אור החמה על ספר הזהר ב:שמה

כל אינון ככביא וגומר השתא מפרש כמה מזמורים הם הא' הככבים והם מזמרי' כל זמן שליטתם ברקיע למעלה מהאופן והיינו כל הליל' וביום כל זמן דאתחזון ברקיעא ולא ישרפם אור החמה והיינו קודם זריחת השמש ואחר שקיעת השמש אמנם המלאכים הם נחלקי' לג' משמרות בלילה והככבים יש מזמרים עם כלם ויש עם ב' משמרות ויש עם אחת כמו הזורחת בשליש הלילה וכיוצא וז"ש בגין ירצה ימצא לככבים חברה עם המלאכים לזמר ולשבח בגין דמלאכי עילאי וגו' וקשה לו כי א"א שיהיו מזמרים בתחלת הלילה שהחצונים שולטים ושערי שמים ננעלין לז"א בראשיתא דליליא וגומר שאז החצוני' יוצאים מנוקבא דתהומא רבא ואתבדרן בעולמות כלם למטה. ותבעי ארחא ירצה אם נגזר איזה דין או אם יצווה עליהם איזה פעולה לשלוט ולפעול מההיכלות כנזכר בפ' פקודי וז"ש מכל אינון סטרין. כיון דההוא סטרא אחרא אתערת ורוצה להדבק בקדושה. הקדושים אינם יכולים לזמר להקב"ה מפני שיש קדושים למטה מההיכלות והם רוצים לידבק בהיכלות והחצונים נעשים מחיצת ברזל כדמסיק וז"ש ותבעי אורחוי דבי מלכא ולזה הם דבקים שם ובראות הקדושים שאינם יכולים לידבק בקדש מחמת החצונים מיד יורדים למטה ומפילים תנומה לבני אדם כדי שירדו החצונים למט' מצד השינה שהיא חלקם ומניחים הקדש והמלאכין מסתלקים לשורר בג' משמרות וז"ש בתלת סטרין וגומר והשתא מפרש היאך הוא דחייתם מלמעלה ואמר רזא לחכימין וגומר:

מלאכין עילאין אינם מלאכי ההיכלות אלא אותם המופקדים על הנהגת העולם למטה מן ההיכלות כד בעאן לאתייחדא במאריהון לשורר ולשבח להקשר בהיכלות מבחוץ נחתין ס' רבוא וגו' והם קדושים ויש להם שליטה בשינה ולזה השינה נמצאת בא"י מפני שהיא נעשית במלאכין קדושים.

וכד איהי נחתא החצונית בר ארעא דישראל שהם טועמין שינה אמנם החצונים אינם שולטים בה אמנם יש קליפה דקה שהיא שולטת בהם וע"י כך מטמאין בני א"י בשינה.

כגוונא דא ישראל לתתא וגומר היינו כעין מים אחרונים ושעיר עזאזל וכיוצא כלם חלק אל החצונים.

מאי קטיגורייא תמן שלא ישבחוה עד שיעבירוה ישבחו והיא שם.

איהי רוח מסאבא וגומר וכדמסיק שיש לחצוני' מבוא בהם ולזה עד דמשדרי רוח מסאבא וגומר א"א להם להקשר למעלה ולהכלל בחצונים לידבק למעלה א"א דהא קודשא גו מסאבא לא מתערבי לעלמין אתדחיין לבר למטה. וא"ת אלו החצונים היאך הם נדחים וכיון שהם נדחים למה נתקרבו בתחלה לז"א למלכא יוצר הכל אבנין יקרין הם מדרגות הקדש בחד תיבותא ההיכלות ושעריהם ובגין דלא יקרב כל מאן דבעי האדם המלוכלך בעון וחטאת וירצה לידבק בעץ החיים כאו' פן ישלח ידו וגומר ולזה שם להט החרב המתהפכת החצוני' לשמור שלא יכנס עד יטהר עצמו והיינו חוייא דדליג עליה וקטיל ליה:

חד רחימא ישראל בני האוהב. עביד כך וכך היינו עצות המצוה והתורה כדי שלא יתפתה אחר עצות יצה"ר וכדי שלא יקטרג סמא"ל וכדי ליכנס אח"כ אל התיבה ואח"כ להשתמש בגניזין להדבק עם המדות. דדחלי לאסתאבא שאפש' שיסתאבו בהם ויתטמאו. ואשא לא מקבלא מסאבו ומלאכי אש הם שולטים על החצונים ומבריחום והם המלאכין שהם אותם מן ההיכלות ולפנים אמנם המלאכים שהם לנהל העולם הקרובים אל העולם הזה לכך ירדו מאש לדוח והחצונים למעלה מהם בעת צאתם מנוקבא דתהומא רבא ולזה יש להם כח לשלוט על המלאכין אם לא יעבירום: וקיימין לגו בתוכיות ההיכלות כנזכר וקיימין לבר חוץ להיכלות לנהל העול' כנזכר ולזה הם רוחות קרובים אל בני אדם יותר מזוגים ברחמים. לא עייל דא בדא כנזכר כדי שלא יתערב קדש בחול מפני ששניהם לבר ויתטמא אלו ואלו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ואפיל שינתא על כל בני עלמא וגומר מכאן נראה כי השינה אינה מסטרא אחרא כי שם היא מיתה אבל הוא מכח התחתון של הקדושה שממנו נמשך ומקבלת הטומא' ולכן היה דוד ע"ה נזהר שלא לישן אפילו שהיה בא"י כי השינה גם בא"י שולטת ויהבי לה חולקא במה דאתעסקת וזהו בסוד הקרבנות ופטום הקטרת ונטילת ידים שחרית. עכ"ל: