אור החמה על ספר הזהר ב:שנט

ע' בס' אור הגנוז בס"ד:

רזא קדמאה יו"ד נקודה קדמאה דקיימא על תשע סמכין וגומר הענין כי שם יהו"ד הוא כלל כל הספירות והיו"ד שבו רמז לחכמ' עילאה כי הכתר נרמז בקוץ היו"ד והנה היו"ד יש לה ג' קוצים ראש תוך סוף בסוד חסד דין רחמים והיינו או' יו"ד נקודה קדמאה דקיימא על ט' סמכין וגומר וכמו שהמ' סוף המחשבה מדרג' אחרונה קיימא בד' סטרי עלמא ה"נ החכמה נקודה קדמאה קיימא לד' סטרי עלמא והענין כי אחר שאמרנו שכל נקודה יש לה ראש תוך סוף וכל א' בהכרח כלולמג' א"כ הם ט' נקודין וכאשר תשים אלו הנקודין בד' קצוות ותשים נקודה א' באמצע הרוכב על המרכבה כזה # נמצא כי ד' קצוות הם ח' נקודות לבד ובכל צד מהצדדים נראין ג' ובתוכ' נקודה עילאה כמלך במרכבתו ועמה הם ט' נקודין ויקראו בסוד מ"ם סתומה כי הם מרובעים כזה # אבל אינם כדמות סמך עגולה והנקוד' האמצעית נתנת בסופה כזה #ס כי אות סמך היא למטה בבינה או במ' אמנם בחכמה הח' נקודים נחלקים לד' קצוות בדמות ס' סתומה מרובעת והיא בתוכם וענין זה היה כד בעיא נקודה דאסתימא שהיא חכמה שבחכמה נאתלבשא בגו מלבושהא הם ח' נקודים דיליה ואז מתלבשת בתוכם באופן זה כנזכר. אבל כד איהי קיימא לעילא או קיימא בלא גופא וז"ש והאי קיימא בלא גופא וכד קיימא בלבושא וגומר. ודע כי י"ס של החכמה יקראו ויצויירו כדמות נקודות לרוב העלמם כי נקודין הם בחכמה כי הם נשמ' לאותיות כמו שהחכמה היא רוח ונשמ' לכל הספי' והיינו דמסיק ולא קיימין בשמא בר מרזא דתשע נקודים דאורייתא והנה אלו הח' נקודו' נעשו עתה ד' קצוות כאשר הרשמתים לך ונק' ד' אותיות השם אבל עיקר כולם אינם כי אם ג' אותיות יה"ו כנגד ג' נקודות הנקוד' ראש תוך סוף וכל אות משלשתן יש בה ראש תוך סוף נמצא שהם ט' נקודות וכאשר הושמו הח' נקודות בד' קצוות ונשאר' נקודה חדא באמצע אז נתחדשו עוד ג' נקודות אחרות סוד אות האחרונ' של שם באמצעות נקודות של הזויות ונעשו ד' אותיות הנחלקות לי"ב נקודות נמצא כי ח' נקודין הם אם תמנה הד' קצוות לבד ואם תמנה האמצעית יהיו ט' ואם תמנה אותיות הזויות כל א' לשנים שהם סוד הנקבה המובלעת בזכר יהיו י"ב נקודות וזה ציורם # והם סוד י"ב גבולי אלכסון ואל תקשה עלי כי א' באמצע הם י"ג כי הענין הוא דע כי אינה נקודה באמצע רק בהיותן ט' נקודות לבד סוד ג' אותיות יה"ו והנשמה הנקודה האחת באמצע והח' סביבותיה כדי שתכלול את כלם כי ט' אין בהם זווג וכאשר רצה להשלים השם בן ד' אותיות אז הוצרכ' להתגלגל עמהם ולהוציאה ולעולם אינם כ"א י"ב. וכאשר אלו הי"ב נקודות ירדו וישתלשלו בו' קצוו' תחתונו' הם ו' ספירות אחרות שנאצלות לא ספי' שבחכמה והם מחסד עד יסוד שהם ו' קצוות אז יעלו לע"ב אותיות כי ו' פעמים י"ב הם ע"ב ולפי שכל א' וא' מאלו הי"ב נקודות הם כלולים דין ורחמים חסד לזה הע"ב יעשו רי"ו אותיות והם ע"ב שמות קדישין ובזה יובן דברי הזוהר כאשר עיניך רואות ע"ב בסוד אות יו"ד שהיא סוד י"ס החכמ' כנזכר מלבד סוד שם ע"ב שהוא למטה בו' תחתונות כנזכר. סוד ה"א של שם והיא י"ס דבינה ונקראו בשם ה"א ולא בשם יו"ד כי בחכמה אין שום ציור רק בדמות נקודת יו"ד אבל הכא יש יותר היכר אבל עדיין כאן אינו אלא אות אחת אבל בז' תחתונות שם הוא ציור כל הכ"ב אתוון והענין כי מהכח האין סוף והוא הנק' רזא דבוצינא לגודל הארתו יצאו מן היו"ד ג' קוצים כזה #י והם שנים למעל' הם כנגד החסד ודין וא' למט' מהם כנגד קצה הג' הרחמים הנכלל משניהם והוא תולדה מהם כזה # ופי' קוצים מלשון קצוות הנראים ומתפשטים בדמות ג' ווין וז"ש אתפשטו תלת נקודין דיו"ד פי' שנעשו פשוטין כמו ווין ובהארת הא"ס ית' נתן מכחו באותה הנקוד' והית' מתגדלת ואז יכולה להתחלק לחלקים כנזכר וז"א כאן דכד בטש כי כל בטישא הוא תוספת כח נהירו דבוצינא באת יו"ד אתנהיר ומההוא בטישותא אתעבידו ט' סמכין כי ע"י אותה כח הא"ס נתרחבה אותה הנקודה ויכולה להתחלק לכמה חלקים והם ט' סמכין הנזכר בדמות כזה # כנז' ואח"כ מכח הגדול של הא"ס נהרו ממנו ג' נהורין בדמות ג' קוצין שביו"ד וז"א ומגו ההוא דאתנהיר את יו"ד כנזכר אז אתפשטו ג' נקודין דיו"ד. ודע כי כאשר נתפרשו ב' קוצין עד אצילות ונעשו ב' קוים בפני עצמן שהם אדוקים זה בזה חסד בדין ודין בחסד אז נשארו ג' שהם ב' קוצין והנקודה עם הקוץ המכריע א' הרי ג' וז"א כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת ואח"כ כאשר נתפשט חד ר"ל קוץ תחתון שהוא יחידי ואינו כמו השנים אז נעשו הוא הנקודה ב' והיינו חד אתעבידו תרין כי קודם לא נתפשטו רק היתה נקודה עגולה כי כל ט' סמכין נרמזים בנקודה סתומה ואח"כ נעש' יו"ד אחרת בציור ג' קוצין ונתחלקו לה' סמכין בדמות כזה #ה והטעם כי אעפ"י שהחסד והדין שוים זה כנגד זה עכ"ז לקיום העולם ראוי להגביר החסד על הדין והושם למעל' כקורה כזה #ה אמנם עכ"ז קו הדין נדבק עמו כי הוא שוה אליו כזה #ד אמנם קו הרחמים להיותו תולדתן של שניהם כנזכר הושם בין שניהם ולא נדבק עם החסד כי נולד יעקב מיצחק ולזה הושם בין שניהם ראשו כנגד החסד וצדו כנגד הדין להכרע נמצא עתה שהם ה' קצוות והיינו ה' סמכין כזה #ה יש לד' ג' קצוות קרן זויות וב' הקצוות הרי ג' וראש התלוי יש לו ב' קצוות הרי ה' סמכין והנקודה של היו"ד באמצע. ודע כי כפי האמת אעפ"י שעולין למספר ה' סמכין עכ"ז אינם כי אם ד' והם חסד דין רחמים ונקודה אחת המחברתם וז"א מעבר לדף ד' גניזין אינון וחד נקודה דקיימא לגו באמצעיתא אינון ה' ואו' ד' גניזין וגומ' כי הם עדיין גניזין בחכמה ואז היתה היכלא להאי נקוד' סתימא' באופן כי אות י' אינה רמז החכמה כי אם היכל לחכמ' אמנם החכמ' נרמז' בנקוד' כמו חולם בלי קוצין:

והנה כאשר הא"ס רצה להתעלות למעלה למקומו דרך קו האמצעי חוט הארה אשר נמשך למטה להשפיע וכשרוצה לעלות עולה דרך אותו העמוד וז"א כד אתכנש האי בוצינא לאסתלקא לעילא מרזא דמשחתא וגומר:

אתרא ר"ל המקום ההוא. נק' היכלא ולגו מיניה עומד נקודה סתומה דקאמרן שהיא כעין #ה כי הנקודה האמצעית הוא כח הא"ס ושאר רתיכין דיליה הם ח' סמכין סביבותיו כמ"ם סתומה אמנם בבינה לא קאים האי עמודא רק על ה' סמכן לבד כי מתוך נהירו דבוצינא הנזכר יצאו מן היו"ד העגולה הסתומ' כנז' ג' קוצין ואלו הג' קוצין נחלקו לה' ונקרא היכל החכמה ואלו הה' סמכין נעשו כדמות ה"א והושמה הי' בתוכה שהם ט' סמכין הנזכר כזה #ה והיינו יו"ד כי הה"א צורת ד"ו ויוד שבתוכ' היינו יו"ד ולזה לפעמים נק' החכמה י"ה נקודה בהיכלות ונק' יו"ד לבד בסוד ט' סמכין. מהרח"ו זלה"ה: