אור החמה על ספר הזהר ב:שנח

לאכללא שכינתא בהדיה ורצה לרמוז באומ' כלא ברזא עילאה איהו ר"ל כל מלת ואתה יש בו סוד או ירמוז על הסוד והיינו שמרע"ה הוא מרכבה לת"ת ולכך הוא בעצמו נק' אתה כאו' ואתה אבינו וא"ו לאכללא שכינתא בהדיה שתהי' מיוחדת עם מרע"ה שבזה היא מיוחדת ונכללת עם הת"ת אמר ואתה. ואפשר להפך אתה במ' וא"ו מוסיף על השכינ' עמו כלומר והשכינ' עמך תצוה או תדבר וגומר: ור' יצחק מוסיף ואמר אתה ת"ת וא"ו מוסיף שכינ' מיוחדת עמו והיינו נהורא עילא' ונהורא תתאה כליל כחדא יראה שמלה זו כוללת ב' מדות ואין הכרע שאפשר לפרש אתה ת"ת וא"ו שכינה נוספת או לפרש אתה מ' ו' ת"ת לז"א כליל כחדא ואיקרי ואתה. והשתא לא בא להוסיף ולכלול עם מרע"ה אלא בגין דההוא זמנא שריא וגו' לשריא על אומנותא העובד יר' על מציאות כל עושה מלאכה ודלא כר' חייא שפי' דמשה ע"ה גורם והם היו נטפלים:

א"ר אלעזר וגומר סבירא ליה הכי אמנם מייתי ראי' מפסוק אשר נתן ה' ת"ת חכמה שריא על הת"ת ע"י המ' בהמה באומנים כפשטו:

ור"ש פי' מהכא ואתה תדבר אל כל חכמי לב ולב היא השכינ' חכמי לב הם האומנים שהשכינ' מחכמת אותם אשר מלאתיו ללב שהיא מ' רוח חכמ' ומאי דלא קאמר רוח דעת שהוא הת"ת לא קשה כד"א ונחה עליו רוח ה' דהיינו הת"ת על המ' דהיינו משיח ן' דוד א"כ אשר מלאתיו רוח חכמ' אהדר לת"ת, והיינו דשריא שמשא בסיהרא דהיינו ל"ב אשר מלאתיו וא"ת חסרון ואין הייחוד שלם אלא שתעלה השכינה למעלה לאו הני אלא באשלמותא דכלא שניהם יחד ת"ת בא אליה להשלימה וכל פרטי המלאכה שלמים ע"י ולהכי קאמר קרא ואתה ואתה והיינו דאתרשים בכל אתר וכוונת ר"ש אתה מ' ו' מוסיף ת"ת בתוכה במ' דהיינו אשר מלאתיו כנז':

א"ר אלעזר אי הכי אי אמרת בשלמא כדפי' ר' חייא ניחא תדבר תצוה דהיינו השכינ' עם משה אלא לדידך דאמרת ואתה שמשא בסיהרא קראי תדבר תצוה היאך מתיישבין ותירץ ואתה קב"ה ושכינתיה הקרב אליך משה רזא דשמא קדישא כדקא יאות דהיינו שלימות השם קב"ה ושכינתיה:

ואתה תדבר אל כל חכמי לב לא אהדר למשה כל עיקר אלא ואת"ה שהוא סוד הייחוד השלם תדבר מפני שע"י הנקבה הוא הדבור שכן נק' חכמי לב ות' תדבר כינוי לנקבה והיאך תדבר בגין דכלהו לא אתיין למעבד עבידתא עד דרוח קודשא וגומר דהיינו רוח נבואיי עיוני דהיינו רוח ממללא בגוייהו ולחש לון בלחישו והיינו העיון השכלי שמסכים אל האמת ואל היחוד וכיוצא.

ואתה תצוה ת' לנקבה רוח הקדש פקדא עלייהו ומעורר לבם לגמור ואתה קח לך היינו כענין ואתה הקרב שמצוה למרע"ה שיכוון לבו אל הייחוד שלם בענין המצוה ההיא וקשה מה טעם ואתה ואתה במשכן ולא בשאר מצות לז"א והני כלהו הכא בעובדא דמשכנא וגומר כדי שיהיה המלאכ' מוכנת להשרות שכינה במעשה ידיהם:

פתח ר"ש ואמר ואתה ה' וגומר כולא חד. יר' אין ספק שמלת ה' כפל שהרי לדבריו ואתה הם שני שמות יהו"ד ואדנ"י א"כ מאי ה' ופי' ר"ש ואמר ואתה ה' ולא שיהיה ואתה ענין לעצמו וה' ענין לעצמו אלא כולא חד חלק ואת"ה הוא ה' כנודע וטעם הכפל יתבאר באו' אל תרחק שפי' שני הרחקים אל תרחק לאסתלקא מני כל יסוד ואת"ה הוקשר עמנו למטה למנוי אח"כ סליק נהורא עילאה ח"ת ה' מהמלכות ויר' אל תרחק את"ה ב' שמות ממנו ואל תרחק ה' מעל אדנ"י דהיינו פירוד הייחוד ואת"ה ולז"א ואתה ה' והטעם של"א ואתה אל תרחק ה' אל תרחק דהא כד אסתלק נהורא עילאה ת"ת מתתאה מ' כדין אתחשך כל נהורא למטה א"כ אם יתרחק ה' יתרחק ממנו ואת"ה ח"ו לזה לא פי' אלא הרחק אחד לבד:

ביומוי דירמיהו וגומר הנה לא רמיז באותיותיו אלא יר"מ יה"ו נר' שה' תתאה במקומה עומדת ואינו שהרי נחרב הבית ושכינה נסתלקה אלא כדפי' דהא בהא תליא אם יסתלק יה"ו מה' תסתלק ה' מהתחתונים כדפי' ולא עוד אלא אפי' אחר הבנין לא חזרה שכינה כראוי שחסרו ה' דברים כנודע וז"ש ואע"ג וגו'. אסתלקותא דנהורא דאסתלק לעילא לעילא פי' מלת יר"מ לשון רוממות יה"ו פי' ו' שהוא נהורא עילאה על השכינה אסתלק לעילא בבינה לאות ה' לראות הישובו בתשובה ועוד נסתמו לפניה' דרכי התשוב' נסתלק ה"ו למעלה לי' דהיינו לעילא לעילא: אבל ישעיהו וגומר דהיינו אותיות י"ש ע' אהדר נהורא עילאה ו' לאתריה ויתפשט מי' לה' ומה' לו' אל מקומו ה' אחרונה כל טבין מצד הי' וכל נהורין מצד הה':

וע"ד קיימין תרין נביאין וגומר שהם יר"מ יש"ע זה מתנבא על החרבן מצד הדין וזה מתנבא על הבנין מצד הרחמים והנה אותיות יה"ו הם כוות בשניהם אלא בהצטרפם אל יר"מ שהוא דין יורה סילוק ובהצטרפם אל יש"ע שהוא רחמים יורה החזרת המאורו' במקומם וזה שאמר ובצרופא דאתוון דא בדא גרמין הן לטב ישועה הן לביש רוממות וחרבן ויגזר גזרת אותיות יה"ו כפי המצטרף אליהם. ועל רזא דא צרופא יר' שם א' יצטרף ויורה כפי צרופו ענין למעלה וכפי צרוף אותיות או יקדם זו או זו וכיוצא השתנה הוראת השם ועוד שאותיות אלו אינם הסכמיות כאותיות האומות אלא יורה ענין בסוד אורם וז"ש וכן אתוון בגרמייהו ולזה בשני הקדמות אלו מתוקן ענין ישעיהו ירמיהו כנזכר כגוונא דשמא קדישא כדמפר' ואזיל וכן מורה צירוף כנודע. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו זלה"ה כתב. אלא כלא ברזא עילאה איהו וגומר פי' כי ר' חייא פי' כי ואתה היא השראת שכינ' על מרע"ה באות' שעה. ור' יצחק פי' שהוא זווג משה עילאה שהוא הת"ת עם המ' וזהו ואתה והוא דוגמת וה' הוא ובית דינו: רוח חכמה דשריא שמשא בסיהרא פי' ת"ת נק' רוח חכמ' ושמור מפתח זה בידך בכל מקום שתמצא בטש חכמה ברוחא דיליה היינו ת"ת שבחכמה עכ"ל: