אור החמה על ספר הזהר ב:שמז

ואית אתוון עילאין וגומר עם היות שדוד מלכא במ' כשאמר אלפא ביתא רמז בסוד אותיות גדולות שהם בבינה דהיינו א' אתוון עילאין מרזא דעלמא עילאה והם אותיות גדולות כמו אשרי תמימי דרך שהם פסוקים שלמים ורבי' וכן תהלה לדוד וכן אברכה את ה' בכל עת: ואית אתוון אחרנין שהם במ' אתוון זעירין ואלו שהם במזמור זה הם בעלמא תתאה ולכך הם חצי פסוק לבד:

ביצה"ר וא"ת הנה הוא מכניס צלם בהיכל לז"א שאינו פוגם בעבודה האלהי"ת וז"ש דאיהו שוי בגואי ולא הטביעו באדם אלא מטעם שעבודתו רצוי' עמו והיינו שצריך לכל א' כפי דרכו ליצה"ט לברך מצד טובו הטוב והמטיב טוב לטובים ומטיב לרעים. וביצה"ר להודות צדיק אתה על כל הבא עלי ודרך זה רוצה הקב"ה בעבודת יצה"ר:

בסוד ישרים ועדה וגומר קשה לו מלת בסוד לז"א שהם יודעים סודו של הקב"ה והיינו סוד תורתו שכל ישרים יש להם סוד וז"ש דהא כל רזין וגומר וקשה לזה שהיל"ל בישרי סוד לז"א שרמז רמז ב' ואינון רזא דיליה שהישרים הם סודו עצמו של הקב"ה שכל הייחוד העליון נעשה ע"י והיינו בסוד ישרים שיורה ג"כ על הקב"ה שהם סודו וז"ש וע"ד בסוד ישרים כדי שע"י ההודאה לפניה' יתייחד שמו על ידם והיינו שפו' בגמ' ובמושב זקנים יהללוהו ועדה היינו פרסום עשרה מישראל והיינו אומרם וירוממוהו בקהל עם וגומר:

א"ר יהודה מאי דכתיב כל הנשמה וגומר קשיא ליה ביה חדא נימא הנשמה תהלל. ועוד אמאי לא נקט אלא שם י"ה ותירץ דתניא כל נשמתין אין נשמה שלא תהיה ראויה להלל מכל איזה ידיעה קצרה או מעוטה חשוכא ומאירה אין נשמ' שלא תהיה ראויה להלל שכלם מלמעלה. מאי גופא קדישא סוד הדמות העליון שהוא סוד הגוף הנרמז באדרא. ומאן אתר שלא תאמר יש מרגל ויש מזרוע וכיוצא אלא כלם נמשכו מההוא אתר וגומר שהוא סוד החכמה שמשם נמשך השפע אל המ' ומתהוים מזווגא דקב"ה ושכינתיה:

מאן אתר דא ירצ' מאיזו בחינה מהחכמ' פי' מבחינת ל"ב נתיבות שבה שבסודם נמצאו כל ההויות. ולפרש פרטיות הענין מייתי האי תאנא וגומר מהאי חכמתא דמבועוי נפקין וגומר יר' סוד החכמה בבחינה עליונה שממנה מתפשטין ל"ב נתיבות וז"ש דמבועוי נפקין וגומר מורה שהיא בחינה דקה וממנה מתפשטין מבועין וגומר ובאותה הנקודה הנעלמת אשתכלל כלא שכל הנמצאים מושרשים בל"ב נתיבות והוא אתקרי רוחא קדיש' דהיינו נשמה הכוללת כל נשמות בחד מפתחא וגומר היינו סוד הדעת הנעלם מדתו של משה.

מאן יכיל לאשתמודעא מפני שהוא כלל הכל ושורש הכל נמצא דהא משה לא גלי דא ביומוי עד שהזכיר וגל' המדות לישראל סוד הדעת מעולם לא גלה ואע"ג דכלא הוה מתגליא על ידוי שהרי מבוע התורה ומדתו של משה היה הדעת הזה הנעלם ועכ"ז לא גלה אלא בשעת פטירתו גלה וגומר. מסטרא דילן שנסתר ונעלם אמנם הוא נגנז ומסתלק במקום העליון ומאיר מלמעל' וכן מרע"ה נלקח להאיר למעל' בג"ע העליון:

מאן דאיהו בשלמותא דמהימנותא היינו שכולל במציאות מרכבתו ע"ס כלם לא תליא ביה מיתה שהם החצונים מפני שהוא בעץ החיים. כמה דהוה ביעקב שהוא מרכבה לת"ת סתם ואח"כ עלה אל סוד ישראל עלה במחשבה ונאחז בדעת ולכך יעקב בצד מהימנותא שלימתא הוה ביה שהוא סוד הדעת שבו כלל י"ס יחד:

אתך אני הענין אם יאמר אתי אתה הם דברי המלכות אתי למטה אתה הת"ת אמנם אתך אני היינו שהמ' עולה למעל' שהיא נקראת אני ונקשרת עם הת"ת למעל' והייחוד מסולק מן הקליפות וזה מורה שהת"ת נקשר ביעקב ולזה השכינ' רודפת אחר הת"ת כדי להסתלק אליו והשכינ' מצא הת"ת ביעקב כנז':

ושב יעקב וגו' שם יעקב מורה על רדת הת"ת אל מקומו למטה והיינו בגלות שאין הת"ת מתייחד עם המ' אינו נקשר בחיים העליונים בסוד המחשב' העליונ'. ושב יעקב לאתקרי בשמא אחרא דהיינו ישראל המורה על קשרו למעל' והיינו שמך יעקב לא יקרא יר' לעתיד בגאול' תקרא תמיד ישראל שאין אחר היחוד אז שוב פירוד אמנם עתה בגלות שמך יעקב ויקרא שמו לעתים ישראל דהיינו כשיש ייחוד ובגלות תמיד נקרא יעקב ושב יעקב אחר הגלות ליקרא ישראל ושוב לא יקרא יעקב כנז' והיינו לא יקרא שמך עוד יעקב לא יהי' אחר הגאול' הזאת עוד גלות.

ד"א ושב יעקב לאתר וגו' יר' מה שנקרא במצרים יעקב יחזור לארץ ישראל בגאולתו ויקרא ישראל ושקט בעה"ז בייחודו עם המ' ושאנן בעה"ב בסוד עלייתו למעל'. ואין מחריד ממלאך המות ששוב אין הקליפות נאחזות במדתו. דמשמע דכלא יהו' ביה מעלות אלו והי' בו שלימות האצילות ולא מת. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ואית אתוון עילאין וגומר הנני רוצה להבינך כי כל הספירות נבנו בצירוף אותיות שיצאו מבינה ולכך נקראים אותיות גדולות כי כל א' כלולה מכמה דרגין עד אלף ריבוא או יותר אבל ענין הכסא ומלאך ואופן שהם מלאכים נבראים מן מ' והם חייליה נבנו ע"י אותיות שיצאו מן ל"ב נתיבות דמ' ונק' אותוות זעירות דיש בהם מספר משא"כ בעולם האצילות דלא שייך בי' מספר וחשבון וזהו אמיתות הדבר: ד"א ושב יעקב לאתר דאתנסיב מתמן וזה יובן ממ"ש פ' ויקרא דף ב' ע"ב על פ' זה כי הכוונה כי הת"ת נסתלק מן המ' ולעתיד ישוב שם לאזדווג עמה וזה ממש בכאן שסוד הנשמות יצאו מלמעלה והבטיחנו הש"י כי ישוב נשמתו אל מקורה אשר ממנה חוצבה בלתי שיזדמן לה שום מכשול ועון ואין לך הבטחה גדולה מזו בכל ההבטחות כנודע כי מי זה אשר יזכה לשוב אל בית אביה כנעוריה אחרי אשר הוטמאה בעה"ז ובחומר עכור כזה ולא כדרך האנשים שצריכים אלף גלגולים עד שובם אל מקור נשמתם וגם הבטיחו כי מלבד ההבטחות הנז' שיהיה שקט בעה"ז ויהיה לו מנוחה בעה"ז ובעה"ב ושאנן וגם בעת מיתתו דלא ליהוו ליה בעתותיה דמלאך המות רק ואין מחריד כי הנה האבות בנשיקה מתו והם מכלל הז' אשר מתו בנשיקה. עכ"ל:

גליון בסוד ישרים באינון דרזא וגומר תרי קאמר ע"ש שיודעים הסוד ועוד שהם עצמם הם סוד. עכל"ה: