אור החמה על ספר הזהר ב:שמא

ת"ח בשעתא דהאי אתר מ' מקבלא מזונא שנסתלקה ועולה למעלה ואח"כ היא יורדת למטה מלאה שפע לכל העולמות. כלהו דמקדשי ג' מחנות ואפשר שהם בשרפים זו למעלה מזו ואפשר דג' מחנות הם שרפים חיות ואופנים וענין סלקי גדפין היינו בשתים יכסה פניו שהכנפים מחנות משתלשלים מהם והם מעלים מחנות אלו ומסתתר העלה בתוך עלוליו והיינו בשתים יכסה פניו ושתים מורידים למטה לכסות העלולים הגרועים שלא יעלו עמהם והיינו בשתים יכסה רגליו ובשתים נעשה מרכבה להסתלק למעלה וז"ש הכא מתערין וסלקין גדפין וגו' קיימי תדיר בקיומייהו עומדים תמיד לפני בוראם נהנים מזיו השכינה אמנם למטה יש ישיבה להראות שהם יורדים אל הגשמות חוץ ממחיצת השכינה ולכן יש להם ישיבה: שתי ידות וגו' הם שתי בחינות אשר לכל א' וא' במציאות עצמו ומציאות חבירו דהיינו יד עצמו ויד חבירו וע"י היות בהם ב' ידות הם משולבות שמקבל מציאות חבירו בעצמו באותו יד אשר לו וכן חבירו כיוצא בו. כגוונא דא כתיב וגו' שאין מדה בעליונים שאין כמותה לישראל למטה ויש להם כח משולבות וגו'. מקורין עילאין הם למעלה נמשך מהם למלכות השפע והמזון דהיינו דשא והיינו נאות יעקב שהם ו' קצוות שהם הת"ת מתגאה בהם ושוכן בהם ומה שלא אמר נאות סתם בגין דאית נאות מדבר שהם בחצונים.

ואי תימא הא כתיב תדשא שהוא למטה מהמלכות והשתא דקאמר ה' רועי דוחק לפרשו למטה וגו' לז"א אלא דשא כלומר אין דשא למעלה נאות המשפיעות דשא למטה שפע שממנה המ' מגדלת צמחיה. מיין דהנחה ולא נקרא מי מנוחות מפני שהולכים לאט דקא נגדין מההוא נהר וגו' מהחכמה שהמים מרובים אלא נק' מי מנוחות מפני שהן עושים הנחה לכל שהוא למעלה והשפע בדקות יותר: נפש דוד מ' לא אמר כנגד נפשו כפשוטו דלא בעא אלא לאתקנ' לההוא דרגא דיליה. זמינין צדיקייא לאנחא לעלמא דאתי ואין לנפש כעת לנוח במנוחתם אלו ולזה פירש נפשי אינו נפשו ממש היאך יאמר נפשי ישובב מיד. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וע"ד כתיב ה' רועי וגו' נראה כי הוא נכון לאמרו על הפרנסה:

ת"ח בשעתא וגו' מכאן תבין למה אין קדושה בלילה כי אין קדושה רק בעת שתרד מליאה טרף לביתה שהיא בבקר ובמנחה ולכן באלו ב' תפלות אנו שואלים מזונותינו באשרי יושבי ביתך משא"כ בערבית עכ"ל: