אור החמה על ספר הזהר ב:שמב

בדרגא עלאה בת"ת ששם אמר ה' שהוא בת"ת וכאן אמר אדונינו שהוא במלכות אדון כל הארץ והיינו נמי ורב כח שהוא גבורה תתאה: אם יתכנשון וגו' הכוונה כי אם יספור אדם ככבי מרום לא יגרע ולא יוסיף מעלתם והקב"ה כשסופרם היינו כשמשפיעם ונותן בהם כח והיינו מונה מספר מחשבם וסופרם להשפיע לכל א' וא' לעצמו די מחסורו משא"כ בבני אדם שאינם יכולים אפילו לסופרם מרבויים עד אין תכלית והיינו גדול אדונינו ורב כח שמשפיע לכל ככב בפני עצמו כדי צורכו וזה מורה לתבונתו אין מספר כי מבחינות המקבל נדע בחינות המשפיע והיינו דמסיק ת"ח וגו'.

אפיק לון בשמא אין השם הזה הסכמיי אלא השם המורה על עצמות כחו ופעולתו וקבלתו מלמעלה וזו גדולה שיהיה שם נודע לכל ככב שישפיע ויאיר השם ההוא והיינו דמסיק כלהו אתמנן נגידין ופקידין כי המשפיע לעשב הככב והמשפיע לככב המלאך והמלאך מקבל מזיו השכינה וז"ש ועל ההיא ככבא ממנא חד וגו' וכפי קבלת המלאך כך פעולת העשב אם חם מן הגבורה ואם לח מן החסד אם חם ולח מן הת"ת אם קר ויבש מן המ' ויתחלקו הבחינות לאין תכלית וז"ש דקא משמש קמי קב"ה כל חד וחד כדקא חזי ליה כך יניקתו וכך פעולתו וכך צורת הככב תשתנה בניתוח עליה פרחיה זרועיה כפי כח בחינת השופע עליה המורה על אותו הניתוח ואותו הענין: רב דמשריין על כחות המלאכים הממונים עליהם קאמר ולזה כח העשבים חזק בתחלת הלילה שאז השוטר מכה בו ואומר לו גדל ועם היות שהככב יעמוד כל הלילה כגון שזריחתו מתחלת הלילה ושקיעתו בסוף הלילה המלאך אינו שופע בו אלא תלת שעתי פחות רביע ושאר הזמן הוא מאיר אורו לבד ואין לו כח לגדל צמח הארץ מפני שנסתלק כחו ויש מלאך קיים כל הלילה. ודע כי ז' ככבי לכת ואלף וכ"ב ככבים הקבועים בגלגל הח' הם מאותם הקבועים כל הלילה. ויש מלאך ישפיע אורו מקצת שעה או רגע ומיד יסתלק ואלו הם דברי ר' אלעזר והם הככבים הנוספים שהם לאין מספר ותכלית והיינו הככבים הנראים ורצים מרוצת מה ונסתרים ששאל ר' אבא וז"ש ואית ככביא דקא משמשי זעיר בליליא וגו' ואלו הככבים אינם מגלגלים סבוב הגלגל מפני שהגלגל מהלכו כ"ד שעה ואלו שליטתם רגע ולא שתהיה אותה המרוצה לככב ממש אלא כחו ואור נצוצו יוצא ממנו ונלהב באויר העולם ורץ ומתגלגל כדי צורך העשב או הענין שהוא ממונה עליו ובזה נתבארו דבריו בלי דוחק מדברי התוכנים ושקריהם ובדויים.

סמי דחיי יש לו התלהבות רוחני ואבנין יקירין יש לו התלהבות גשמי בסגולה רוחנית. זהב שחוט יש לו שניהם התלהבות החמדה הגובר על כל ולזה שליטתם משרביטי הככבים מפני חשיבותם ופעולתם בהתנוצצות כנז' הוצרכו שככביהם יתפשטו שרביט ההארה ברקיע ומתוך אותו התנוצצות יתבשלו האדים האצורים בבטן הארץ להתהוות מהם אלו הנזכרים ע"י סגולת שפע הככב והתלהבותו כדמסיק וז"ש וגדולה דילהון לאו איהו וגו':

ומרעין אית וגומר להביא ראיה שהתנוצצות כח פועל פעולה נוספת על ככב שאין בו התנוצצות והיינו שיש מרעין שרפואתם תלויה בהתנוצצות אותו מראה לעיניהם. ואמר לית לון תקונא וגדולה כמה דאתחזי רצה שיהיו האבנים או הזהב חסרי השלמות ולא יתבשלו בשלימות ונמצאו האבנים והזהב והעשב כמו חולים חלושי המזג ולזה צריכים התנוצצות לרפאותם ולהחזיקם לגמור בישולם. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. פתח ואמר גדול אדונינו ורב כח וגומר הקשה כי פשיטא שגדול אדונינו וגומר ומה כוונתו בהודעת דבר זה ולזה מה עשה הקשה קושיא אחרת אשר עמה יתורץ קושיא האחרת והוא כי בכל אתר כתיב גדול ה' כמו במזמור יפה נוף משוש כל הארץ ובמזמור תהלה לדוד אבל הכא קאמר גדול אדונינו אכן מכח קושי' תתירוץ הוא כי כדקאמר גדול ה' מדבר בת"ת והכא קאמר גדול אדונינו איירי במ' הנק' אדון כל הארץ ושמה אדנ"י ובזה נבא אל תירוץ קושיא הא' כי לעיל מיניה כתיב מונה מספר לככבים שהוא דבר נמנע כדמפרש היא המ' הנק' אדונינו המשגחת בכל חייליה ובכל יום מכניסן ומוציאן במספר ובשמותם נקראים משא"כ כח בשום בריה לעשות אפי' אברהם כי נכרת גדולתו ית' בזה ובהביט אדם אל פלא גדול כזה יודה בגדולתו ית' וז"א מונה מספר וגומר ומזה נוכל להכיר כי גדול אדונינו וגומר וסמך לזה ולתבונתו אין מספר כי כמו שאין זולתו מי שיוכל למנות הככבי' כך אין מי שיוכל לספור תבונתו:

ת"ח כתיב המוציא וגומר ועל ההוא ככבא ממנא חד וגומר זה נודע כי כמו שכל התחתונים מתנהגים ע"י הככבים כך הככבים מתנהגים תחת המלאכים ועל כל ככב וככב אית חד מלאכא ממנא שמשמש לפניו ית' וכלם מושגחים מאתו ית': רב משריין דככבים וגומר אמר כי עיקר רובם של מחנות הככבים הם יוצאים ברקיע בתחלת הלילה והענין כי כל הככבים הם מחנות מחנות כי מזל טלה כולל כמה רבוא ככבים וכן כל מזל ומזל וכל א' מהם הוא מחנה בפני עצמו וענין זה כתוב במסכת ברכות פ' אין עומדין כי י"ב מזלות הם ברקיע ועל כל מזל ל' חיל ועל כל חיל ל' לגיון ועל כל לגיון ל' רהטין וגומר:

בספרא דחכמתא וגומר בזעיר מיין דחפיין עליה וגומר פי' כי יש מין זהב הנק' זהב שחוט והוא מתגדל בהרים הגבוהים ונמשכים מים עליו כי הנהר עובר עליהם אבל אינו כי המים חופים עליהם ממש ונקוים ועומדים שם רק הם מושכים וז"א דחפיין ולא חפיין אלא דנגיד עליה.

מרעין אית בבני נשא וגומר הביא ראיה למ"ש כי איך אפשר כי אותו ככבא דשרביטא באותה העברה שמאיר שם דרך העברה בעלמא שיגדל כ"כ דברים ולזה הביא ראיה כי הלא יש מיני חולאים באדם כמו חולי הירקון וכיוצא שתרופתם ורפואתם היא שיעשו מראה של ברזל שיהיה מבהיק מאד כדרך שנמצא אצלינו ונק' אישפיג"ו דאלהינדי ומראין אותו לבעל החולי הנז' והוא מביט בו ורואה ומסתכל במראה ההיא.

ולא שייך בהאי וגומר פי' כי אין זה אלא עד שיעבירוהו נגד עיניו דוגמת ככבא דשביט ומנענעין אותו לכאן ולכאן כדי שאיתו ההברקה והאורה תהיה מברקת בפניו במרוצה דמיון ככבא דשרביטא ובאותה העברה הוא מתרפא וכן הענין דההוא ככבא דשרביטא דכיון שמתראה פנים אל פנים באותו הדבר די לו והוא גדל אח"כ וכל זה מבואר עד ועשית קרסי נחשת וגו': רב משריין דככבים ומזלי וגו' ומזה תבין ענין הקשואי' שאינם צומחים עד שתראה אליהם הלבנה פנים בפנים רוב הלילה ואז צומחין היטב נרא' כי הלבנה ממונה על פירות הלחים כמו קשואים ודלועים וכיוצא עכ"ל: