אור החמה על ספר הזהר ב:שסד

דעקר קדושה עילאה וגומר שאין מלכות מתייחדת עם הת"ת אלא כגוף עם הנפש וכמו שהוא פוגם ומשליט החצון כנזכר כך גורם למעלה בין ת"ת למ' טב איהו לכל סטרין ירצה אינו מתעורר מצד החצוני ואינו פעולת החצוני אלא אורייתא קא מרתחא כי יש כעס פנימי קדוש המתעורר מחמת קנאת ה' ותורתו המעוררו לכעוס שהוא אש ואינו פועל אלא רחמים ונחת רוח וזה שאמר ורוגזיה דרבנן למיהב יקרא לאורייתא וכולא לפולחנא דקב"ה כדי שלא ירגילו להקל ראש נגד התורה.

אבל במילין אחרנין אפי' שתהיה מצד התורה עכ"ז לאו פולחנא דקב"ה ואפי' שיהיה יסודו מן התורה אינו הגון:

האי בגין יר' לא מצא הנביא דרך בחינה לבחון החבר אלא באפו מפני שבו תלוי הכל.

בגין דכל חטאין דקא עביד בר נש וגומר לזה זה קשה מכל החטאים. ואי תימא הא לשעתא הוה וגומר וקיימא לן אם ראית ת"ח שעבר עבירה וגומר כ"ש עבירה זו שהיא קלה לשוב שהרי אהדר נח מיד מכעסו. לאו הכי וגו' ואפי' שיהיה נוח לרצות מן הטעם הנז' לעיל. ועקר ליה לעלמין שיקבל עליו שלא יכעוס עוד ולבתר אשתדל להמשיך הנשמ' אליו ולדברי ר' יהודה לא יוכל להשיבה אליו בשלימות ולדברי ר' יוסי ישיבוה בטורח והכריח ר' יהוד' דבריו ואמר בשעתא דאינו עקר הרי פגם א' ושריא באתרא וגומר הרי פגם שני ונטמא בעצם ומטמא אחרים כאומ' וסאיב למאן דקריב כאו' חדלו לכם וגומר. כמה מסאבין והנפש תברח ותטהר הגוף ותחזור. מסאבו אחרא מטומאה וטהר' דלא יכיל למעבד יתיר אינו מטמא הנפש שבגוף ויש גורסים לאעברא יתיר אינו עובר מגוף לנפש והיינו דמסיק שאינו נכנס לתוכיות הגוף:

אתר דאקרי שמור היא מ' שסביב רשעים יתהלכון וצריכ' שמיר' וכו' מצות לא תעשה שלא יכנסו אליה החצונים ולהיות חג המצות במ' אמר את חג המצות תשמור תכוון בה במקום הצריך שמירה וז"ש ובגין כך כתיב וגומר ואע"פ שדרך שבעת ימים מור' במקום הזכר שהם שבעת ימים תתאין שבמ' ושל סוכות הם בזכר וע"ד בהני ימים הלל גמור בכל שבעת ימי סוכות שהוא מורה על הייחוד הגמור כי לעולם הלל הוא בסוד הארת הת"ת בה אלא שפעמים מאירה מחוק והיינו פסח שהאיר הת"ת במ' ביום ראשון בכח האר' גדולה בסוד הישוע' לזה ביום ראשון גמרו את ההלל משם ואילך שנסתלק הת"ת והימים ימי הנקב' הלל שאינו גמור ופעמים מקריב זה בזה והיינו הלל גמור בסוכות ימי הזכר דאין זכר בלי נקב'. ולהיות שאין ייחוד בפסח כתיב מצות לחם עוני שאין ייחוד כדפי' ועם היות שהיא נטהרת מהקליפות עכ"ז עד לא שראן אינון יומין עילאין רזא דוא"ו היא עומדת ומתתקנת להתייחד אמנם עד לא שראן וגומר:

כיון דהאי רזא וגו' נראה דהכי פריך כיון דהאי רזא בחג המצות אתקדש מהקדש העליון בקדושת י"ט ראשון הלל גמור אמאי נחתא שאר הימים לתתא שחזר להיות הלל שאינו גמור:

מאן יכפר וגומר לשון זה חסר בכל הספרים וכך היא הכוונ' מאן דבעי לכפרא על ביתיה צריך לכפרא על גרמיה תחל' וכך הת"ת באה לגאול ולטהר במלכות א"כ צריך שימשוך הקדוש על עצמו ומשם ימשוך הקדושה על המ' לכך לפתוח הקדוש' בה פתח בו לכך פתח בהלל גמור שהת"ת מתקדש עמה כדי לבא אל קדושת הנקבה כדמפרש ואזיל ובמה מקדש לון וגומר דהיינו כדאמרינן מקדש ישראל והזמנים ע"י יש' הם מקדשים הזמנים וכך קדושת חג המצות וטהרתה מן הקליפות היתה ע"י ישראל בגאולתן שהכל תלוי בזה וכיון דאלי מתקדשין וגומר יר' אפי' שימים אלו בנקבה כנזכר החשבון הוא לעלות ממט' למעלה אל הזכר וז"ש דהא כד ביתא דמטרוניתא אתקדשת הענין כי יום ראשון זכר כנזכר הבא אל הנקבה ומיד בין השמשות תחלת יום ב' נתקדש' הנקב' קדושת כל מדרגותיה כדין סלקת לעילא לאתקשרא באינון יומין עילאין שהם ימי הזכר ולזה הוא סוד החשבון שהוא עולה דרך הזכר שבעה שבועות עד בואה למעלה ומתקדשת כאשר יתבאר לקמן בעה"י. מהרמ"ק זלה"ה: