אור החמה על ספר הזהר ב:לו

ובעצים ובאבני' היינו ע"ז שהיה מעץ או מאבן היה שותת הדם ויורד ונתך חלק המים שבו שכל המציאו' מורכב מד' יסודות ויסוד המים נהפך לדם ושותת ויורד לחרפתן ונסרח וכיוצא בו לשר עליון וכל כח טמא המתלבש בהם: א"ר יוחנן רוב מימין וגומר ירצה כמו שיש מצרים למטה ופרעה שר עליה כך מצרים למעלה ודומה שר עליה וכמו שיש נילוס למטה מחיית מצרים כך נילוס למעלה בטחון דומה לקה זה וזה. ור' יצחק כיוצא בו תירץ אלא שהקדי' שתחלה היה לקות השר א"כ אינו מכת היאור כי מכת היאור ענין בפני עצמו הוא אחר שכבר לקה השר והיאור העליון, ור"ש פליג אכולהו ואמר שהמכות אינם בכלל זה אלא מכת מצרים היה על הים וקוד' זמן מועט היה הקב"ה עוש' דין באלהיהם למעלה ולמטה והיינו כדפי' שם וישאו ישראל את עיניהם והנה מצרים שרו של מצרים ובים היה לקותו ושם נפל ועד כאן הוה מתחזק כנגד יש' למטה ולמעלה שעל הים תבע תביעת ק"ץ שנה וכשאמרו הבה נתחכמה לו לא עלה בלב' אלא ענין הים שהוא תכלית אבוד' כאומרו לא נשאר בהם עד אחד.

וילך איש וגומר הענין כיון שההנהגה תתפשט מהם אל התחתוני' ע"י האמצעי' הקדושי' ולכך צריך שיהיו מלאכי מדת יום ומלאכי מדת לילה ולכך ברא המלאכים הממוני' בחסדו ביום להמשיך החסד לתחתוני' בשעתו דהיינו ביום נבראו המלאכי' הממוני' לומר שירה בליל' להנהיג מדת לילה שהיא משוררת תדיר למתק דיניה ע"י השיר בסוד שיר' הלוים שהיא ממתקת הגבורה כנודע אלו מימין מצד החסד ביום מצד הת"ת ואלו משמאל מצד הגבורה בלילה מצד המלכות ומלאכי יום אינם משוררים לדעת ר' אלעזר אלא ישראל הם משוררי' והם מקשיבי' שירת' בחסדם על יש' והטעם שירת' של יש' קדוש הנה השמאליים קדושת' קדוש והימניים קדושת' ואין אומרי' קדוש ביום אלא ישראל ולכך מקשיבים שיר' היום שירתם של יש' קדוש: ור' יצחק פליג שאין ראוי שנאמר שאין מי שישורר ביום למעלה אלא אותם ששוררו בלילה מקשיבים ביום אמנם מלאכי יום משוררי' ביו' הה"ד חברי' מקשיבים ואות' של יום אינ' חברי' כיון שמעול' אינ' משוררי' ושל לילה הם החברי' לישראל בערך שהמלאכי' משמרת' בלילה וישראל משמרת' ביום והם חברי' מקשיבי' ביום לשירת יש'. אמנם קשה לומר שר' אליעזר סובר שאין ביום מי שישורר למעלה. ואפשר לומר כי סבירא ליה כי יש ביום מלאכי חסד ויש ביו' ג"כ מלאכי גבורה משוררי' ביו' בשיר הלוי' וכ"ע מודו שיש מקשיבי' לישראל ולא פליגי אלא אם מלאכי חסד מקשיבי' או מלאכי גבורה לילה מדת המלכות הם מקשיבי' גם ר' אלעזר ור' יצחק פי' שמלאכי לילה מדת המ' הם משוררי' בלילה ור"ש פי' כי כת זאת המשוררת בלילה היא מצד המ' מדת לילה וכמו שהמלכות היא כלולה משלש מדות ימין ושמאל ואמצע כך כת זאת היא כלולה משלש כתות ממש ימין ושמאל ואמצע והם מהלילה אבל לא מהשמאל מכל וכל כדפי' ר' אלעזר והכריח מאומרו ותקם בעוד לילה דהיינו מדת המלכות בעוד לילה היינו אמצע הלילה פי' בעוד חצי מכאן וחצי מכאן ותתן טרף לביתה שהם ג' כתות אלו שביתה אינה פחותה מג' בחינות כנראה שכלם משוררי' אל הטרף דהיינו כת א' של שלש כתות וכן אומרו וחק לנערותיה ונערותיה הם ז' היכלות שיש מהם ימין היכל אהבה והיכל נוגה ושמאל גבורה כגון היכל זכות ועצם השמים ויש מהם אמצע כגון היכל הרצון ולבנת הספיר:

א"ר אלעזר י' דברים וגומר הנה ר' אלעזר חלקו עליו ר' יצחק ור"ש ולזה בא להכריח דעתו ואמר ועל מדת לילה שהיא המלכו כתיב ותקם בעוד לילה והיא משפעת אל התחתונים והיינו ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה אין מלת חק אלא דין ג"כ כגון חק ומשפט כאו' צדק ומשפט וגומר שהחק הוא מצדק והעד חקיו ומשפטיו משתי מדות אלו כי חקים הם גזרת הדין והעד או' על ענין הייחוד כי חק שהוא מהמלכות ליש' הת"ת וגומר מכאן למדנו שמ"ה מושלת בלילה א"כ מה שאמר ר"ש שהיא כת א' של שלש כתות אינו. וגם למה שא"ר יצחק שמלאכי יום אינם שומעי' אלא משוררי' אינו דתאנא אלו האומרי' שירה בלילה אלו הם שרי' על כל בעלי שיר א"כ כל בעל שיר הוא מצד הגבורה אחר שמלאכי לילה הם שרים עליה' ואין שרי יום משוררי' שהוא מלאכת הלוי' בעלי דין ומה גם שמלאכי לילה ששולטי' בלילה הם משוררי' וביום משוררי' אחרי' אשר תחתיה':

וכשפותחין וגומר הענין להוכיח מה שאמר שהם שומעי' ומקשיבי' שירתם של ישראל למה מקשיבים לז"א וכשפותחין החיי' התחתונים שירה למטה מוסיפין העליונים כח לדעת ולהכיר ולהשיג מה שמתפשט למטה מה שלא השיגו כי בשירם אינ' יונקי' אלא מהדין כדפי' ואין להם כח לייחד מדת לילה ביום ולכך מוסיפין כח מה שלא השיגו דהיינו הייחוד:

שמים וארץ וגומר דהיינו שמים וארץ עליונים שייחודם מתעורר לפי שיעור השיר העולה דהיינו התעוררות התחתונים:

א"ר נחמי' אשרי הזוכה לדעת באותו שיר. השיר עצמו היא מדת המלכות והזוכה דהיינו שהוא יודע לייחדה בסוד והאדם ידע ומשיג בה לייחדה יש בה כללות כל המדות העליונו' ולכך ידע בענייני התורה שהוא ת"ת יהו"ה הנכנס בהיכלו אדום וכן היא חכמה תתאה המאיר' מהעליונ' ויאזין התורה במאזני צדק א' הוא סוד האזנים והם גדרי תורה סביב לה ויחקור בסוד חקר והיינו ליכנס בה. ויוסיף כח מצד הבינה וגבורה מצד הגבור' והיינו צד הדין שמשם כל מציאות' ומה שבה נכללים כל ההויות החולפים והעתידים דהיינו מה שנמצא ומה שימצא הכל מושרש בה אמר במה שהיה ומה שעתיד להיות בזה זכה שלמה לדעת כאומרו ותרב חכמת שלמה. דוד ידע בזה כל טורחו הי' לייחד':

ואשר תחתם היינו מלשון שרות והם סוד מלאכים נקבות אל בחינת זכרי' שבה וז"ש השרי' העליונים ואשר תחת' השרות.

שיר שכולל וגומר אם אמר שיר סתם הי' מור' סתם על מדת המלכות אמנם עתה שפי' השירים דהיינו שהשרים של מעל' וגומר רצה להורות על כל תוקף מעלותי' דהיינו שיר שכולל כל ענייני התורה שש קצוות ובחינת' הנעלמת הכל כלול במלכות הנק' שיר.

א"ר אלעזר אלו השרים עמדו וגומר מלשון עמדו ולא ענו עוד שהוא לשון שתיק'.

אמרו שיר ולא שלם אמנם כיון שנולד משה וגומר נשלם השיר שהי' תמידי ומסודר וז"ש על משמרתם:

מי יתנך כאח לי שנוכל לומר שיר יחד יונק שדי אמי כמו שהם מקבלי' מאותו השיר יהי' שבט לוי שואב ויונק משדי המלכו' לשיר אמצאך בחוץ עם שעדיין לא נעש' משכן ולא נבנה מקדש ואנו בחוץ אשקך נהי' כאיש אחד חברים לא יבוזו לי שהשיר של נבזה עד שהי' השיר למט'. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ובכלל אלהיהם הי' עובדים אותה שלפי שהי' גדול' היו עובדים את נילוס בכלל ע"ז אחרות. א"נ ובכלל אלהיהם היינו שסוד המים הי' בכלל כל ע"ז באופן שבלקות הע"ז הי' לוקה ג"כ נילוס דהיינו כללות המים שבתוך אותה ע"ז:

הא דר' יוחנן דייקא ופשיטא. כלו' נראין דבריו ובזה נפשט' לנו שאל' א' כפול' למה קדמ' מכת הדם לכל המכו' ולמה הי' הדם בנילוס תחל' משום דאלהיהם נלקים תחל' וכן נילוס נלק' תחל' והעצים ואבנים דהיינו פסילי עץ ואבן גם הם היו לוקים מצד חילוק יסוד המים הכלול בהם:

א"ר יצחק. בלא וא"ו גרסי':

רוב מימיו. כלומר עוצם הנהר דוגמתו למעל' לאפוקי יאורים קטנים שמתחלקים למט' משא"כ למעל' וזהו רוב מימיו:

כדוגמתם במרום. כלומר כדוגמתן לקו ג"כ במרום:

ר' אלעזר פתח שיר וכו'. פתח פתיחה זו ע"ש שמלוי יצאו המשוררים למטה בבית המקדש כדמסיק: ה"ג וברא מלאכים הממונים לומר שירה ביום בחסד וברא וכו'. ותם מלאכי' דקב"ה ת"ת ומלאכין דשכינתא ממשלת היום וממשלת הלילה:

הה"ד יומם יצוה ה' חסדו. כלומר יומם יצוה ה' שישוררו מלאכי חסד מלאכי רחמים ממשלת היום וז"ש לעיל וברא המלאכים הממונים לומר שירה ביום בחסד ובלילה ג"כ יש שמשוררים שיר' וכולם עמי דהיינו שכלם מקשיבין שירתן של ישראל: ה"ג אלו מקשיבים שירת היום ואלו מקשיבים שירת הלילה שירתן של ישראל קדוש. פי' שירתן של ישראל שאומרים קדוש. ואשירת יום קאי דלא קאמרי קדוש כי אם ביום. א"נ שירתן של ישראל הקדושי':

ר' יצחק. פליג שא"א שהמלאכים שמשוררים ביו' שיקשיבו שירתן של ישראל כי אין מלאך א' עושה שתי שליחות או יקשיב או ישורר לזה אמר ר' יצחק אותם שאומרים שירה בליל'. שכבר עשו שליחותם מקשיבין שירתן של ישראל ביום וה"ה שאות' שאומרי' שירה ביום שיקשיבו שירתן של ישראל בלילה:

הה"ד חברים מקשיבים לקולך. פי' אות' החברי' שישוררו בלילה עתה ביו' מקשיבי' לקולך:

כת א' כלולה מג' כתות. וג' ג' כתות משוררים בכל יום כנגד ג' אבות חג"ת וראשי משמרות הם ידותן הימן אסף. והכת הזה היא כלולה משלשתם כנגד מדת המלכות והיא משוררת בלילה:

הה"ד ותק' בעוד לילה וגו'. הרי כללות שלשת' ותק' ותתן וחוק סוד ג' ווי"ן דויסע ויבא ויט והק' והנותן והחק (הואל) [אולי צ"ל הוא] הכולל:

א"ר אלעזר עשרה דברים וכו'. במדרש מני להו ופי' מדת היום ומדת לילה היינו הנהגת הדין:

ותקם. אשת חיל הנז' בתחלת הפרש' דהיינו השכינה בעוד שהיא לילה:

ותתן טרף לביתה. היינו כח הדין שיוכלו אנשי ביתה לטרוף טרף (מאנש"י רשי"ם לרשומ"י) [אולי צ"ל מאנשים רשעים לעונשין] ויסורי כמו אפו טרף שהוא דין:

כד"א חק ומשפט. אף זה הנהגת הדין והמיתוח ולפי זה יהי' פי' לביתה היינו הצדיקים בני בית ע"ד מ"ש רז"ל וסביביו נשערה מאד הקב"ה מדקדק עם החסידים וגו':

וחק לנערותיה. היינו שרי האומות שאינם בני בית אלא עבדי' משפיע להם רק טוב שיאכלו חקם בעה"ז א"נ בית' היינו הבריא' ונערותי' היינו היציר':

מכאן שמ"ה וכו'. א"ו תת"ן [אותתן] טרף לביתה קאי והכניס המאסף מימרא זו בין הדבקים ללמדנו שהשיר צורך עול' עליון הוא כי השיר מטבעו הוא למתק הדין דהוה בלילה וזהו דמסיק ותנא וכו' אלו הם שרים כי עיקר השיר הוא בלילה כי אז הוא זמנו למתק דין ההוה בלילה:

וכשפותחי' החיים. דהיינו העומדים לעסוק ברנה של תורה בלילה מוסיפים כח וכו' ולכך אין רנה של תור' אלא בליל':

מה שלא השיגו. פי' קוד' לכן:

באותו שיר. נראה ממסקנא דמלתא שהיא שיר השירים ואומרו לדעת באותו שיר היינו סודות הרמוזי' בו:

ידע בענייני התורה והחכמה וגו'. כנזכר בפרשת תרומה דף קמ"ד ששיר זה הוא כללא דאורייתא כללא דכל עובדא דבראשית וכו':

ותקן משלים. להיות התורה דקה א"א לאדם להשיגה בגוף העכור הזה אלא ע"י משלים הרבה תוכל להבין הדבר הנעלם ההוא על מתכונתו:

אלו השרים עמדו. כלומר עמדו על משמרתם אמנם לא היו אומרים שירה עד שנולד לוי ממנו יצאו הלוים המשוררי' למטה כדי שעל ידם יושלם השיר למעלה ולמטה:

מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי. כלומר מי יתנך שהיית נולד תיכף כשנוצרנו אנחנו כשני אחים זה אחר זה כמה שנים קודם שהרי כמה שנים לא נתן לנו רשות עד שנולדת אתה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: