אור החמה על ספר הזהר ב:שמ

אלין בג"ע ומאי דכתיב גן נעול אחותי כלה היינו הנקיבות ואפשר דפליג אמאי דקאמר אלו הזכרים ונראה דלא גרסינן ליה ואשגרת לישן איהו שהרי כלם נבדקו במרה. בזכות אברהם בעקידת יצחק יש' ונדר לו דן אנכי ואחרי כן וגו' דאתו מלאכי עילאי לשבחא על ניסין של ישראל שבזולת זה אין שבח בלילה כנז' בפ' ויחי ואם יש שבח הוא לבעלי הדין. קשין זווגין היינו דוקא בזווג שני שנלקחה נקבה זו לאיש אחר וצריך שידחה הראשון מפני הב' והיינו ממש קריעת ים סוף כנז' וא"ת והיאך יספה בלא משפט לז"א שאינו בלא משפט דא איהו חייבא וראוי למות ולא לקחה אלא שנזדמנה לו וז"ש ואזמנת ליה אבל רזין סתימין יש היאך נוטלה ולמה נוטלה ומה דאתערו וגו' לפני היינו מה שהוא לפניו למטה ממנו דהיינו מ' המשמשת לפניו הם קשים שאין מזונות מצדה אלא מלמעלה וכן הזווגין הם קשים לפניה כי גזרת אלו העניינים מלמעלה וכן קריעת ים סוף שלא היה קשה אלא בב"ד תחתון להעביר הדין ורוצה בקיומן של שרים והאומות שכולם צורך המדה הזו לז"א מעשה ידי טובעים בים אמנם מלפני ר"ל ממה שהוא קודם לי ששם הנס קל לעשותו והכרח באו' ונכרתה וגו' דהיינו מהבינה שהחיים תלויים שם:

ד"א דא צרורא עילאה היינו נשמה בבינה רוח בת"ת נפש במ' והיינו נהר דלא פסקי מימוי ויוצא מעדן להשקות את הגן מ' וכלא חד דהיינו נמי הבינה אלא שנמשך עד המ' כנז'.

ואי תימא וגו' וס"ד דהיינו מלפני ה' היינו וארעא קדישא מלכות ולא כתיב לפני והל"ל ויקם יונה לברוח תרשישה ויצא לפני ה' וכיוצא דהא נבואה לא אתי וגו' עם היות שא"א להמשיך הנבואה אלא ע"י השכינה סוף סוף אינה יוצאה ממש מגו שכינתא כי עיקרה מתרי נביאי קשוט והבריחה אינה אלא מלפני ה' ממה שהיא קודמת לה דהיינו תרי נביאי.

בגין דלעילא לא פסיק ע"י פגם עון לכך תלה למעלה שיהיו המזונות נמשכים בלא תנאי כדי שלא יפסקו ואם היו מהשכינה היו בתנאי על פי הדין ולז"א לא אחסר לא אחסר בשום מעשה רע בעולם בגין דההוא אתר הבינה מצד החסד מהחכמה המזונות נשפעים לכל הנמצאים בלי הקפדה. ובג"כ קדמא שכינתא וגו' להעשות כלי בית קיבול לברכות הנז'. מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו נר"ו כתב. ומה דאתערו לפני ולא מלפני וגו' עיין לעיל דף קס"ה עכ"ל: