על ספר הזהר ב:שעא

ואי תימא וגו' לדידך דאמרת שהיא כוללת הנפשות בסוד היותם בסוד ע' א"כ הבחורים א"א להם להכלל כעת בבחינת הע' לז"א ודאי שלטא בהו ויהיו לעולם בה כי היא כוללת כל בחינות מדרגות הע' והולכת וקולטת מבין עשרה במדרגה א' ובין עשרים מדרגה שנית וכן יוסיפו וילכו עד ע' שאז היא קולטת בין ע' בשלמות אמנם לעולם המ' בעלת הע' וכוללת בכל בחינות השבעים אפי' צעיר לימים אמנם אינו בשלימות מפני שהוא חסר:

וע"ד תנינן אחד המרבה בשנים וסגל מצות והממעיט בשנים שאין לו רב תורה ומצות שניהם ביחודא דע' שנין. וע"ד ביומא דכפורי אעבר בכלהו עוברת המ' דרך כל ז' ספי' ואשלים האי דרגא מ' בחי' אחרונה דכלהו שבעין שהיא כוללת כלם ולזה יש אחיזה לנשמות להתקיים בה ולכך כל נשמתין סלקין קמיה ודאין להו בדינה בסוד ב"ד עליון שבעי' סנהדרין שבע מדות מחסד ועד מלכות כלם עומדין לדון את האדם. וקב"ה שהיא בינה לפנים משורת הדין של ע' שנה תולה בה חיים עלייהו דיש' ביומא דא ומטהר פגם ודין השבעים וזה בתנאי שיעורר האדם מצד עצמו תשובה ווידוי וז"ש מאן דלא אעבר טינא וגו': רפש וטיט סמא"ל ולילי"ת. מצולות ים שהם בתחתית הים שהיא המ' וכשהים נגרש בדינים ויגרשו מימיו רפש וטיט שהם החצונים לפעול הדינים ולא סליק דרך פתח היכל לבנת הספיר לאתעטרא וגו' כדרך שאר התפלות שנעשות כתר בראשו של הקב"ה. דילי איהו היא השכינה הנמסרת ליש'. שביעאה היא הבינה לכך היא נעלמת:

סדרא דאתוון הם עולות במספרו כזה אבג"ד והוא נק' אביב דהיינו ניסן אב"ג כי י"ב היא סוד גימל שהיא מסדרת ג' לכל צד עולות י"ב בענין שהם אב"ג אותיות כסדרן אמנם תשרי הוא כסדר אותיות תשר"ק ירידת המדרגות מעילא לתתא. האי דילי בינה תשרי ברישא דירחא שהיא ראש השנה יש איזו תפיסה בי ואתם יכולים לחוג בי שיש בי שנראה שיש איזו תפיסה באורו וחוזר ומתעלם אורו ובעשרה דהיינו יוהכ"פ חוזר אורו ומתגלה וז"ש בעשרה יומא לירחא אנא איהו ולזה חוזרים וחוגגים שנתפס קדושתו אלינו ונתגלה וז"ש בקדמא דירחא אנא איהו כלו' אני מתגלה בדיני שכן הבינה היא מקור הדינים וכן בעשרה דירחא אנא איהו שהבינה מתגלה בקדושת יום הכפורים: בחמשה עשר דירחא אנא איהו הבינה מתגלית בקדושת חג הסוכות ונמצאו עתה ג' ימים רשומים בחדש זה כל יום ויום ראש לחמשה.

מ"ט כולי האי שיהיה יום אחד קדוש לכל ה' ימים בגין דכל ירחא דא שהוא שביעי סוד הבינה כנז' ועלמא עילאה ברזא דחמש איהו דהיינו שהיא ה"א עילאה סודה נ' שערים סוד ה' ספי' חג"ת נ"ה. ובג"כ ירחא דא איהו בכסא שנא' בכסא ליום חגנו וירצה בחדש המכוסה ונעלם שהיא הבינה ולא באתגליא שאינו כניסן שנתגלה בו גלאולתן של ישראל ולא כסיון שנתגלה בו מתן תורה אבל בחדש זה לא נתגלה לישראל שום ענין וכל מילוי באתכסיא כי על האמת הוא עיקר פדיון נפשינו מני שחת ותמורת עונותינו יסורינו והנשמ' נפדית ומתכפרת וכל זה סוד נכמס שלא יתגלה בעולם הזה:

וירחא דא דקב"ה איהו בלחודוי שכל ענייני המועדים שבו אינו להתעדן אלא לירא ולשוב מעוניו ויום הכפורים יוכיח ודומה אליו ראוי להיות ענין כל החדש ואין ראוי לאדם להיות בו שמחתו יותר מדאי ולז"א דקב"ה הוי בלחודוי וזה עד יום ראשון של סוכות שכבר השלים האדם מצוותיו כלם ועבודתו וצח מעבודת הקדש וז"ש כיון דמטא יומא דחמיסר כדין כולא איהו מטא בחדותא דסיהרא ומתפשט למטה המנוחה ואז מתחיל האדם לשמוח ברגל השמחה. וקיימא לאנהרא לתתאי ירצה כי אינה מאירה לישראל למטה עד יום ח' עצרת כדמסיק ולז"א וקיימא אח"כ כשימשך למטה ותרד ז' מדרגות שבעת ימי החג לאנהרא לתתאי מגו נהורא עילאה:

וע"ד איקרי ראשון כלו' אין ראשון לחדש שהיא י"ס סיהרא עד כאן שיום זה הוא ראשון בחדש כאלו לא היה חדוש לבנה עד כאן: עד השתא קיימי כולהו יומין שהם ה' ה' ה' נעלמים כנז' מכאן מיום ראשון זה נחתא לתתא דהיינו סוד המ' היורדת דרך המדרגות ואח"כ עצרת בה בעצמה:

ת"ח אי מיומא וגו' השתא מקשה למאי דפרישנא דט"ו יום בבינה והם נעלמים אם כן שבבינה אינון אלין יומין קדמאין וגו' א"כ מאן דאין דינא דעלמא שהיא עולם התחתון והיינו דמסיק דהא דינא כלו' עם היות שהדינים מתעוררים מבינה אינם נמצאים לדון העולם אלא מדינא תתאה מ' שהיא הנק' אלהי כל הארץ יקרא דהיינו שהיא המשגחת על כל התחתונים. דאי תימא שאפילו שהיא נעלמת דינא דעלמא דאין לעילא שעולה סדר עולם שסודן אותו ברוחניות המסודר למעלה אי אפשר דאי הכי שבפועל הוא דן דין העולמות לא אתקרי עלמא דחירו מצד עצמה שהחירות מורה שלא יהי' שם שעבוד והיאך ישתעבד אל הדין שם צר לפניו. עלמא דנהירו מצד הכתר שכל העולמות מאירים מאור הכתר המתגלה ע"י עלמא דחיי מצד החכמה נובעים ע"י וא"כ א"א שידונם הוא בעצמו למעלה ואי תימא מדינא דיצחק ושם הבינה שוכנת א"א דאי איהו אתער וגו' ואין ביד הגבורה החזקה לדון התחתונים מצד בחינתם למטה אלא אחר שהמ' היא מבררת ומלבנת אותם ויזדככו וישתרשו בה אז הגבורה דנה כל אסיפתם אשר במ' אמנם בעולם הזה התחתון א"א להם לסבול דין הגבורה.

אלא כמה דעלמא דא עלמא תתאה דכלהו עלמין שאין פחות מזה תתאה דכלהו עלמין הכי נמי כל דינוי מעלמא תתאה כלו' מהמדה האחרונה וכשאנו אומרים בב"ד עליון היינו במ' שאין בתחתונים ב"ד גבוה ממנו.

ובגין דאיהו דרגא שביעאה שהם שבעה היכלות ובשביעי משכן השכינה. דזלגין עינוי דמעה בראותו סודות נפלאים מתגלין ע"י הסבא הזה וכן דרכם שהיו בוכים בסודות התורה מיראת ה' נגד פניהם: שביעאה אמאי מעשרין וגו' שאין יחס לשביעא' עם עשרים היה ראוי שיהי' משבעה ולמעלה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרה"ו זלה"ה כתב. ביומא דא לא אצטריך בר נש לפרשא וגו' אין זה מדבר ביום כפור רק ביום ר"ה כי הוא היום אשר היה בא האי סבא מן המדבר אל הישוב כנז' בריש דבריו וכן אח"כ מדבר בו במ"ש פתח ואמר וגו' ירחא דילי שביעאה איהו תשרי וגו' והנה ביום כפור אדרבא הוא בהפך כי והתורה וגומר כתיב בקרא בהדיא ואז לא אשתכח פטרא דפומא: אביב דאיהו י"ב וגו' אותיות י"ב דאביב במ"ק ג' ועם א"ב דאביב הרי אב"ג כסדרן אבל אותיות תשרי כלן למפרע מתתא לעילא ע"ד תשר"ק. והענין כי סוד חדש ניסן היה מן השי"ת ומסרו לנו וע"ד הוי באתגליא ואזיל מתתא לעילא כי הלא אנחנו צריכין לעלות ולכן נק' אביב מתחיל מאות א' ואח"כ ב' ואח"כ י"ב שעולה ג' במ"ק אבל ירחא דילי הוא תשרי וע"כ הולך ממעלה למטה מתחיל מת' ואח"כ ש' ואח"כ ר' ואח"כ י' וע"כ הוא בכסא ולא באתגליא דהאי ירחא לא אתמסר לכון. ותבין זה כי יש י"ב חדשים בשנה וכלם הם חלקי המלכות ומדרגותיה וחלק התחתון שבי"ב הואניסן כי הוא קרוב אלינו באתגליא אבל השביעי הוא למעלה ולכן הוא בכסא ולא בגלוי. ודע כי מכאן נר' ענין האותיות כי הלא האותיות בזכר הוא ת"ת הם מתחילין א' והולכין ע"ד אבג"ד ושל הנקבה מתחילין מתשר"ק וכשמתחברין זכר עם הנקבה שהם רמז לד"ו פרצופין אז נעשים את ב"ש וגו' כמו שנז' באורך בשיר השירים מהזוהר והנה כ"ב אותיות המ' עומדים על סדר תשר"ק נמצא כי כאשר נמנה מלמטה למעלה אנו מתחילין מן האלף ואח"כ הב' על סדר אבג"ד וזהו חדש ניסן שהוא חלק הא' הנרמז בגלוי וניתן לנו שהוא סוד שכינה אשר דרה עמנו ועליו נאמר והנה אופן א' בארץ כנז' בזוהר שיר השירים אמנם כאשר ת"ת מתחיל לאנהרא לה מתחיל להפך ומתחיל מן הת' ומסיים בא' על סדר תשר"ק כי הלא ת"ת ומ' הם מתדבקים יחד ומתקשרים זה בזה כזה #א-ת ב-ש ג-ר ד-ק ה-ץ כמשל איש ואשתו שנדבקים פה אל פה ועינים בעינים וזרועות בזרועות ואין הפרש רק שאותיות המ' הם בהפך יען כי היא משמאלא וכל השמאל מורה דבר הפכיי והוא כי הלא כאשר הזכר חוקק כחותיו בנקבה יבאו הציורים בנקבה מהופכים מן הזכר כדמיון החותם הישר כאשר יחתמו בו יבא אח"כ נרשם בהפך וזה מבואר. עכ"ל: