אור החמה על ספר הזהר ב:שסג

ת"ח כד בעא קב"ה לאתאחדא וגומר. בבהילו דאיהו וגומר נר' שכל איזה תגר וכיוצא הוא חלק השטן וא"כ על ידי היות ישראל אוכלים אותו בבהילו אותו הערבוב היה חלקו ובזה היה פורש מן הקדש שהוא כריתת הערלה ואין לו חלק עמהם ונתן לו הקב"ה חלק דהיינו איוב שהיה פוגם ומדביקו בקדש כנזכר ועתה נטל את שלו מתחת ידו ונטהר' הקדושה העליונה ונדבק הקב"ה עם ישראל והיינו פסח הוא לה' ששרה שכינה במצותם.

ואע"ג דקיימא לן ויהי היום יומא דדינא דהיינו ר"ה אפשר לומר שהדין היה בר"ה ונתעכב דינו עד יום ט"ו בניסן כדין כל המתים שנמסר הפתקא ביד השטן ואינו שולט בו כד יום פ': וכי אזהר לבר נש וגומר יר' אם אמת פשטיה דקרא כדקא ס"ד דהכי קאמר לא יהיה לכם עסק עם בני אדם נמצא כל אחד יקח עצה זו לעצמו ויתבטל כל גמילות חסדים מן העולם וז"ש ישתכחון בני נשא וזה אסור שאדרבא צריך להיות דעתו מעורבת עם הבריות: מברך רעהו בקול גדול אם ברכו בקול קטן שהוא צפרא דמארי טב וכיוצא אינו כ"כ אמנם בקול גדול שהוא שלום שהוא תלוי בת"ת שמו של הקב"ה. בבקר השכם שמשכים לפתחו קללה תחשב לו למברך ואפשר ג"כ לרעהו שהוא ג"כ נענש מפני שאינו מוחה בידו:

הכא פקיד כלומר לא מכל אדם כדקס"ד אלא מחברת פועלי און דהיינו מאינון בני נשא וגומר. עבד ליה בדיוקנא עילאה רמז אבריו. כגוונא דרזא עילאה כענין שהשם הקדום שהם בינה ת"ת ומ' שלשתם מתקשרים והם אחד כן הענפים יתקשרו והם אחד: הולך את חכמים במה שפי' והקדים שהנשמה מחכמת את האדם חכמים הם בעלי נשמ' ויחכם היינו שכמו שהוא משתתף עם אותם שהם בעלי נשמה כך הם גורמים לו שיקבל נשמה עליונה ואם אותו שהוא דבק לו ח"ו רשע שנשמה באפו כדמסיק מקנה לו קנין רע בנפשו וגורם לו לאבד ממנו חלק טוב:

ואי חזינן וגומר כלומר מי שעדיין לא זכה אליהם בגין חסרי השלימות מכל וכל אינם צריכים בדיקה אמנם אחר שיראה האדם בן תורה שיראה לו שודאי זכה לשלשת' אמנם רוצה הוא לבדוק אם הם קבועים לו לטובה ועד לא קיימא בקיומיה ר"ל שאינו בקי במעשיו לבדוק אם הם קבועי' בו לטובה אם לאו כדי שידבק בו או ימנע ממנו יבדוק ברוגזיה ומשם יכיר הכל.

אי ההיא נשמתא קדישא נטר וגומר הענין שלא אמר שאינו כועס כלל כהלל שזה אין כמוהו אמנם ברוגזיה קאמר ממש שהוא בזעם אבל אין הכעס גורם לו דבר שיוציא מפיו דברים או מעשים שהם תקרובת ע"ז אלא שכעס אשר בו מעלימו וכובשו בתוכו. לא יעקר לה במה שתהיה היא מסתלקת בדבריו המגונים ונשאר הגוף ריקן במעשה המגונה ונעשה כסא לחצוני ואחר שנח זעפו אין הנשמה יכול' לשרות עליו מפני שקפץ החצוני ודלג עליו ונדבק בו. וסאיב לה בגין אפו. הענין אחר שהנשמה מסתלקת אינה נחה כיון שאין לה גוף נדבק בה אל נכר והיא נטמאת מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו זלה"ה כתב. כי במה וגומר מלשון במה שהיו בונים לע"ז: