אור החמה על ספר הזהר ב:שנא

א"ר אלעזר ש"מ דיעקב וגומר יר' מדקאמר יעקב אשלים לתרוייהו א"כ הוא שליש לאצילות האבות ובהכרח אצילותו דרך הגבורה ויהיה יוצא מתוך דין חזק ויקשה היאך יש בו כח להשלים הדין ולמתקו ואדרבא מקורו הוא הדין וזה תימא לזה א"ר שמעון ודא הוא בלחודוי לא ראית ענין השינויים האלו אלא בין יעקב ליצחק אם תתן לבך לחקור תמצא הא יצחק מגו חסד נפקא ולא זו בלבד אלא הכי כלהו ירצ' שורש לכל היא החכמה שהיא שורש הרחמים הגמורים וממנה יוצאת הבילה שהיא שורש הדין כנודע. ומתוך הבינה יוצאת החסד ומחסד גבורה דין ומגבורה ת"ת רחמים וכן הם תולדות האבות למטה אברהם יצחק ויעקב וכך הוא לעילא דא מן דא ולא תאמר לתקן זה שעם היות שיצא החסד מבינה עיקר יניקתו מחכמה וכן גבור' יניקתה מהבינה ח"ו שהספירות כסדר אצילותם ג"כ סדר יניקתם וינקא דא מן דא כסדר מנין המדות והטעם לסדרם ויניקתם להראות שיש הכרעה ואחדות אל הדין עם החסד והרחמים כנז' וכלא חד מפני שהשורש אל המדות אחד וז"ש דהוא הנעלם חד ומה שהאצילם לא נפרדו ממנו אלא מחד תליין כלהו שאינ' נפרדות כלא אשתכח חד: א"ר אלעזר אשתמודע יר' נקטינן מכלל דבריך ממה שאנו רואים חסד מבינה וגבורה מחסד נראה שקודם שיבא המכריע שהוא הת"ת צריכות הם בעצמם להכלל זה בזה חסד בגבורה וגומר ואח"כ קשר שני בת"ת וז"ש דלית שלימותא ולא הספיק הקשר והייחוד אלא כד אחידן דא בדא חסד עם גבורה וגומר ואח"כ הת"ת חד אחיד בתרוייהו לשכללא כלא נאחז בחסד ובגבורה שבחסד ונאחז בגבור' וחסד שבגבור' והיינו מבריח מן הקצה חסד אל הקצה גבורה וביניה' חסד שבגבורה וגבורה שבחסד וע"ד זה כולל כל שש קצוות:

תאנא בלי האי לא אתקרי וגומר יר' מה שאנו מכנים הדין והחסד וההתמזגות כנזכר אינו מצד המאציל בעצמו אלא מצד הפעולות הנמשכות אלינו כי מצד הספי' אל מאצילם אין דין ואין רחמי' הכל א' ומיוחד מסטרא דילן אשתמודע כלא בהאי יר' רבוי הבחינות וחלוקם אמנם מצד המאציל לעילא כלא בחד מתקלא סלקא וגומר יר' במדה א' נמדדו ושינוי המדות הוא בערך פעולתם לנו לא שנוי מצד עצמו ולא ישתני מצד הנהגתו:

א"ר יהודה כלהון בוצינין הם מספירות נהירין סוד אור הנהגתם מחד מהכתר ומחד תליין שהם מושרשות בו ולזה אינין חד למטה נקשרות יחד. ומאן דפריש לון שקוצץ אינו נאחז בהם אלא עובד זולתו. ונבדל מחיי עלמא שהם חיי העולם ונדבק במיתה שהם החצונים הנפרדי':

א"ר יצחק כתיב ונתתי נערים היינו הנהגת העולם ע"י מטטרו"ן וסנדלפו"ן שהם הנערי' והם הכרובי' כי השנויים למטה בסוד נער מטטרו"ן וז"ש ותעלולים שנויים רבים ופעולות שונות ימשלו בם ימשילו בם משום דמסטרא דאצילות הנהגה מיושרת וכל אחד כנזכר.

והיינו דכתיב ועשית שנים כרובים ולא שתהיה ההנהגה מידם ח"ו אלא מיד הקב"ה יושב הכרובים לכך בימי מרע"ה לא נאמר לרעה אמנם בימי החרבן שנסתלק הקב"ה ונשאר הכרובים והיינו רעה ונתתי נערים שריהם וז"ש יושב הכרובים כד אשתכח וגומר שאז הנהגה ע"י הספירות העליונות ואלו כסא להשכין שכינ' למטה ואז נקרא יושב הכרובים ואין נערים שריהם: אמנם וירכב על כרוב חד מורה שאין המרכבה שלימה ואין השכינה למט' והיא מסתלקת ויושפע השפע לכרוב א' והכרוב לכרוב השני ואין שניהם יחד בשוה והיינו וירכב על כרוב א'. דלא אתיישבא מלכא בכורסייא:

א"ר יוסי ווי לעלמא כדחד כרוב ת"ת ממ' וכן מטטרו"ן מסנדלפו"ן וכן שנים כרובים זהב שזה הוראה לזה. ופניהם איש ת"ת אל אחיו מ' ואז שלום יסוד המייחד בעולם ואז שני הכרובים מטטרו"ן סנדלפו"ן מיוחדים שניהם יחד מרכבה אל הייחוד העליון:

א"ר יצחק וגומר מעלה הענין יותר למעלה ערות אביך דא סמא"ל שפוגם בזכר וערות אמך דא לילית שפוגם בנקבה ומשליט רע בין ו"ה והיינו שמכניס צלם בהיכל וינקי סמא"ל ולילי"ת הדינים ויתפרדו המדות האלו. ויי למאן דגלי ערייתהון במעשיו המקולקלין

כגוונא דא כתיב ביעקב מבריח מן הקצה אל הקצה היינו סוד קשר הכרובים שת"ת יאחוז בבינה ויתפשט במלכות ויקשור שמאל בימין וימין בשמאל כנזכר:

זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה וגומר וע"י מעשיהם הטובים מקשר ומייחד מדתו ומתפאר ע"י טוב מעשיהם דכתיב ישראל אשר בך אתפאר הכל תלוי בישראל כפי מעשיהם:

תאנא א"ר יצחק ביומי קדמאי היו החברים רודפים אחר הידיע' ובמקום שהיו יודעי' חידוש תורה כמה היו מחבבים אותו ואת האומרו אמנם אח"כ נתקלקל ולא נשאר מדה זו זולתי אל החברים. וקשר הענין לומר שהכל תלוי בישראל והם מתרפין מד"ת ומתדלדלין והולכין:

ועמך כלם צדיקים במדת היסוד מייחדי' בתורת' ובמעשיה'. שני הכרובי' נצר שהקב"ה נוטע בסוד הייחוד בעולם מעשה ידי להתפאר הת"ת למעלה כדכתיב ישראל אשר בך אתפאר כנזכר:

ווי העמודים פי' ר' יצחק כי העמוד צורת ו"ו ווא"ו עילאה על ראשו והיינו ווי העמודי' ופי' ווי העמודי' הנקשרי' עם העמודי' שהם ו' עמודי' ו' קצוות עמודי ההנהגה וקיום העולם וכל אינון דלתתא תליין מאינון ווי"ן שהכחות התחתונים תלויות בכחות אלו מפני שהם הקרובי' הרואי' את פני המלך ולכך ווין אלו סבה להעמיד המשכן והקלעי' ולקיי' את כל המציאו' כלו שם בתוכ'. ומציאו' הווין מבעיא ליה מאן ווין דקאמ' לשון רבים אמ' שהם כמו צלעות הגוף שהם י"ב צלעות לימין וכמוהן לשמאל והוראתם לת"ת שהוא ששה בששה מצד כללותם אלו באלו תחתון בעליון ועליון בתחתון כל א' שנים הם י"ב ומתאחדן מציאות הצלעות מחוט השדרה דהיינו או' וחשוקיה' דבקים בכסף שהוא חוט השדרה הנקרא חבל הכסף ועניינו מציאות ו' ת"ת שהוא אמצעי יורד מן המוח לבן ברחמיו כסף ודאי ומשם מתפשטות לימין ו' בחסד בששה שבנצח וכן הם בשמאל ו' שבגבורה בו' שבהוד וחוט השדר' עיקר להשקות הצלעות והיינו ו' של כסף שורש לעמוד וז"ש דקאי' עלייהו: ובספרא דצניעותא דרך אחרת וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. מאן ווין שתא וגומר כבר ידעת כי ו' קצוות אלו יש בו סוד ו' אחת כנודע אמנם ו' דשמא קדישא הוא חוט השדרה דכלהו ווין אשתקיין מיניה וכבר ידעת כי כל א' מו' קצוות כל א' כלול מחבירו והנה הם י"ב. עכ"ל. ועיין בספר אור הגנוז פי' ספרא דצניעותא בס"ד:

קלד ע"ב רעיא מהימנא בס"ד פקודא דא ללמוד תור' בכל יומא כל היום תמיד דאיהי רזא כלומר היא סוד גבוה' שגל' לקדושים דרך יתקדשו ויעבדוהו ואינה כדת גויי הארץ שהיא הסכמת הנהג' אנושית אלא סוד נגלה בנבואה מאלו"ד לישראל דרך יעבדוהו כפי אלדות"ו ודרכיו וז"ש רזא עילאה למנדע אורחיה דקב"ה והיינו שממנה ידע האדם הכלל והמצות והפרט והיותו בן והיותו עבד ומה תהיה עבודתו ודתו דהיינו אורחיה דקב"ה והעד שיש בה שני חלקים אלו בשכר' שהרי שכר' בעה"ז ובבא כאומר' אוכל פירותיהן בעה"ז והקרן קיימת וגומר וז"ש דכל מאן דישתדל וגומר והנושא עול תור' פורקין ממנו עול מלכות עול דרך ארץ דהיינו אשתזיב מכל קטרוגין בישין וזה על שני דרכים אם מקטרוגי העה"ז כגון אומות העולם ומזיקין ומחבלין וכן קטרוגי העה"ב כגון היצה"ר המקטרג עליו לטורדו וזה רצה באו' ומכל קטרוגים מכל מינים שבמציאות כאומר' אם פגע בך מנוול זה משכהו וכו' והטעם לתועלות אלו בגין דאורייתא רזא דמהימנותא איהי כלו' הוא ענין רוחני נמשך מהאלהות מלמעלה עד התחתונים בני אדם א"כ היא קושרת מהכתר עד העולם התחתון ומאן דאתעסק בה אתעסק במהימנותא עילאה דהיינו קשר העולמות מכתר עד הגשם הכלה והנפסד ולכך עסק התורה חביב מהכל כנזכר: ועוד יש מעלה לעסק התורה שהיא עבודה תמידית תדירה וז"ש קב"ה אשרי שכינתיה רצה שהשכינה בהיות' נקשרת עמו שורה עליו כנזכר מה שא"כ שאר עבודות שאין שכינ' בעובד אלא בשעת עבוד' לבד.

מאן דידע שלא יאמר אדם אם כן בתורתי שאני יודע אעסוק ואייחד ואיני רוצה להוסיף לז"א שהשכינה נקראת תהומא והיא שוכנת בלב משכילי עם בני ישראל ולכך כיון שהוא חכם ונבון בתורה ממנו ראוי שנאמר שיש בו אור שכינה יותר מחבירו ובהיות האדם לומד ממנו חלק התורה שהוא יודע הרי מקבל ממנו השכינה שעל ידי כך ישרה עליו נצוץ שכינה יותר מאיר וז"ש אצטריך למרדף אבתרי' כדי שע"י יזכה לשכינה וז"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו דהיינו שכינה שהיא נודבת תור' בלבו תקחו את תרומתי שם תקחו שכינתי ולא תאמר חלק התורה ההיא כבר היא בו ומאיר בו ושלו מה יאיר בי שאינו שיש כח בתורה לזה ולזה מפני שהיא בסוד עץ החיים שיש בו כדי להאיר לכל הנמצא וז"ש איהו למיהב חיים לכלא. וכן בעסק התורה לא יהיה מצות אנשים מלומד' ויאמר כבר אני עוסק בתור' תמיד אלא צריך שיהי' בחוזק כוונת הלב ומכח נפשו יתדבק בה וז"ש מאן דאתתקף באורייתא כפי חזקתו בה כן ימצא עצמו מוחזק:

וכמה רזין וגומר שזה נוסף על שאר עסקי העבודה כי בשאר העבודות לעולם הוא במ' שבה סוד כל המצות אמנם העוסק בתורה נקשר בת"ת בכמה בחינות שונות. עוד העסק במצות נפטר העולם מהם בעולם העליון ובקבר אלא נוטל שכר ואינו עושה ועסק התור' אינו כך אלא בהאי עלמא לא שכיך ולא שכיך לעלמא דאתי וגומר ואפי' בקבר כדמסיק דובב שפתי ישנים. מהרמ"ק זלה"ה:

קנז ע"ב תנאין ואמוראין וגומר מטא שעתא לתקנא כיון שאין גשמיות בעולם הגשמי ראוי לתקן בסודות העולם הרוחני השכינ' מצד המ' בעצמה. מנרתא מצד החסד פתורא מצד הגבור' מדבחא מצד קו האמצעי כיור וכנו מצד נצח והוד ארון מ' בעצמה כפורת יסוד כרובים נצח הוד בבחינת הפנימית. וכלא בשקל בסוד השם הנק' שקל באצילות.

קנח ע"א אתון נפקין קושיא דא דאתקשה לי וגומר בתלמודא דילן לא מפיק לה אלא ממלת זה. החדש הזה וזה מעשה המנור' זה יתנו. האמנם קושי המנור' הי' מן הכל שנא' בה תיעשה מאליה ובה יסודא דכלא כדמפרש לקמיה להכי קאמר אתון נפקין וגומר מאנא דקב"ה כלומר שאינו פועל בתחתונים. אלא באמצעותא מפני דקותו מתלבש בשכינ' ופועל כערך כל הספירות לאין סוף בסוד ירח המתלבש בו אור השמש והיינו סוד החדש מאנא לשמשא לבעלה לענין הייחוד ואז היא שוה לו כמוהו בסוד שקל הקדש ב' פלגי דגופא ב' חצאי שקלים:

איהי מנרתא וגו' נר מאיר על ראשו ועטרה עליו דאתמר בה שבע ביום הללתיך מלשון בהלו נרו הכלל ששבע ביו"ם שהוא הת"ת הללתיך והדלקתיך שבע נרות דהיינו שהיא בת שבע נר של שבע ספי' כדמסיק דאינון ממש הכלולים בה גדול' וגי' כדפי' בתקינים גדול גבור מפואר הוא בת"ת אמנם גדול' גבור' וגומר במ'. עד מלכות היינו יסוד כי כל בשמים ובארץ ת"ת ומ' ויסוד דאחיד בשמיא וארעא וחזר להזכיר שמים לקושרו בארץ ע"י היסוד:

שבע כלילין וגומר כלומר המ' עצמה שבשבעה אלו הנזכרים היא שבע כלילן מז' אלו הנז' בענין שמ' שבמ' כלולה מז' אלו שבה כנז'. והענין שהמ' נק' מנור' וג' ספי' נקראות ג' קני מנורה שהם ג' ספירות שבמ' ולכך בהיותה באמצע דהיינו מ' ג' קני מנור' מצדה הא' דהיינו גופא ת"ת ותרין דרועין חסד וגבירה דמלכא דהיינו ת"ת איהו נר מציה כלומר נר המאיר למ' שהיא מצוה שהיא מאירה מג' אבות וז"ש לאנהרא בהון וג' קני מנורה מצדה השנית בהיותה באמצע על נצח הוד ויסוד. ואיהי מ' בהיות' למטה נר מערבי דהיינו למטה שהיא מערב דבה עירוב כלהכחות והיא יונקת מג' אלו וז"ש לאנהרא בהון בענין שהיא נר מצוה מג' אבות ונר מערבי מג' בנים ולפי בחינה זו אדרבה היא מקבלת האור מלמעלה לז"א מנרתא אתקריאת דמלכא ולא שירצה שנר מאיר לת"ת אלא אדרב' ג' נרות עליונות מאירים בבחינת' באמצע דהיינו בבחינתה הנקשר בג' אבות משפעת אור בבחינה תחתונה והיינו לאנהרא ביה וגומר והיינו דאתמר ביה מצות ה' ברה מאירת עינים דאינון ררין כרובי עינא נצח והוד וגומר ומ' בת עין בג' גווני עינא מאירים מפנימה דהיינו מצות ה':

רישא דמנרתא וגומר הרי המנור' כלולה מצד ז' ספירות גוף ודרועין ושוקין וגומר והשתא רישא למעלה מצד הבינה ושם הספירות בהעלם והיינו הו"ה ז' ווין שבע ספירות שבע קני מנורה והקנה האמצעי ו' בסוד הדעת בן י"ה ודאי נפיק מבין תרוייהו דהיינו צירוף בן י"ה בסוד הדעת שהוא עיקר הסתעפות פנימיות הבינה וז"ש על שמיה וגו' והיינו הבחי' הג' למ' הנז' לעיל שהיא עטרה על ראשו כדמפרש ואזיל צורת ז' דהיינו י' על ו' והיינו שהעה"ב שהיא בינה יום הכפורים אסור בתשמיש המטה דהיינו בחינתה באמצע בסוד הייחוד ובנעילת הסנדל דהיינו בחינת' למט' וז"ש מסטרא דעלמא דאתי לאו איהי וגומר והיינו סוד נ"ר על ראש המנורה שהיא סוד י' תגא על רישא דמנרתא שהיא סוד י' תגא על רישא ובבחינ' זו היא מאיר' אליו והיינו סוד אור ישר ואור חוזר ומקור האור י' ובעלמא דין הוה"י שהוא סוד העליה ממקור י"ה שהיא אור דהיינו מאנא תחותי' להעלו' ההתעוררו' מהתחתוני' ומשפיעם ולהיות שהיא פועלת בכל ספי' דיליה דהיינו שהיא בית קיבול לי"ס לכך מציאותה י' ובנל ספיר' כמה בחינות יקראו אברים ובכל אבר כמה פעולות יקראו מדות והיא בית קיבול לכל:

ובג"ד וגומר אהדר לג' בחי' שזכרנו וגומר' על רישיה יהו"ד נמצא בספרים נקוד שם זה בנקיד אלדי"ם וירצה כי בחינה זו אליה מצד הבינה כנזכר והיינו אבן שהיא י' מאסו הבונים שהם אברה' יצחק ויעקב שהם בוני המרכבה דחוה ולא רצו לתקע בה מפני שהיתה למט' ועלו אל הספירות והיא עלתה לראש והיינו להעלות נ"ר שהיא המ' על ראש המנורה דהיינו י' על הו"ה ז' ווין ז' ספירות כנזכר והיינו בסוד המנורה כנז' ומצד שקל שהוא הענין השני שנתקשה משה היא בחינתה באמצע כנזכר דהיינו בהיות' על נצח והוד ויסוד למטה מת"ת לכך היא הוי"ד שהיא תחת הו' על ה' אחרונ' שהיא ג' ווין סוד נה"י כנזכר לעיל והיינו זה יתנו כ"ל שהיא יסוד המעלה אות' על הפקודים נ"ה:

בסופא שהיא הבחינ' הג' בחינת כלי ושמוש הוא במשכנא כלומר בגוף המשכן דהיינו השכינה דאתמשכן בעונות ישר' והיינו סוד החדש סוד הירח מלא וחסר והכל א':

וכלא אתרמיז באות ו' לפי נקודת' ו' חולם עטר' על רישיה ו' שורק בסוד הייחוד ו' חירק שרפרף לרגליו והיינו אנ"י שהיא המ' ראשון מצד חולם ואני אחרון מצד חיריק ומבלעדי מצד שורק והכוונ' ומבלעדי דהיינו ת"ת אין מדת הדין פועלת כענין ה' הוא האלדי"ם:

דאתרמיז בהאי שמא וגומר כלומר כל ג' הויות נרמזו' בשם זה ביושר היינו ראשי תיבותיו וסופי תיבות י' ונ"ל שגם מילוי הוי"ו ביו"ד והיינו בסוד אמצע י' באמצע ו' ולפי זה כל השם מורה בסוד בחינות המ' ועם היות דקיימא לן דכל הויה שתחלתה י' דכורא כנזכר בתקונים וז"ש ואע"ג דמסטרא דאת י' וגומר בתר דבתרין ההין וגומר ומה שבאר י' בראש מורה על י' תגא דהיינו סוד מנור' כנזכר וז"ש אלא י' על ו' תגא וגומר תחת ה' כגון הוד"י שמוש ואם למטה מה' משמשת וכ"ש תחות וא"ו שהוא הזכר שהיא משמשת למט' ממנו והיינו סוד ההויה:

ובגין דלא עבידנא וגומר הענין כי בסוד המנור' ג' בחינות המ' נקשרות ומיוחדות בסוד נר מצוה ונר מערבי ועטר' על ראשו כנזכר א"כ לפי הייחידים האלו היה צריך שתעש' המנור' ברגע כולה יחד ולזה נתקש' לו מעש' המנור' שאין כח באדם להמציא מציאת' יחד ברגע כדי שלא יפרד קנה מחבירו:

תעשה מעצמ' כלומר יקשר ז"ה שם רוחניות הת"ת ויתפשטו חלקיה מעצמה של הת"ת אל עצמ' של מ' והיא מתפשטת ממנו ולעולם הוא קשור עמה בענין שלא ימצא פרוד לעולם כלל:

שאר מאנין כגון שולחן וארון שהם בחי' המ' דאיהי שמוש אין בהם פרוד בעשייתם ולכך לא נתקש' בהם ולכך נאמר בהם ויעש בצלאל למטה וכאן תעש' מעצמ' והטעם לזה אמר ובכל אתר וגומר כי בבחינת עטר' שהיא בחינה עיקרית והיא עטרה לראש עמודא דאמצעותא דהיינו מבינ' דאיהי עלמא דאתי ובחינ' זו היא בחינת כללות כל המדה וז"ש ודאי לית ידיע' לבר נש בקב"ה ולא בכל המדות דילי' עד דייעול בהאי תרעא דהיינו בחינת המ' מצד הבינ' וראיה דאתמר ביה זה השער לה' ומלת יהו"ד בל' מורה על ג' יודי"ן שבמילוי שם יו"ד ה"י וי"ו ה"י ששם זה מורה על עטר' בראש ועל נר מצוה ונר מערבי דהיינו כללות כל בחינותי' וז"ש איהי כלילא מכל ספירן ומכל אתוון דשמהן מפרשין וגומר שהכל כלול בסוד שם זה שבה מצד הבינ' דהיינו הבחינה שפי'.

איהי כלילא מכל ספירן ומכל אתוון וגומר כל ג' בחי' הנז' בחי' האותיות מצד נר מצוה והם בבחי' הת"ת האמצעי בין נקודי לטעמים ובחינת נקודות מצד נר מערבי והם תחת האותיות דהיינו שמוש ובחינת טעמי למעל' מהאותיות דהיינו בחינת עטר' לראש והיינו בחינת תגא וזהו ע"ד כלל אמנם ע"ד פרט ימצאו באותיות ג' בחינות ובנקודות שלשתם ובטעמים ג"כ שלשתם:

בההוא איהי כתר וגומר לא לבד על הת"ת אלא על חכמ' ובינ' דהיינו רישא דמלכא וז"ש בההוא ר"ל בבחינת סגולתא והיינו כתר מ' העול' עד הכתר יתנו לך ומי הם הנותנים ה' אלדינ"ו דהיינו חכמ' ובינ' כנזכר.

איהי ידיעת וגומר ומפני שההשג' בו נמנעת אמר איהי ידיעת ההוא דאתמר וגומר ולא השגה החלטית אלא דבה אשתמודע דאיהו ראשון לעילא וגומר ר"ל להשיג שהוא מחוייב המציאות וקודם לכל נמצא וז"ש ראשון לעילא והוא אחרון כי אחר העדר הנמצאות יחוייב מציאותו. וכן שיתוף מציאות השגחתו בכל נפעל ואין חוץ ממנו וז"ש ומבלעדיו אין אלדי"ם:

וכלא בה אשתמודע שאין צורך העליה לאדם לספירה זולתה ואדרבא המתחכ' יותר מאבד עצמו לדעת וז"ש ומאן דבעא לאסתלקא וגו' מפני שמפריד' מהספירות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. שבע ביום הללתיך וגומר מחסד עד המ' יש ז' הנה נק' שבע על שם שמקבלת מאינהו שבע והיינו שבע ביום וגומר. זה יתנו כגוונא דא הוי"ד ר"ל כי לא עביד בה שמושא כי אם וא"ו לחודה דאיהו עלה. ודע כי בתיקונין אמרו דד' הויות תליין בשם בן ד' והרמז כי בחכמ' עלאה הנק' יו"ד אז הוי סדורם יהו"ד ושם אין זווג ותשמיש רק הוי היוד עטרה על כלהו. והת"ת איהי באמצעיתא ובסופא כדי להנהיג התחתונים. אמנם ארבעה הם יהו"ד הוי"ד והי"ד הוי"ד כנזכר בתיקון נ"ח. אבל דע כי לעולם הג' אותיות שהם הו"ד לא ישתנו ותמיד הם רמוזות כסדרן ואין ההפרש רק באות יו"ד אם הוא בראש או בתוך או בסוף:

וכל שם דשליט וגומר נ"ל דקאי לשם יו"ד ה"י וא"ו ה"י כי אע"ג דמסטרא דאת ראשונה באה י' בראש כמו יו"ד עכ"ז כיון דבאה בתר הב' ההין כזה ה"י ה"י נקר' נוקבא ואתדן לרוב אבל עכ"ז אמרינן כי היו"ד שבאה על הוא"ו היא תגא דיליה וכשבאה אחר הה"י היא שמושה וכ"ש אם היא בתר ו'. וזהו מה שנתקש' משה כי איך אפשר לעשותה אחר כי מור' שם ייחוד גמור וקשר אמיץ לפעמים בראש או בסוף או באמצע ואז נעשית מאליה. הכלל העולה כי בסוד זה הכלי הנק' מנור' אז אין שום שימוש רק עטרה איהי על רישיה ושאר כל השמוש אז הוי תחותי'. אבל בשקל הות באמצעיתא.

כד נטילת מן בינה וגו' יר' כי כשהיא עטרה דיליה שהוא כד נטלת מן בינה דאיהי עלמא דאתי אז לא ייכול בר נש לידע בר מקב"ה בכל מדות דיליה כי הלא השער ליכנס שם הוא דרך המ' שנאמר זה השער לה' ואם היא למעל' עטרה על רישיה מאן יכיל למיעל. וסוד או' לה' הכוונה כי הלמ"ד מורה עליה דאיהי כלילא מכל ספירן ומכל אתוון דשמות מפורשין ונסתרים וזהו סוד הלמ"ד הנוגעת עד למעלה למעלה. איהי נקודה לכל את ואת וגומר ר"ל כמו שאמרנו דמסטרא דאותיות היא לזמנין עטרה על רישיה ולזמנין שמושא דיליה ולזמנין באמצעיתא כן הוא מצד הנקודות וכן מצד הטעמים. עכ"ל:

גליון קושיא דא דאתקשה לי מן 'מקש"ה וג' 'מ"ש"ה 'מנורה 'שקלים 'החדש עכל"ה:

קנח ע"ב דבר לשון הנהגה. למארי תורה חכמים וגומר כי באו' אל יתהלל חכם גבור ועשיר בסוד הספירות העליונות כדמפרש ואזיל וקאמר אל יתהלל לאחוז בספירות אלו זולתה כי אם בזאת: והענין כי יעקב שהוא בקו האמצעי שבו סוד י' דהיינו אני ראשון ואני אחרון כנזכר לעיל לכך הודיע דאיהי כלא עילא ותתא ואמצעיתא. והנביא שהוא בסוד נביאי' שראה שכינה כוללת שם ימין ושמאל ואמצע אמר אל יתהלל חכם דהיינו האוחז בימין דהתם חכמה ואל יתהלל הגבור מהשמאל דתמן גבור' ואל יתהלל עשיר דהיינו איזה הוא עשיר השמח בחלקו מצד הת"ת כי אם בזאת שהיא עיקר הכל לכל הצדדין כנזכר: דוד אמר בבחינת היותה נוצחת כל החצונים וכלם מתבטלים לפניה וז"ש אם תחנה וגומר בזאת אני בוטח. וירמיה אמר נגד היות ישראל גולים נבזים ושפלים בתוך האומות הבינו בתורה וראו ששכינ' גולה עמכם כאו' ואף גם זאת מ' אינ' נבדלת מישראל ובזה נתנחם וזהו זאת שהיא עמנו בגלות אשיב אל לבי על כן אוחיל כי בודאי לא ישכח' לעולם ומי שיושיע אותה יושיע אותנו. וגם בהיות' בגלות יש בה כח וספוק בידה וראי' שהרי בהיות' במצרים היתה בגלות וכתיב ולא שת לבו גם לזאת והיא היתה המכה בהם י' מכות מפני שחשבו החצונים שאין בידה הכח וז"ש וכסיל שהוא פרעה סמא"ל וערב רב המצריים לא יבין את זאת ואמר מי ה' וגומר והנה במלת זאת בה רמז ג' בחינו' דהיינו בבחינת אשת חיל עטרת בעלה ז' י' על ו' דהיינו עטרה בראשו. ובחינת' באמצע עם בעלה אל"ף דהיינו י' תתאה האל"ף סוד ו' שורק כזה #ו שהיא על נצח והוד עמו ובחינ' למטה מהכל ת' שהיא אחרונ' לכל אותיות נקבה ודאי שימוש כנזכר. ולראיה שהאוחז בה מסתלק אמר וזאת ליהודה וגומר הענין שלא נזהר בצואת יעקב שאמר וזאת אשר דבר להם אביהם לא נזהר יותר בהם אלא יהודה לכך זכה למלכות שנסתלק על ידה וכן דוד דאתי מן יהודה שהיה משתדל עליה ובתקונ' כנזכר בזוהר לכן אסתלק למלכותא וכן מרע"ה צוה לישראל שכל מגמתם יהיה לתיקון השכינ' וז"א וזאת התור' שכל ענייני התורה יהיו מגמת פניהם בעת קיומם לתיקון השכינ' וכן היא המתקשטת בהם והם כסא אליה וז"א ובה ברכת וגו' כל שבט ושבט מפני שבה בחינת כל השבטים כנזכר. ואופן תקונה כדי שיאחוז בה כל מי שירצה בזמן הזה אמר זאת התור' אדם כי ימות באהל דהיינו שימית עצמו על התור' ויעסוק בה תמיד בבית המדרש עד שיתענ' ממנ' ולא יעסוק בשום סחור' וז"ש ולית מיתה אלא עוני כנזכר. ופי' כי ג' בחינות הנז' הם ג"כ ממש בצדיקים בשכרם לעה"ב וז"ש

קרבן עולה מסטרא דצדיק עשיר כי העשיר המפזר ממונו לשם שמים זוכה לשכינ' להיות' עטרה על ראשו לעולם הבא והיינו קרבן עולה שתעל' השכינ' בו להיות' עטר' על ראשו ועליהם נאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ויש מי שזוכ' להיות' שרפרף תחת רגליו שזה עולה במעל' נפלא' שהוא בבחינ' הת"ת אמנם מי שהיא עטר' על ראשו הוא בבחינת מטטרו"ן שהשכינ' על ראשו. והבחינ' האמצעית היא אמצעית בין שתיהם כנזכר.

לזכאה לון לעלמא דאתי. הענין כי העשירים רובם הם כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס לכך הם במדת המלאך מטטרו"ן ששכינ' עליו עטרה לראשו שהוא עבד המשמש את הרב. והבינוני דפלח לזכאה בתרין עלמין לפעמים משמש ע"מ לקבל ולפעמים שלא ע"מ לקבל לכך יש בסוד שכרו שתי בחינות והיינו שהיא עמיה מחצית השקל שפי' שהיינו שהת"ת ו' חוצה אותה לשנים שהיא י' חציה למעלה מאות ו' וחציו למטה כזה #א וכן סוד המ' חציה למעל' בסוד עטר' בסוד המלאך מטטרו"ן ובבחינ' אחרת היא למט' ומסתלק עליה בסוד הת"ת והיינו כגון מצה דאתפלג כי מצה הם מ' שמור' לת"ת והיא נחלקת חציה למטה תחת המפ' דהיינו וא"ו לאפיקומן לעלות האדם על ידו אל סוד הכתר מבינ' ולמעל' והיינו אחר סעוד' תוספת קדושה על הסעוד' המזומנת לצדיקים וחציה למצוה שהיא מ' למט' מת"ת והיינו קודם סעוד' המתוקנת לצדיקים והיינו בסוד המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס ולכך משם עד חצי ותעש למט' בעה"ז: אבל מאן דאיהו עני שאינו רוצה לקבל פרס אלא לשמש כבן דאינו מקבל פרס והיינו שממית עצמו עליה שכל מה שמשפיע משפיע לשכינ' לא לעצמו והוא מתענה מפני שאין שפע לעצמו כך שכינ' נעשית עניה אליו ומעלה אותו עליה שיהיה הוא בבחינת הת"ת בן כנזכר וז"ש איהי קרבן יורד תחותך וקשיא ליה ואמאי כלומר היאך אפשר להלום ענין זה ותירץ בגין דמאן דמשפיל גרמיה וגו' שמענ' עצמו ומשמש שלא ע"מ לקבל פרם כנזכר קב"ה דהיינו ת"ת נחית עליה כדמסיק. רס ה' ת"ת ושפל האיש המשפיל עצמו בגין שכינתא כנזכר. רם מצד אברהם חסד ונשא גבורה שוכן ע"ד על היסוד וקדוש שמו מ'. ובתר דבעלה וגומר א"כ לדרך זה נמצאת שכינ' למט' מת"ת ות"ת על ראשו ושכינה שוכבת מרגלותיו של ת"ת הרי כמעט שכינה למטה ממנו כנזכר לעיל והיינו השמים ת"ת כסא לבינ' וכן הארץ מ' הדום רגלי בענין שהראש לבינה ושאר הגוף לת"ת והרגלים למ' והיינו סוד דין המשמש שלא ע"מ לקבל פרס וז"ש דמיומא דירית בר נש נשמתא בליליא מקב"ה ושכינתיה דהיינו סוד היות הת"ת ושכינת עוזו שוכנת עליו ע"י נשמתו מיד אתקרי בריה דהיינו סוד בן כנזכר.

אמר חד תנא וכי מההוא יומא וגומר שהיה ראוי שתחל' יקדם ענין הנשמה אליו ויקיים בה מצות הרבה ואחר משך זמן מה יתקרי בריה דהיינו ייחודת הת"ת עליו לזה הביא ראיה מאומ' ה' אמר אלי בני אתה ולא אחר הלידה זמן רב דהיינו נתינת הנשמ' אלא היום ילדתיך בשעת נתינת הנשמ' מיד ת"ת שורה עליו ונק' בן וענין זה הוא חסד אל וחק בלי טעם וז"ש אספר' אל חק וענין זה לא על דוד לבד נאמר אלא ברוח הקדש נאמר על כל א' מישראל וז"ש מהאי קרא דאמר דוד בספר תילים וגו':

מאי היום וגומר דאי כדפי' היל"ל בעת ילדתיך אלא הכוונ' על הת"ת בסוד הדעת ששם מדרגת מרע"ה ועליו נא' הן עוד היום גדול והיינו מדרגת מרע"ה בסוד הנבוא' שהוא ממדרגת הדעת והיינו ולא קם נביא עוד במדרגת עוד שהוא בסוד הדעת כאו' הן עוד היום גדול.

אנת קיימת וגומר היינו בסוד מדרגת בן שלא ע"מ לקבל פרס ולכך אוהב תועלת השכינ' מכל ענייני עצמו:

בה' שמהן וגומר ובזה שייך לומר בכל נפשך דלא שייך לומר בכל אלא בדבר שיש בו חלקים דהיינו ה' חלקי הנשמה נשמה מבינה רוח מת"ת נפש ממ' חיה מחכמה תחיה את בעליה יחידה מכתר שעליו נאמר ה' אחד וז"ש ולפני אחד מה אתה סופר. קב"ה ושכינתיה לא יזוז מינך וגומר והיינו ואהבת את ה' ת"ת אלדיך מ' וכמו שכל אלו שעבדת לאהבתו גם הוא קשור בכולם עמך אם בערך הגוף אם בערך הנפש אם בערך הממון ולא זו בלבד אלא אנת חשבת ברוב חשק האהבה ובזה גורם האדם הקמת השכינ' ורכיבתה על כל העולמות שהכל נתון תחת שליטת מחשבת הישר שנשמתו נשמה דאצילות וז"ש דמחשבה טובה וגומר דאנת בריה כדי שיהיה נאחז באבי"ע לנלול ביחוד כל נמצא. מהרמ"ק זלה"ה.

קנט ע"א גניז מבני נשא כענין כצפור שהיא שכינ' נודדת מקנה מנדדתא בגלותא מדוך לדוך כדפי' בתיקונים כן איש דא רעיא מהימנא והאיש משה ענו מאד נודד ממקומו והיינו שנשמתו מתלבשת בסוד הגלות ונעלם מכל הצדיקים מלובשים ובלתי מלובשים:

ויעש ארון וגומר ס"ת עמודא דאמצעיתא וכן ס"ת היה מונח עם הלוחות בתוך ארון כדפי' ז"ל בגמ'. וכן לוחות נמי תורה שבכתב ת"ת אינון עם היותם שני לוחות שהם ו"ה לוחות מעשה אלדי"ם המה ובמקום אחר מורה שהיא נצח והוד והכוונה ת"ת ומ' שהם ת"ת על נצח מ' על הוד ובחינת שניהם שוה תורה שבכתב. אמנם ארון מציאות המ' למטה שם אדני היכל לשם יהו"ד ס"ת. וז"ש ארון דיליה שכינתא שהיא בחינתה בהחתונים למטה מבית ומחוץ תצפנו. קרא הכי כתיב וצפית אותו דהיינו אות ו' ת"ת זהב טהור היינו שכינתא משובצות זהב לבושה ואמר מבית ומחוץ תצפנו הכוונ' שלא יהי' מין א' מבית ומין א' מחוץ ח"ו אלא הכל אחדות ומורה שאינם ב' מינים אלא הם קשורים ומיוחדים יחד ביחוד נפש ורוח עד שהם עצם א' מה שא"א להיותו כך בדבר הגשמי הרמוז אליו ועכ"ז האדם עושה מציאות ארון לס"ת והקב"ה מסכים על ידו ברמז הרמוז וז"ש מה דלאו הכי וגומר דדא בכתיבת דיו שאם עשה אותיות זהב פסול ואפי' במציאות הערך אינם שוים שהארון דבר נערך וס"ת אין לה ערך כדכתיב לא יערכנה וגומר והשתא יקשה א"כ היאך יהיה ס"ת וארון רמז להקב"ה ושכינתי' אחר שהם חלוקים בעניינם כדפי' לז"א ומסטרא אחרא וגומר ועוד דיו וגומר קשיא ליה דבזולת חילוק זה הנז' בין ארון לס"ת יש בס"ת עוד אחר דהיינו דיו על הספר שחור על הלבן לזה אמר דהיינו סוד חכמים ומארי תורה אוכמין בהאי עלמא שאין תורה מתקיימת אלא במי שמשחיר עצמו עליה והיינו העוני הקשור עמו כל ימי היותו בעה"ז נמשך לו זה מענייני הדין דהיינו המ' שהיא העולם הזה והיינו אש שחורה ודאי.

ושפירין בעלמא דאתי דהיינו בינה אש לבנה והטעם דיו לעבד להיות כרבו אין נחת רוח להקב"ה בעולם הזה מפני הגלות ושליטת הקליפות ומארי תורה סובלין יסורים של אהבה ודאי די"ו יו"ד יד"ו היינו יו"ד חכמה ודאי די"ו תבונה דמתמן דיו לעבד כדפי' יד"ו דעת דהיינו י"ד ו' יד ימין מוליך לימין משה והיינו היות התיר' כלול' חכמה ותבונ' ודעת ושלשתם כתב בר נש בדיו בידו בענין ששלשתם קשורים ומיוחדים חכמה שבאדם לכתוב היינו יו"ד בדיו היינו תבונ' בידו היינו דעת. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ומסטרא אחרא וגומר הענין בתחלה אמר כי עמודא דאמצעיתא איהו ס"ת ושכינתא איהי ארונא דיליה והיא מבית ומחוץ הוי שכינתא משא"כ בארון דהאי עלמא דס"ת מלגאו וארון מבחוץ לבד אך כאן שכינתא נמי הוי לפנים מיניה ועתה אמר כי אפי' בהאי עלמא נמי אורייתא וארונא כלא חד דאורייתא אתעבדת מדיו דאתעביד מעץ תפוחים והארון נמי אתעביד מעץ. עכ"ל:

סליק פרשת תרומה. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: