אור החמה על ספר הזהר ב:לז

נלוים ונחברי' הם בעצמם עם המשוררי' והי' ראוי שיקראו נלוים לא לוים שמורה שהם לוים לאחרי' לזה אמר שג"כ השומע נלוה דהיינו ישראל השומע נדבק למעלה בנפשו. ר' תנחו' אמר שבכל נלוה וגומר לא אמר ילוה על השיר אלא על יחודי' שוני' משה בתורה אהרן בעבודת הכהונ' מרי' שהיא ממש הבאר היא השכינה בזרעם לוים כהנים. תינח משה אהרן שמשה לוי אהרן כהן ושיר הלויים בעבודת הכהונ' מרים למה כי מה ענין לה לגבי משוררים שהיא צדקת כשאר צדקניות לזה אמר ושרות שהם נקבות לשרים זכרים.

נטלו הקב"ה וגומר שסלקוהו מלאכי השרת לפני כסא הכבוד ובחרוהו למעלת כהונ' ולוי' ותור' והושיבו בארץ שנתן לו ישוב בעולם התחתון להוליד בנים ולעשו' לו בית והיינו שנתיישבה נשמתו בגופו והוליד וגו' וענין לקהת דקאמ' כלו' איש כשר ראוי והגון לאביו לוי ולבנו עמרם שהוא אמצעי ביניהם וכן עמרם ראוי והגון והוליד גם הוא מצד עצמו כשרים כיוצא בו אהרן ומרים. באותה שעה היו המשוררים וגו' מפני שהיה משם נולד מרע"ה שהעירו המשוררים במעשה המשכן

גער בהם שלא היה שלם כיון שלא היה עולה מן התחתונים ועם היות שנולדו התעוררות מעט בזה לא יספיק והמשוררים סלקא דעתייהו שיספיק כיון שכבר הם בעולם.

בצנע' להיות הבן אינו ראוי לקבל התורה ועוד כדי שלא ירגישו המצרי' ויושלך ליאור כדפי' רז"ל בפסוק ולא יכלה עוד הצפינו:

וילך איש ר' אבהו אמר איש זה גבריאל כדפי' לעיל ויקח את יוכבד בת לוי התחתון והטעם שנטלה גבריאל והחזירה מפני שהוא ממונה על הנשמות והזווג והיתה נשמת מרע"ה מזומנת תחת ידו. או ירצה מפני שהוא מבית לוי העליון ושהוא ראש למשוררים העליוני' ויקח את בת לוי שהית' ראויה להוליד מרע"ה מסדר המשוררים במשכן כנזכר.

הליכה זו לא היתה וגומר הענין שעם היות ששאר בני אדם מעשיהם בבחירה במרע"ה להוליד לא היתה שם בחירה לעמרם כלל אלא הכל מלמעלה כדי שלא יהיה מחולל בעון ויצה"ר.

ר' יצחק אמר באהרן ומרים לא נאמר שעם היות שנא' ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה וגומר לא היה זה בלידתם אלא סיפורי יחוסם אח"כ אמנם בלידתם לא נזכר זווג אבותם א"כ מה שכתוב במשה ויקח את בת לוי אינה יוכבד דאי הכי לימא הכי באהרן ומרים אלא בת לוי היא השכינ' ולמה נקראת בת לוי שהשכינה נקראת על שם לוי ופירושו מדתו של לוי מפני שכל בית יעקב אחוזים בשכינה ושכינה דבקה בלוי ומה שאמר במרע"ה ויקח את בת לוי מפני שמרע"ה במעלה גדולה בסוד נשמה מסולקת גבוה מעל גבוה ולא הי' עמרם ראוי להוליד למשה עד שנטל חלק בשכי' במה שהטיב מעשיו ונדבק בשכי' ואז זכה להוליד משה:

ותרא אותו כי טוב הוא ומפרשינן שראת' עמו שכינה מאותו כח שנטל אביו בשעת ההולד' ונדבק בהן נמצא דר' יהודה ור' יצחק ור' אלעזר ור' אבהו פליגי דר' אבהו פי' איש גבריאל ור' יהודה פי' עמרם והיה בו זכות ור' יצחק פי' בת לוי השכינה מפני שלא היה זכות ור' אלעזר קאמר השתא שזכות הי' לו שאלמלא כן היאך זכה שהוליד במעלה גדולה ממעלתו שהוא הי' בבת קול שהיא השכינ' בת לת"ת הנק' קול אמנם מרע"ה זכה לקול שהוא הת"ת והיינו גדול מצד הבינה המשפעת הקול כאומרו והאלהים יעננו בקול:

ויהי בימים הרבים ההם וגו' סוף גלותם הי' ואמר ויהי צער בימים הרבים ההם שהיו רבים של צער ושל שעבוד ישראל.

וימת שהורד כי השר שיש' גולים בו הוא פתח ושער הברכה ועליית התפלה והוא הי' נעשה סכך שלא יעבור תפלה כאומ' סכות בענן לך מעבור תפלה ואז וימת הורידוהו שפתחו שער התפלה ונשאר פתח פתוח לתפלתם ולא הי' אפשר להיות פתח שער תפלתם פתוח אלא בירידתו ולכך בא קץ גאולת' ואפסה מעלתו ונכנס' תפלתם:

א"ר יהודה בא וראה שכך וגו' הכריח מצד אחר טעם שאין לומר שמעולם לא נאנחו יש' אלא ודאי שצעקו בכל יום ולא הועיל' אלא באות' שעה ומה טעם אלא ודאי שהי' השר נועל שער תפלתם בפניהם עד גמר זמן קץ מעלתו כשהוא מרחם על יש' אינו שיש' יש להם כח להפך מדת הדין למדת רחמים ע"י יושר מעשיהם אלא הקב"ה מצד רחמנותו עם היות שמדת הדין עדיין בתוקפה מצד מעשיה' אשר לא טובים עכ"ז הוא מרחם על יש' וכופה מדת הדין ומורידה שלא תשלוט בפני הרחמים ותתבטל לפני הרחמים. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה. מוריד שתי דמעות לים הגדול הם ב' ספי' מי' כתרי מלכא הם י' ספי' והם גבור' והוד ומורידן לים החכמה ים הגדול וממתקן ונ"ל כי פי' מורידן לים החכמה הוא כמו ירד פלוני למרכב' שהיא אדרבא עלייה והוא בים חכמה עילאה כי שם כח החסד והרחמים וכן פי' בזוהר לעיל דף ט"ו על גנת אגוז ירדתי ופי' דמעות הם כחות הדין שמהם בא בפה לעולם עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אמצאך בחוץ. היינו למטה בעולם השפל הזה:

אשקך. הייתי מתדבק עמך דביקו דרוחא ברוחא שע"י השיר (שהייתי) [שהיית] משורר למטה היית מעורר למעלה והייתי מתדבק בך:

גם לא יבוזו לי. כי עד עתה שלא הייתי משמש כלום הי' חרפה אלי אלה דברי המשוררים של מעל': ה"ג בס"י ונתקדשו כלם היו על משמרותם עמדו אלה נכח אלה חברים וכו'. ונשתכח השיר כי אין השיר שלם אלא כשעומדים העליונים ותחתונים אלה נכח אלה וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: