אור החמה על ספר הזהר ב:שסב

אמאי מתוך בני ישראל לימא מבני ישראל דהא בני ישראל הם נצח הוד קיימי לתתא עם היות שהכהנים ולויים בחסד וגבורה בני ישראל שהם ענפי הת"ת נצח והוד קיימי לתתא לאתפתחא אורחין שהם מן הת"ת אל המ' דרך היסוד הנק' ארח. ולאנהרא שבילין מצד החכמ' שהוא בימין ששם הנתיבות ואח"כ לאדלקא בוצינין מן השמאל מצד הבינה ולקרבא כלא יר' כל המציאות כולו הוא נכלל יחד בסוד ההיכלות הנכללות בנקבה מתתא לעילא ע"י בני ישראל ותפלתם מיד למהר ממעלה למטה כולא חד בסוד הייחוד ולחלק הם נכללים ג"כ במרע"ה וכמו שהיה נכלל באהרן היה נכלל בבני ישראל כתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם שהם ג"כ נכללים ביסוד ועיקר בסוד נשמתם הגורם הייחוד וזולתם אין הכהן ולא הלוי מייחד:

אר"ש כלא איהו קריבא וגומר שקשיא ליה כי לשון קריבה מור' על הרחוק ונתקרב ולפי דבריו היה לו לומר לשון ומלה המורה על הייחוד ולז"א כולא הוא קריבה ואין מלת הקרב זרה והכל מתייחס בשם קריבה למאן דידע ליחדא יחודא ולמפלח למאריה יאמר לשון קרבן לה' והטעם שנק' קרבן ולא נק' ייחוד הוא משום דבזמנא דאשתכח קרבנא כדקא יאות שהוא הקרבן הגשמי שהיו מקריבין הכהנים כדין אתקריב כלא כחדא עצם אל עצמו ואח"כ יאיר בפניו למטה והיינו ונהירו דאנפין אשתכח וכד קרבנא לא אשתכח כדקא יאות לאיזו סבה או ייחודא שיש מייחדי' תפלת' ותורתם בזמן הזה כדין אנפין שבת"ת עצבים שאינם נקשרים ומיוחדי' הם בעצמן ונהירו מן הת"ת למ' לא אשתכח ואיתכסי' סיהרא שהמ' אינה משפעת בתחתונים ושליטא בעולמו' סיהר' אחרא בדיניה: ועוד אפשר שיקשה אומ' הקרב אליך היאך בענין זה יגרום יסוד הספי' היה ראוי שיעשה מרע"ה קרבן וכיוצא לקרב המדות לפי דבריך לז"א כולא איהו קריבא למאן דידע כיון שהוא יודע סוד ייחוד המדות באיזו פעולה שתהי' ייחד אותם וז"ש למאן דידע וגומר:

אר"ש קב"ה לא נסי לאיוב יר' אין ענין איוב נסיון מכמ' טעמי והענין שהנסיון נאמר ה' צדיק יבחן והיינו סוד יסורין של אהבה וכיוצא שע"י נסיונו שכינה מסתלקת כי כאשר יש דין למעלה ישפיע הדין על הצדיק ושכינה נטהרת על ידו ומתייחדת ואז יהיה בפעולה הזאת ע"י הקדושה כאומ' והאלדי"ם נסה. אמנם כאן באיוב לא היה נסיון שהמתנסה נמסר הוא בעצמו נפשו למעלה או נפש בנו ואיוב לא מסר כלום גם לא היו יסורי השכינה של אהבה כי כאן נמסר להלקות ע"י השטן ועוד שהיה הדין בו נעשה שלא ברצון השטן דאיהו אתער וגומר וזה יורה על שאינו הגון כי הרשעים אין השטן חפץ לדכאם וז"ש דהא בכל זמנא וגומר וזה אינו שצדיק היה אבל רזא וגומר: קץ הימים הקניפה הקונצת ימי חיי בני אדם והוא בסוף מדרגות הקדוש' שהם הימים כולם אמנם קץ הימין היא הקדושה סוף מדרגות החסד הוא היסוד עם המ':

א"ל לאו קץ ולא היתה התשובה מיד קץ הימין אלא ותנוח ועוד שאל ואמרו ותעמוד לגורלך ועוד שאל ואמרו לקץ הימין וז"ש עד דא"ל לקץ הרבה שאלות היו כאן והרבה תשובות עד שנא' קץ הימין: וע"ד דחיל דוד יר' שעל סוד הגלגול היו בודקים כשיתגלגלו אם יהיה גלגול טוב ולז"א לדניאל לך לקץ ותנוח אין לך עוד גלגול אלא נשמתך נחה גם תעמוד לתחיה כי נשלמה נשמתך וז"א ותעמוד לגורלך וגומר: גם הוא יר' גם הוא הבל ורבה על קין לומר לך כמו שקין הקריב מקץ ימים גם הוא הבל הקריב חלק לקץ ימים אמנם עיקרו היה להקב"ה ואפשר לפרש והבל הביא הוא היינו להקב"ה גם הוא לרבות הקליפה ועתה עיקר הוא הו"א וגם לרבות: ומחלביהן נראה שכיון שחלק בכורות צאנו ופרט חלביהן א"כ בכורות להקב"ה שהוא חפץ בבכור תמיד וחלביהן היה חלק החצוני ע"ד פדרים הנאכלי' בלילה והיינו חלב חטאות ואשמות וכיוצא לא תמידין שכולם לגבוה כדמסיק חולקא יהב לכולא שהקריב חטאות אשמות שלמים וכיוצא שיש לו חלק ידוע שזוכה משלחן גבוה כמו עצמות לכלבים ואין לו חלק בזכר שאין אחיזתו אלא בנקבה כמו החטאת יש לו חלק בו:

אמאי באיש היה ראוי שיהיה תובע השטן לא הקב"ה. לחפיא ערלה על ברית. מפני שכשנותנים לו חלק פורש והייחוד העליון נגמר וכשאין נותנים לו חלק הוא נדבק ואין ייחוד ואז הוא ערלה לא במקדש לבד אלא בברית שהוא זכר והקליפות נאחזים בו והקליפה דא ניחא לה טפי והקב"ה רצה לטהר את הקדש ולמול את הערלה וגרה בו השטן. מהרמ"ק זלה"ה.

והרח"ו זלה"ה כתב. ועולה איהו דכר וגומר יתכן טעם למה אין אחיזת חצונים בעולה לפי כי הקליפות הנק' מות נאחזים בדרגא דנוקבא כמ"ש רגליה יורדות מות ולא כן הזכר ח"ו ולכן קרבן עולה שהיה זכר היה עולה עד הזכר העליון ולא היה בו תפיסת החצונים ודוק ועיין מה שפי' פ' בא דף ל"ד ע"א ומשם יובן ענין איוב שנענש על שלא הקריב חטאת אלא עולות. עכ"ל: