אור החמה על ספר הזהר ב:לה

באור פני מלך חיים ירצה חיי העולמות כולם למט' הוא ממה שמאירי' פני הת"ת ואור פניו המבהיק והמתנוצץ אל התחתונים הוא חיותם למטה א"כ אם אור פניו אין אתו תחתוני' כ"ש אם יתהפך שנוסף על עצבון בוכה אין חיים ואין קיו' לשמשיו:

טרנא אדון.

צעקו הוא פעולה נוספת על בכיה דהיינו לבכות בצעקות וקולות נשמעים היינו תוספת שמוסיפי' שהקב"ה בוכה בחשאי והם בקולות נשמעי' ושירי' לקול יללה הומר והעד צעקו חוצה ר"ל הם חוצה מטעם ממריהון בגו כאו' במסתרי': בתי גואי לפי הנראה מתוך המאמר הזה כי בתי גואי באצילות ובתי בראי בהיכלות והיינו אומרו אינון מעשר' כתרי מלכא:

ת"ח אית מארי דדינא קשיא הם מלאכי הגבורה החזקה. מארי דדינא ורחמנותא מלאכי המלכות שהם אמצעיי' מארי שתי הקצוות דין משמאל ורחמנותא מימין דלית בהו דינא כלל היינו מימין ומה שאמר על אינון דלתתא היינו בחינת רביע' הם החיצוני'.

פרוכא עבודת פרך מה דאתפקדו כפי עונשם ומה שהם עושים מעצמם רצון גבוה וז"ש ורעותא דמאריהון וגומר ואית למה נענשי' וי"ל מפני שמתגאי' בעצמ' גם מפני שמוסיפין גם מפני שאינם מבחיני' בין צדיק לרשע. ג"כ י"ל שבריאת אות' ההויה אינה אלא לכך לבד עשה שליחותיה מתבטלת א"כ מה יתאונן שנענש זו כחו והויתו.

בעדנא דאתמסרן וגומר כגון בגלות מצרים ובבל וכל שאר השרי':

ולקבליהון וגומר כדי שיוכלו לסובלן והנה ז' גזרות משבע כחות בעליהן שהם פועלין ע"י שבע היכלות טמאים וכנגדם ז' ברכות מהרחמים ושבעה מדרגות קדושות כדי לשומר' בגלות' מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. טרנא עציב תרגו' סרני פלשתים הוא טורני פלשתאי ור"ל אם השר הוא עציב וכ"ש כי ממש צועק ובוכה א"כ עבדיו מה צריכין לעשות דודאי צריכין לבכות כפלים:

געין רהיטין שם דבר ור"ל כי צועק צעקות במרוצה ובתוספת זו אחר זו עכ"ל:

גליון תריסר בתי דינין פי' כ"ד צירופי אדני י"ב מהם רחמים י"ב מהם דין אותם של רחמים יורדין למתק את הדין ע"כ

גליון ולקבליהון ובני ישראל וגומר מונה במאד מאד בשני' ובהכי הוו שבע לקבל שבע גזרות דקאמר ותימה דלעיל י"ד ב' קאמר הרי שית ולקבליהון כתיב ובני יש' ולעיל י"ו ב' עכ"ל:

הבה נתחכמה לו ר' יוסי וגו' הזמנה למעבד דינא אותו הדין שנגזר מלמעלה ונשפע לחצוני וכבר הוסכם. ור' יוחנן אמר הבה הוא תחלת הסכמה הכנה להסכים לא לפעול הדין. ור' יצחק אמר סברא אמצעית הסכמה כר' יוחנן ולדין כר' יצחק ולא שנשפע אלא סתם נסכם עליה' לדין כדי שלא יהיה להם טובה ורחמים. ממלאכי השרת היינו בני יש' כדפי' לעיל. מה הוה מחשבתהון באומר' כל הבן הילוד שהרי הנקבות יולידו ע"י זכרי' יהיו מה שיהיו ותירץ לממנע מישראל וגומר כיון שהם יראו שהבני' יהיו מושלכי' ליאור יפרשו מעצמן ולא יולידו לא זכרי' ולא נקבות וטעם של השר המכניס העצה היה דרך אחרת כדי שלא יבא מרע"ה לעול' ויענש ע"י וז"ש הוו ידעין וגומר הודע בלבם סוד זה. ואפשר דהכי פי' מה מחשבתהון דמצראי שגזרו לממנע כאו' וירא אלהי' את עניינו זו פרישות דרך ארץ וכן שולטנא דממנא וגומר מה רצה בזה ותירץ כך אמר להון וגומר ולא מצאו להם דרך שלא יצא מרע"ה לעול' אלא ע"י פרישות דרך ארץ כענין שפי' אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות וגומר ד' מאות פרס' שיעור גבולו שהוא מצרי' וכנגדו ברקיע והטעם שדלג אפשר שהי' מהרע' שעדיין נשארו ק"ץ שנה ואפשר שהיה אומר כלום עשיתי אלא מה שהורוני מרשות גבוה כדפי' לעיל ולזה השיבו לו גזרה היא והוא שליט לגזור בבריותיו כפי רצונו הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה פי' כי יתכן הטעם כי ארץ מצרי' היא ת' פרסה ורצה לברוח דומה מכל ארץ מצרי' שלא להמצא שם בעת המכה וא"ל הקב"ה כי נגזרה גזרה וגם שיברח לא ינצל ואז הוצרך לצאת עצמו מן השררה ובזה נמלט כי כבר אין זה אלהי מצרי' ושר שלה. עכ"ל:

דומה שרו וגומר אין ירידה פחותה מזו משר על אומה מלך נעשה עתה שוטר אכזרי למטה בגיהנם. שם על המתים ממונה בקברות:

אלא א"ר יוסי של כסף נתכי' וכחות' העליון נשפט וע"י משפטו נעשה למטה דוגמא זו. שה היה מזל טלה ולכך היו מכבדי' הטלאי' וישראל מבזי' אותו שורפין אותו צלי אש וגומר וכיוצא בזה היה עושה הקב"ה בשה המשפיע והיינו דעת ר' יהודה והכריח וכל זה היו יודעי' וגו' שהודיע' השר והכניס מחשבה זו בלב חכמיה' כדי להקדי' נקמת' בישראל. ור' יוחנן אמ' ככלהו תנאי באלהי כסף וזהב וגומר ובשה ומזל וטלה והשר ונילוס כל מה שהיה להם עבודה בו וכח חצוני מתלבש בו לוקה והיינו אומרו הרבה ע"ז וגומר. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' טרנא. מלשון שר כתרגום סרני פלשתי' והכוונ' אדוננו הוא עציב ובוכה מה יעשו עבדיו שאינם נהנים באור פני מלך. וי"ס דגרסי פטרונא וכן למט' והוא יותרנכון:

מארמיהון בגו ואינין לבר. שנסתלק מאריהון למעלה בסוד צדקתך כהררי אל וגומר ואתה יי' אל תרחק והם לבר וזהו שהם צועקי' אוי לנו שאנו חוצ' והוא נסתלק ממנו והסתיר פניו ממנו:

אינון מעשר' כתרי מלכא. ונ"ל שהגירסא הנכונה היא עשרה כתרי מלכא וכדפי' שעשר דאצילות הם בתי גואי ובתי בראי הם לבר מהיכלין כנזכר בתיקונין דף ט"ז דהיינו בסוד הגלות חוץ מחצריהם וטירותם בעשיה הרוחניות מקום הקליפות: ה"ג ת"ח אית מארי דדינא קשיא ואית מארי דדינא דלא קשיא. הם [מלאכי] המלכות שהיא רפיא:

ואית מארי דדינא ורחמנותא. הם מלאכי הת"ת שהוא ממוזג דין ורחמים:

ואית מארי דרחמנותא. היינו מלאכי חסד וזהו צוה ישועות יעקב דהיינו מלאכי דרחמי וזהו שקראם כאן מלאכי שלום הת"ת הנק' שלום. והנה לא הזכיר הכתוב רק שני מלאכים דכתיב הן אראלי' צעקו דהיינו מלאכי המלכות מלאכי שלו' וגומר היינו מלאכי הת"ת והטעם להיות הת"ת והמלכות הולכים בגלות כדפי' בריש התיקונים כצפור נודדת מן קנה וגומר:

על אינון דלתתא כתיב. כלומר ד' מיני המלאכים הנז' כלם ביציר' בז' היכלות הם ועליהם נאמר הן אראלים וגו'. אמנם אותם המלאכים שהם למטה בעשיי' רוחניות ברקיעי' ובאוירי' כנזכר בפרשת ויקהל דף ר"ב: וז"ש על אינון דלתתא כתיב אלביש שמי' קדרות. דהיינו הרקיעי' עצמ' נתלבשו בקדרות. וכל המלאכי' אשר בהם עליהם כתיב ונמוקו כל צבא השמי':

אי הכי כל אינון שולטנין וכו'. קשיא זו ותירוץ ר' אלעזר איתא בארוכה בפ' תרומה דף קס"ג ע"ש:

מתכנפין תריסר בתי דינין. כנזכר בפ' האזינו דף רצ"ג שתליין במצחא דז"א כ"ד בתי דינין כנזכר שם ועקר אותם הכ"ד הם עשרים כנזכר שם שהם ננגד עדה מצלת ועדה שופטת שאין עדה פחות מעשרה והנה (עד) [עדה] שהיא שופטת:

משתקען גו תהומא רבא. לכבות דשפי הדין המשתלח ביניהם א"נ י"ב בתי דינין הם כ"ד צירופי אדנ"י י"ב מהם רחמים וי"ב מהם דין ואותם שהם דין הם נמחקין כדי שלא ישרפו העולם:

וגעי טורנא. פי' שואג האדון שאגות מרוצות במרוצה כעין תרועה יללות תכופות וזה מורה צער גדול שמצטער כביכול בצרתן של ישראל ומיילל ובוכה: וז"ש ונחתין תרין דמעין לשקועא דימא רבא. היינו הגבורה וההוד כדמפרש לקמן דף י"ט ומחזירן תוך הבינה שהיא ים החכמ' ימא רבא להעתיק' בשרש' ואומרו נחתין כמו יורדי המרכב' שהיא עלי' כנ"ל: ואומרו לשיקועא. היינו תוך השיקוע בתוכיות הבינה סוד הרחמי' הפשוטי' שבה: הה"ד משפטיך תהום רבה. כלומר משפטיך ודיניך מתמתקי' בתהומא רבא ובזה אדם ובהמ' תושיע ה':

ומתגלגלים עילאין לתתא. נראה שהם מים עליונים מים זכרים יורדים ומשתלשלים אל תוך מים נקבות וכמו שמימי הזכר מתמצים מתמצית רמ"ח שייפין דדכורא כמו כן מקבילות רמ"ח איברי הנקבה לקבל מאיברי הזכר כל אבר מחזיק אבר: וז"ש ונחתין מאתן וכו'. כלומר יורדים מים זכרים עליונים אל תוך רמ"ח דרגין שבנקבה:

הה"ד אריה שאג וגו'. אלעיל קאי דקאמר געי טורנא ועדיין אנו צריכין למודעי:

הבה נתחכמה לו וגומר הבה תמים. ביהונתן כתיב כשהטיל שאול גורלות על מי שעבר האלה והי' רוצה לעשות דין בעובר:

כולם הסכמה והזמנ' הם. ב' דברים הם במה שיסכימו כלם בענין ההוא ובהזמנה שיזמינו (עצתם) [עצמ'] לקיי' הסכמתם או במקו' השייך להזמין צרכי קיו' ההסכמ' כמו:

הבה נבנה לנו עיר. נסכים יחד לעשות עיר ומגדל ונזמין עצמנו והחמר והלבנים לעשות:

וכן הבו לה' בני אלים. הסכימו והכינו לעשות קרבן לה' בני אלי':

הבו לכם דבר ועצה. פי' הבו לכם הזמינו עצמכ' ותנו עצה ונסכי' יחד הסכמ' אחת:

ר' יצחק אמר וכו': אזיל לשיטתי' דר' יוסי דכל הבה היא לשון נופל לעשות דין א"נ מרכיב שני הפי' הסכמ' ודין וז"ש נהוי בהסכמת דינא:

כן ירבה וכן יפרוץ. בס"י יש שמוסיפין ומלאכי השרת הוו להו לשיכים ולצניני' הה"ד ויקוצו מפני בני ישראל:

ד' מאות פרסה. כך הוא תחום מצרים כנגד תחום א"י שהיא ת' פרסה כנזכר במסכת פסחים בפרק מי שהי' טמא ואפשר שיצא מתוך חצי תחומו שהוא שני מאות פרסה אשר הוא יושב בו שכן דרך השר שעומד באמצע תחומו והלך שני מאות פרסה בארץ עד אמצע תחומה של א"י ששם משכן השכינה כדי לצעוק על הגזיר':

ונתמנה דומה לשר של גיהנם לידון שם נפשות הרשעים. והענין כי הנשמות הראשונות שקלקלו בדורות הראשונים בדור המבול והפלג' וסדום כלם נתגלגלו במצרים לצרף שם כמו שכתבו שם המקובלים וכשהפילוהו משררתו חזרו ומינוהו ג"כ לצרף הנשמות אחר המות שמה שהי' עושה הצירוף בחיי' חזר להיותו מצרף כסף אחר המות. וזה השפל' ודאי כי צירוף החיי' הוא הכנה לעבודה לקבל תורה ומצות ויש לו מעלה כמשל הזונ' משא"כ אחר המות:

על המתים נתמנה. שיכניסם תחת ידו במספר ויוציאם במספר על פי הפנקס בזמן התחי'. א"נ להשכין הגוף בהשקט ובמנוח' עליונ' כנזכר בפ' חיי שרה במדרש הנעל' דף קכ"ד:

וכל זה היו יודעים וכו'. כאן היא מסקנא דשינוייא ששאל למעלה מאי הוה מחשבותיהן דמצראי לממנע מישראל פריה ורבי' וכו':

ונילוס אלוה שלהם. כלומר העבודה זרה הגדול' שבכלם הי'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: