אור החמה על ספר הזהר ב:שסז

ואשתלימו לשתין רבבן וגומר לאו דוקא נפקו ואשתלימו שהרי קודם נשלמו לס' ואח"כ יצא אלא ה"ק נפקו משעבוד הקליפות ואשתלימו שנעשו מרכבה לס' רבוא נשמות וס' רבוא מלאכים והיו שלמים משתלמין במרכבתם לשתין רבבן אתתקף מלכותא קדישא שהקדושה שולטת על הכל בעולם התחתון נגד כל הקליפות וכדין אתכפייא מלכו חייבא הם הקליפות שנכנעו וסיהרא מ' ממש שהיא ראש לכל הקדושים אנהרת לכל חייליה ולכל ישראל ולזה אפיק וגומר.

בגין לתברא תוקפי' מכמה דרכים הא' היות ישראל עוברים דרך רשותו ומקום אין ישוב הם עושים ישוב מכתתין כחו. הב' היותם עוסקים שם בתור' ובמצות שבר על שבר לו. הג' ענין שכינה דרך המדבר מכלה כל רוח הטומאה. הד' בסוד המשכן ועבודה בתוך רשות החצונים זו היא אבודם וכל זה לתברא תוקפיה וחיליה הם הכחות המתפשטים ממנו וג"כ הוא בעצמו והיינו לכתתא ליה וג"כ שורשו המושרש בקרש ולאכפיא רישיה. ראש ועקב תחלה וסוף שאין ישראל דור דעה אלא ראש לכל הדורות כנודע:

ארבעין שנין לאו דוקא שאין המלקות אלא ל"ט וישראל לא לקו אלא ט"ל שנים ששנה ראשונה לא לקו. מארי מדברא החצונים כפית קמייהו נכנע וישראל עולים ומשיגים כח החצונים בשפלות. אחסנתיה ועדביה להיות ישובם במקום חרבנם: אדום סמא"ל אלופי אדום ד' כחות כנזכר. דלית טוב אלא ההוא דנפק שמגביר הקדושה על החצונים ובוקעם לשאוב אליו מימי הקדושה. ודא איהו פולחנא שלים שעיקר עבודה להכניע החצונים.

השתא דמטא זמנא ועיקר עבודה מצות עשה יותר מתורה: דתמן איהו פולחנא שאין ראוי לעשות מצות הייחוד חוצה ואינו נכנע אלא בתורה לא במצוה:

דמטא זמנא וראוי שלא להתגרות עמו. ועוד השתא איהו שליטא וראוי להיות במקום שאינו שולט. ועוד נפקנא מתמן ואתינא לישובא להיות בתוך הרבים כאו' בתוך עמי אנכי יושבת. השתא איהו זמנא בראש השנה. דינא עילאה מבינה המלך המשפט. תקיפא בגבורה. סטרא אחרא אתתקף להלשין ולקבל כח להמית ולייסר סליק וחפייא שכן הוא עולה וסותם כל דרכי השפע. ומטעם זה נמנע לה האור מלמעל' דהא בהא תליא אם משפעת משפיעין לה. ואתמלייא מסטרא דדינא שהיא גבורה תתאה דאתי מגבורה עילאה. כדין כל עלמא ב"ד התחתון ממנה ולמט' מקבלין הדינין כמוה. עילאין ע' סנהדרין עליונים ותתאין אפי' אבנים ומכשולים וכל כחות תחתונים מוכנים לדין לקיים גזרת הדין:

אתקינו כורסייא כל מה שמבינה ולמטה כולם הם כסא דין. למארי כולא שכולם יצאו ממנה דאיהו בעי למידן כל הנמצא מבינה עד ביצי כינים לראות שלמות ההויות במעשה התחתונים וכדמסיק:

ואתנהיר לן נתחרש אלינו בחדושי המדבר. אמאי אתער וגומר מעצמו יתעורר הדין העליון בלי שום מעשה שאינו הגון הנעש' למטה זה דוחק גדול וז"ש ביומא דא כי היום גורם שיתעורר הדין למעלה קודם ואח"כ למטה כנזכר לעיל אלא כל רזין מסוד הכתר וכל קדישין מבינה קדש קדשים יקירין מכבוד החכמ' כולהו תליאן בשביעאה שהיא הבינה והחדשים הם ניסן חסד עד אלול יסוד ואח"כ אימא עילאה שביעאה עליהם ודאי עלמא עילאה משובח מהששה בבחינת היותה על הקצוות שאין עולם בלי שש קצוות. מיניה נהרין ז' ספי' בכל הבחינות בבחינת האש המאיר מהבינה הם בוצינין ובבחינת החכמה קדישין שהיא קדש ובבחינת האמצע הם ברכאן והמשכות אלו הם כל ימי השנה וכד מטי זמנא לחדתותי ברכאן וקדושים לאנהרא אל התחתונים. בעא לאשגחא תקונא דעלמין לראות אם הקדושו' והברכות הקודמות תקנו בהם ועבדו בהם עבודה הראויה ואם לאו וכל אינון תקופן דעלמין שהוא קשוט השכינה וקשר אבי"ע לאתקיימא כולא סלקין מגו תתאין מתפלתם ועבודתם וקרבנותיה' וח"ו הם מתקלקלים בפגם עוונותיהם וז"ש אי אינון כשראן ואי לאו כשרן. ועם היות שלעולם מקורות שפע הבינה נובעין. עתה בי' ימי תשובה קיימא דלא נהיר וז"ש וכדין קיימא דלא נהיר עד אתפרשן חייבים בדינם מגו זכאים בדינם ויתפרנסו העולמות בזכות הצדיקים: ובהיותו דן ענין זה צד דין הגבורה שבבינה היא פועלת למעלה שהיא הסותמת המקורות ודנה מי זכאי ומי חייב והגבורה עצמה היא מתעוררת כיון ששורשה העליון מתעורר ומיד ב"ד התחתון מתעורר ונמצאו הדינים בכל העולמות ולזה יתעורר החצוני כאו' ויבא גם השטן בתוכם כי כל מקום שיש דין מתעורר ונמצא שם מפני שהוא צריך שם לקבל מיד הפתקין הנכתבים ונחתמין לאלתר למיתה והיינו לכל תכלית ומיתה הוא חוקר והוא מתפשט ומפסיק בין ישראל לאביהם שבשמים ואז אין אור השכינה נשפע כיון שאינ' מאיר' למטה אין מאירים לה נמצא דחפא לסיהרא והרי כל זה נמשך מהתעוררות הדין העליון ולזה צריך לעורר תשובה שזהו חפץ הקב"ה שאינ' רוצה לאבד עולמו וכדי שתעלה תשו' התחתונים למעלה צריך ג"כ לבטל ולהעביר החצוני והיינו עצת הקב"ה אל התחתונים יש' בסוד השופר לעורר התשובה והיינו תקעו בחדש שופר גם לשבר אותה הקליפה וכיסוי המכסה השכינה שהיא יום חגנו. וכד מתערי ישראל לתתא בשופר יר' מתערי שישר' הם מתעוררים בתשובה עם השופר כלו' כששומעים קול שופר אז יש כח לקול שופר כי העיקר היא התשובה והשופר אינו מעלה ולא מוריד. עד דסלקא למעלה עד פתח היכל לבנת הספיר ששם מעמד החצונים הנקראים טנרא תקיפא וקול השופר מערבב אותם בראותם שיש' נתעוררו בתשובה וברחמים ואז יש כח בקול להעבירו משה והיינו או' אשגח ואשכח אתערות' דרחמי דסליק וקיימא וגו' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. בגין לאכפיא במדבר וגו' מכאן נראה שטוב לעסוק בתורה במקום מדבר והטעם כי שם שליטת הרע ולא אשתכח שלימו אלא כד אסתלק טוב מן הרע דאז נכפה הרע תחת הטוב ומטעם זה ג"כ אם תוציא יקר מזולל וגו'. וכל זה הוא לעסוק בתורה אבל לעבדו ית' אין המקום אלא בצד הקדושה שלא תקנו סטרא אחרא ויאחזוה אמנם בחדש השביעי דאז שליט ההוא סטרא אז היו באים כל החכמים לביתה כי לא תחסום שור בדישו וצריך להתעלם מהם וכן בכל זמן שדין שורה בעולם ב"מ. עכ"ל. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: