אור החמה על ספר הזהר ב:שמח

ווי לעלמא יר' כי חובה על כל אדם להשגיח בשכלו על מציאות ויעבוד לשם ועכשיו שניתנ' תור' יש להם עונש על עונש דהא מאריהון אשגח בגיניהון לזכותם הקל מעליהם הטורח וגלה להם סוד העבודה ואין נותנים לבם לדעת

הא כתיב ביה ועד אחרן וגומר יר' וכבר נפל הצלם ע"י חנניה מישאל ועזרי' ועליו נאמר והוצאתי את בולעו מפיו וא"ת והיאך אמר די שמיה ב"ל כשום אלד"י וכבר נפל ונתבטל אם ב"ל הוא שם ע"ז שלו בפי האומרים כן. לא הוה בר נש דהוה ליה מרעין דלא מית עד דאתא חזקיה וגומר וא"ת והרי איוב חלה מן השחין וחיה והיה קודם לחזקיה לדעת הרוב. וי"ל שחד בדרא או תרי בדרא הכי הוה אמנם חזקיה תבע לרוב העולם. ועי"ל שאפי' שנגזר למ תה תבע שיתוקן ע"י התשובה והיינו כדמסיק קרא חלה חזקיהו למות וחיה וזה תביעתו ממש שינצלו מהמות ובאיוב כתי' מעיקרא אך את נפשו שמור. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. דהא תנינן כד סליק רב הונא וגומר כתבו התוספות כי תרי רב הונא הוו וחד הוה בימי רבינו הקדוש בדורו של רשב"י וזהו הנזכר בכאן: קם רב הונא ביני קיימי ואמר אלו הוינא באתרי וגומר זה מורה כי אינו מדרש חכמים שקדמו אליו רק המאמר בעצמו ומעשה דניאל והצלם אך לא אמרוהו על פ' זה ורב הונא דרש יתיה על האי פסוקא וזהו מ"ש בסוף דרושו והיינו דכתיב והוצאתי את בולעו מפיו והם דברי רב הונא ודרשתו ולא דברי חכמים הקודמים אליו:

חלה כתיב מה דלא הוה לבר נש וגומר פי' כי הוא חסר כתיב והוא לרמוז שהיה מחודש במה שחלה שאל"כ הל"ל חולה אלא באו' חלה משמע כי הוא לבדו היה אשר חלה בזמן ההוא והוקשה לו כי גם בחזקיהו כתיב חלה ולא שייך האי דרשא. ותירץ כי אין הכוונ' שם בחזקיהו על החולי בעצמו רק על הסיום שהיא הרפוא' וזה חלה חזקיהו וגומר ואח"כ נתרפא וכדי להודיענו זה החידוש התחיל באו' חלה להורות על דבר מחודש אך כוונת התירוץ הוא בסיום שהוא שחלה ונתרפא. עכ"ל: