אור החמה על ספר הזהר ב:שע

דנקי כל מסאבו לשון וכפרתם את הבית היינו טומאת יש' ועונותיהם יש ע"י יסורין ויש ע"י מיתה ויש מתכפר מיד. בגין דאתדכי מקדשא וגו' היינו המ' והכוונ' שנפגמת בעוונות התחתונים ולכן תחלה יושפע הטהרה ונקיון הפגם שהיום בעצמו נטהר מפגם והיינו מקדשא לעילא וגו ואח"כ ירד למטה ויטהר את ישראל בסוד נשמתם רוחם ונפשם וגופם ופי' עליכם בשבילכם דאל"כ היינו לטהר אתכם והכוונה שאין הפגם למעלה אלא מצדנו לכך הכפרה למעלה היא תועלתינו והיינו בגינכון אצטריך לנקאה ליה ולדכאה ליה כדי שהיה אור עליון מאיר מעבר פניה אלינו:

מאן יכפר כי השתא לדידך קשיא לא א כר המכפר בקרא דאי כדס"ד ניחא כי עצם יום הכפורים מכפר והיינו כי ביום הזה הוא המכפר. לז"א מאן יכפר לא אצטריך לאתפרשא כי באו' יכפר רמז רמיז למאן דאיהו עילאה דנהיר ונקי לכולא דהיינו מהבינה.

כולהו סטרין בישין מיני קליפות ופגם במ' חטא ועון ופשע והיינו מצולות ים שהם מיני קליפות ולא אמר מצולת ים: וכמא דאינון מצולות תליין השתלשלות הקליפות זו מזו הכי נמי תליא שערא דנזיר הרומז לו ולא שעיע המורה דין:

כגוונא דא שפי' שהקליפות מינים שונים כתיב וכפר על הקדש מטומאות וגו' כנז' המורים מינים שונים פשעיהם חטאתם וירצה וכפר שמטהר הקליפות ומשליכם למטה במצולות ים דלא יכיל מקטרגא לשלטאה עלייהו בקטרוגו. כעין ישר' לנקאה גרמייהו מכל טנוף ואין טנוף גדול מהסנדל שהנוגע בו צריך נטילה והכוונה באו' למהך מקשרי ירצה יחפי רגלים והיינו למהך ולא אמר למיקם כמלאכי שהם יחפי רגלים כאו' ובשתים יכסה רגליו משמע שהם יחפי רגלים: חמש עינויין וגו' הם סוד ה' מדות שבבינה והיינו סטרין עילאין דיומא דכפורי היא בינה אפיק לון בסוד ה' ספי' הנאצלות שהם חג"ת נ"ה ואינון למעלה בבינה עצמה תרעין דילה כל א' כלולה מעשר נ' שערים. ואי שתיה קא חשיב ולא תרצה לומר שתיה בכלל אכילה והטעם כי אכילה מזון מצד החסד ושתים יין מצד יצחק ואין הגבורה נכלל בחסד א"כ נמצא ו' עינויים ויגיע הששי שהוא תשמיש המטה אל היסוד ובדרגא שתיתאה שכיח וגו' מאי בעשור בגין דהשתא בשעת התיקון לא כל היום כיומא דא לא תקון שאר הימים כל דרגין עילאין הם הספי' אתיין אלין על אלין כל א' נותנת מקום לחבירתה ליכנס בתחומה והתחתונה נעשית בית קיבול לעליונה בענין שעם היות שהמ' אין דרכה להעשות בית קבול אלא על היסוד כנודע עתה ביום דא כל דרגין עילאין אתיין וגו' למשרי על סיהרא והיא נעשית כסא לכולם. ולאנהרא לה כל א' וא' מאירה כפי עניינה וכלהו ברזא דעשר כל א' וא' כלולה מכולם מצד קשרם יחד זה בזה וכולם במ' נמצאת המ' מעשר מדות כל א' כלילא מעשר עד דסלקא למאה והיינו מלת עשור ר"ל בעלת עשר מעשר שכל בחינותיה מעושרות והיינו הייחוד הגמור וז"ש וכד קיימא ברזא דמאה כנז' כדין כלא חד שהוא קשר המדות ויחודם: ואיקרי י"ה דהיינו ה' אחרונה מ' כלולה י"ס דהיינו י' וכל א' כלולה מעשר דהיינו ו"ד דיו"ד וירצה עשרה פעמים עשרה י' פ' ו"ד כד"א זכור ושמור מלת עשור מקור כמו זכור ושמור וירצה כל א' וא' באה ומעשרת והיינו או' כולהו אתיין בגין לעשראה וגו': בעשירי יאות הוא כלו' מאי דמבעיא לך בעשירי היל"ל ולהכי דייקת יאות הוא טוב דקדקת והכי מה שתרצת שהוא מקור כעין זכור. אמנם מה שאמרת שהיא עולה למאה קשה אמאי סליק למאה וגו' אפי' שיבאו המדות ויעשרוה שהרי לא תכיל מהמדות אלא כפי מדת שעורה ואחר שהכתוב שערה בשבעה דקאמר לחדש השביעי היא המ' א"כ המדות הכלולות בה אינם עשר אלא ז' וכל א' מעשר כנז' א"כ יהיו בה ז' מדות שבעים וז"ש וכד מעשרי לשביעאה וגו'. דהא סיהרא חדש השביעי אקרי ירצה כי מצד עצמה נקראת שביעי והנה עתה נוספה על בחינתה כי נקראת עשור וז"ש ובג"כ אקרי חדש השביעי עשור שמשתנה מבחינת שבעה אל בחינה אחרת דהיינו דקא מנהרין ליה עשר זמנין וכל א' מאותם העשר המאירות בה היא כלולה מעשרה יעלו בה מאה ונק' עשור ע"ש שכל א' וא' יעשור אותה בענין שהם הי"ס מאירות בה עשר זמנין ומעשרים אותה ויהיו מאה וכל זה מלת עשור וז"ש עשור דקא מנהרין לה עשר זמנין הא מאה: ותו האי מלה וגו' וג"כ צדקת שהיא עולה ע"י בחי' חדש השביעי שבעים וע"י בחינת עשור מאה וב' בחינות הם כדמפרש ואזיל והענין שהיא שבעים מצד התחתונים שאינם יכולים להכלל במדות יותר משבעים שאין התחתונים משיגים אלא בשבע מדות והבחינה הזו צריכה אל שלמות מג' ראשונות לכך היא משתלמת במאה מן העליונות ומשפעת ומאירה לבחי' הצריכה שלמות שהיא מדרגת ע' שבה וז"ש לדרגא דמאה היא עולה מצד המדות העליונות לאשלמא ולאנהרא באותה בחינה שבה שהיא תחתונה בדרגא דשבעין ופי כיצד היא מצד התחתונות בעלת שבעים ואמר דהא ביומא דא נטיל לכל עמא קדישא כלו' השכינה נק' כ"י שהיא מכנסת ומקבצת כל נשמתן של ישראל א"כ ביומא דא נטיל לכל עמא דיש' למידן ולזה כוללת אותם וכלהו קיימין בנשמתא יתיר מגופא ירצה יש' מגבירים הנשמה יותר מהגוף בסוד התשובה וההכנעה תדע שהרי העינוי ייחסו הכתוב אל הנפש עם היות שבשאר תעניות הגוף מתענה ומסגף ובזה הנפש מתענית נראה שהגובר הוא הנפש א"כ אין המ' כוללת אלא נשמות וכיון שהיא כוללת אותם א"א לנפש להתקיים שם אלא מפני שהבינה מקור הנפשות כוללת המ' בסוד ע' דקיומא דנפשאן ברזא דע' כאומ' ימי שנותינו בהם ע' שנה א"כ המ' מצד היותה כוללת הנשמות יש בה בחי' השבעים והיינו בחינת התחתונים שפי' שהיא יונקת מבחינת המאה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. דאקרי מצולות ים ר"ל הזוהמא הקשה של הים היא המ' או אפשר כי כמו שיש ים טהור יש ים שנאמר בה כים נגרש ויגרשו מימיו רפש וטיט והיא מדרגה תחתונה של הסטרא אחרא הנק' ים נגרש והיא הנקבה שבהם והעולם שלה נק' מצולות ים. בעשור בעשירי מבעיא ליה הפירוש כי בעשירי הוא (כי הוא) עשרה לבד אמנם בעשור הוא שנעשה עשרונים עשרונים כי ביום הכפורים אתאן דרגין עילאין אלין על אלין כסדר השתלשלותם ושריין על סיהרא לאנהרא לה וכל א' כלולה מי' ואתעבידת אז מ' מאה וגו' וכן היא פי' זכור ושמור שם דבר כמו בעשור. והנה תחלה היא ברזא דע' שהם שבעה תחתונות ואיתעבידת ע' מנייהו והיינו חדש השביעי ולבתר אתעבידת עשור דשריא עלייהו ג' ראשונות והיינו מאה בעשור. עכ"ל: