אור החמה על ספר הזהר ב:לד

ר' יוחנן וגו' דבר שאין בו חשדא כדי שאם יכשף בלעם יחולו הכשפים אמר תזכרם בשם עם יוצא ממצרים וז"ש כ"ש למעבד עבידתא דהיינו כשופי בלעם.

ממאן אינון אפשר שאינ' ידועים בני מי הם המצריים ואפשר דהכי קאמר הם הפקר עבדים יוצאים מתחת רשו' רבם שאין להם אדון שעדיין לא קנו אדון לעצמם.

עמא דדבר בין נטירין הם בשמירה מן הפגעים ואם בא עליהם מלחמה השר לוחם מלחמתם וישראל לא נטירין שהם בגלות ובצרות רבות ורעו' כאלו לא נטירין. מסכנא שאין לו יכולת להרבות כהקב"ה ארבה אותם כצאן אדם וכן הרף ממני ואעשה אותך אמנם השר אין לו אלא על דרך טבע ואם יאבדו כל טבע לא ימלא חורבתו בכמ' שני'.

מלכא דרחי' קשוט הקב"ה חותמו אמת לכך צריכים אומתו שיהיו באמת ואם לאו לוקים אמנם השרים הם מהטומא' והשקר לכך אם אומתו ידבקו בשקר והטומאה אינו חושש ולא שיהיו כך כל מציאות' בשלוה אלא מאריכים עד שיתמלא סאתם ויש' פוקד עליהם מיד כענין שדרשו בזוהר.

חיוא רהיט לא היה גשמי אלא שטן וברח ועכ"ז הלקהו והיינו הדם השותת ולא שנגע בו החיצוני אלא שגרם לו וזה מקדוש' ר' יוסי שבא לו העונש שלא בפגיעת הנחש החיצוני ממש. רק אתכם ידעתי כמו שהיה ר"ש אומר והשתא לית ליה לקב"ה בעלמא אלא אנן העשרה חברים שהיו אחר האדרא ז' והם דבקים יותר משאר חכמי ישר' והיו צריכים שלא להפריד המחשב' אפי' רגע. כ"ש וכ"ש תלמידי חכמים הם בין שאר העם כישראל בין שאר אומות הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו זלה"ה פי' ר' יוחנן וגו' הנה ר' יוחנן אמר למה בלק לא אמר עם בני ישראל לשון בזיון כמו שאמר ר' אבא ותירץ כי היה מוכרח שיאמר עם סתם לפי שכוונתו היתה לעשות כשפים שישלטו בהם ואולי הם מעורבבי' באומות אחרות כי לא ידע כשירתם שלא נחשדו על העריות ומפני זה לא זכר אלא סתם עם וגומר כי השרים להגדת העתידות מי שישקר עליהם ג"כ הם ישקרו עליו וכ"ש לעשות מעשה ממש להכרית עם גדול כזה וז"א וכ"ש למעבד עבידתא. ור' אחא תירץ באופן אחר כי בלק הרשע רצה להקיל אות' יותר משרו של מצרי' כדי שלא יפחד בלע' ולא יצא לבו:

ויאמר אל עמו וגו' אמר ר' תנחום ידעין הוו וגומר כוונת ר' תנחום לתרץ קושיא והיא אם כוונת המצריים לעקרם מן העול' למה נצטרכו אל המציאות האלו יהרגו' מיד וכ"ש שהיו יודעין שילקו על ידם כמו שאמר ר' תנחום אמנם הענין כי יודעים היו כי הגזרה אין מי שיוכל לבטל' לא היתה כוונת' רק להקדים להרע להם לפי שראו שעתידין להיות להם רע על ידם אמנם להורגם לא היה עולה בידם ובאו דברי ר' יצחק לומר כי אין שר מריע לישראל כי אם ברשותו ית' ליסרם וגומר:

תוה ר' יצחק ואמר וגומר אמר כי עתה מתוך דברי האיש ההוא הבין הכתוב כי הכתוב אומר ממש דברי האיש ההוא כי כן כתב כי תחת ג' דברים רגזה ומתרעשת הארץ וא' מהם תחת עבד כי ימלוך פי' כי אין הפסוק כמשמעו רק כוונת הכתוב הוא בשקם מלך חדש אשר היה עד עתה תחת ממשלת מלך אחר ולא עבד ממש וז"ש ממנא דהוה ממנא תחות שולטנא אחרא ומליך. גם רגזה ארץ הוא כפשוטו ארץ ממש ולא יושבי ארץ כפי' המפרשים והנה אם לפי שהוא מלך חדש רגזה ארץ כ"ש כשקם המלך ההוא לתכלית להרע ליש' כי אז ודאי רגזה ורעשה הארץ ע"כ:

והרמ"ק זלה"ה פי' ויאמר אל עמו וגומר יהב להון עיטא רמז למה שפי' לעיל ר"ש שקשר נתן בלבם עצת רשע להרע ליש' ולר' תנחו' הוקשה כי איך השר היודע העתיד שבלי ספק הקב"ה יתבע עלבונם השיא' עצה כזו ואם הם עצמם איך עלה בלבם שטות זה חוטאים ללא תועלתם לזה אמר ידעין הוו וגומר ואמרו כיון שאין תועלת בהם ולא בטובתם שסוף נלקה לזה נרע להם כל מה שנוכל וננקם מהם קודם וזהו טעם השר עצמו וז"ש ולכך אקדים שולטנו דילהון.

ממנא דהוה ממנא וגומר ירצה דקרא אותו השר עבד מפני שהיה משועבד תחת יד שר א' והקדמוהו להרע לישראל והיינו תחת עבד כי ימלוך: יתיב געי ובכי ג' פעולות הם הא' יתיב והיינו זמן התמידי יושב ודומ' ועצב. ואח"כ שואג ג' משמרות והיינו שאוג ישאג על נוהו. הג' ובכי ב' דמעין כאו' במסתרי' תבכה נפשי. במסתרי' דוקא מפני שהקב"ה אין לפניו עצבות כאומרו עז וחדוה במקומו כדפי' במסכ' חגיגה. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ה"ג ויאמר אל עמו וכו' יהיב לון עיטא וכו' דכל זמנא דמתרגשא יתיב וגעי וכו'. היינו הת"ת כדמסיק טרנא עציב והענין כד אנח להו לישראל תחות שולטנותא דאומין יתיב. כלומר אינו מקבל מהבינה אלא יתיב וגעי ר"ל יתיב ומשפיע שנאות ואנחות ודינין דהיינו סוד הבכיה שכן הדמעות הם מלוחי' והישיב' היא להורות כי יש מי ששולט עליו חלילה וזהו ויקם מלך חדש שכזה קם כביכול זה יושב וז"ש יתיב וגעי וכו':

במסתרים דווקא. כדי שמלאכי השרת לא יעכבו על ידו כדאיתא במדרש בא מטטרו"ן ונפל על פניו ואמר רבש"ע אני אבכה ואתה לא תבכה א"ל אם אין אתה מניח אותי לבכות אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה שנאמר ואם לא תשמעוה במסתרים וכו' וסוד המסתרים הוא עולם האצילות שאין כח לשום מלאך ליכנס לשם. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון כל מה דאמרן לזמנא זעירא וגומר פי' שאין מודיעי' כי אם לעתים קרובות שנאמר מודיעי' לחדשי' מאשר יבאו וגו': א"ר יוסי במסתרי' דוקא פי' מדמיקרא בית דמסתרי' בשווא דאיק לה ודריש ליה כמד"א והסתרתי פני מהם וגומר עכ"ל: