אור החמה על ספר הזהר ב:שסט

יתערב פתורא שיתבע הדין הללו רשעים והללו רשעים וגו' ונמצא פוגם הייחוד. קרא לממנא כהן גדול. אתקין מידי היינו שפע השמאלי המתחלק חציו לה' וחציו לעזאזל. סעודתא יקירא כולא ימנית מאור העליון חכמה ולכך נק' יקירא והיא באמצעות הבינה ולכך נק' חדוה כיון דאימא עילאה היא עיקר יום הכפורים אתי למשרי גו היכלא היינו סוד יום הכפורים לקשר הבינה עם המ' ואם ח"ו אותו שטן נכנס בתוך הקדושים הוא פגם ואינו נאות שיהיה מברכות העליונות שהם מג' ראשונות והיינו דמסיק כד אפיק כל ברכאן ואנהיר לכולא ירצה לכל בחינות הקדושים. ויש' נטלי וגו' ממש בענין שיש' הם גורמין הייחוד במעשה תקונם יש להם חלק בו וז"ש דהא כד עלמא דאתי בינה עאל ע"י הת"ת להיכלא דעלמא תתאה לברך השכינה וכל הקדושים התלויים ממנה ואשכח דחדי עלמא תתאה היא המ' עם בנוי ששבו בתשובה וקשטוה ותקנו בה כל תקוני סדר יום הכפורים:

בריך פתורא מ' הנק' שלחן בבחינה שכל העולמות אוכלים בה ונשפעים ממנה. לפני ה' ממש עם השכינה לפני ה' ת"ת שהוא מתייחד עמה שע"י כך הבינה באה שם. יטיל גורלי הוא חושב שחלקו כחלק גבוה שוה בשוה וזה אינו שהגורל מברר חלק ה' לה' וחלק עזאזל לעזאזל. והיינו או' כי גחלים שהם גזרות העונות את חותה על ראשו שאחר שיש' נטהרים בקבלו עליהם היסורין והדין והם שמחים עם ה' והמן זה סמא"ל נגזר עליו ביטולו וכל גזרות קשות.

כד אתי מלכא עילאה לבי מטרוניתא שהרי היא טהורה ממקור דמי בניה ובטהרתן ולזה הקב"ה מיד מתמלא רחמים על השכינה ועל ישראל ולזה תבעת וגו' ואפי' בזמנא דיש' שאין תיקון בעצם בעבודה עכ"ז תפלה מועילה כדמסיק ואתגזר וגו' נוסף לו אבוד ועונש בכל שנה כי תוספת עינוי עם ה' על ידו שנה נוספת. כד נהירו דאנפין מהת"ת למ' חידו מהבינה עליהם אחר יחודם. ישראל נפקי לחירו שנעשו בני חורין ממלאך המות שאינו שולט על הנפש לעצבה ששמחין ביסורין בעולם הזה ולא שנפטרו מן הדין שהרי כמה נגזרים למיתה. כדין מההוא יומא והלאה חירו וגו' היינו שמחת חג הסוכות שהוא שמחת בית השואבה באתגלי' בלי פחד המקטרג. הכי יהבין לשאר עמין היינו שבעים פרי החג ואמאי שעיר בר"ח וגו' אבל שעירים קא קשיא ליה אמאי שעיר ולא עז. דכל עובדין כל מעשה חרשיהם כשעושי' ע"י איזו בריה כגון חתול או תרנגול וכיוצא מקפידים שיהי' קטן שלא נזקק לנקבה שנחלש כחו והטעם שהחצוני הזה מלך במחנהו הוא

ובג"כ שריין כלו' ואנו לא לכבודו עשינו אלא שאין דרך להטעינו ולהשיאו עונות יש' אלא בדרך זה. ות"ח אע"ג וגו' הענין קשיא ליה כי חלק זוהמתן ביחוד הזנות ועתה מקפיד בזכר שלא נתייחד בנקבה לז"א כי סוד הדבר הוא כי הקליפות ראשם אינם טמאות בסופם כי כל מה שיתפשטו המדרגות יוסיפו טומאה וקושי ונודע כי העז מורה קושי ובהשתלחות שערו מורה התפשטות שערותיו שהם כחותיו הטמאים המתפשטין ממנו ואילו היינו משלחים לו עז לא היה רומז בקליפה העליונה שעדיין דיניה לא נתפשטו כ"כ ואנו רוצים שיהיה חלק בשעיר אפי' לראש כל אותם הקליפות לזה אנו נותנים שעיר המורה על תחלת הקליפו' שאין שערו ודיניו מתפשטין כ"כ וכיון שהדורון מתקבל אל ראש הקליפות הוא משלח חלק לכל אותם הכחות התחתונים. מהרמ"ק זלה"ה: