אור החמה על ספר הזהר ב:שלט

למודי ה' תרי נביאי קשוט שהם נ"ה ולא שיהיו ממש למעלה אלא מפני שהם מוכנים מפני טהרתם.

דא פקודא דקב"ה למשה דעומדים כעין דוגמא עליונה לא היה אפשר אלא ע"י משה וז"ש עומדים כגוונא עלאה וזה ע"י משה שישאב להם כח חיותם העליון,

כגוונא דאינון שרפים לפי מסקנתו לאו דוקא שרפים אלא כל הכחות כלם הם עומדים וכלם רמזם בקרשים. ולזמנין אקרון אלין שרפים ונכללו כל חיילי מעלה בשם שרפים ולפעמים יוכללו בשם אחר והכל כלל המרכב' ולא שיקראו הם שרפים עומדים אלא שרפים סתם ופעולתם עומדים וכן שאר החיילים נק' עומדים וז"ש אבל כלהו קיימי ולא כדס"ד דשרפים עומדי' שמם אלא שרפים לבד ואי קשיא לך נחשים שרפים הם חצוני' לא קשה מידי אלין אקרון שרפים ולזמנין וגומר ויש להם דרך אחרת ליבדל מן הנחשים: מזמור לדוד שכינה קדמ' ואתיא. לדוד מזמור דוד אקדים לשכינתא והכא דכתיב מזמור לדוד שכינתא קדמה והשתא קשה והא דוד וגומר דבעיא איהי וגומר הענין כשהדבר מתבקש ממנה ממש אז אין ריוח באות' בקשה ואינה רוצה שישאלו אמנם שאר בקשות שהם מהספי' העליונות כל תאוותה על תפלה ובקשה כזו מטעם שאי אפשר שיכנס תפלה זו למעלה אם לא בייחודא וא"א שינתן בקשת האדם אלא בשפע דרך בה ולזה הכל ייחודה ומטעם זה מזוני שהם למעלה בעיא איהי ורעותא דילה וגומר בעיא לנחתא לעלמא לפרנסו לזונו והכל דרך בה ולכך נחתא איהי בקדמיתא לקבל ועליה נחתין מזוני לעלמין דרך אבי"ע שאור שכינה מתפשטת ובתוך אור השכינ' אור הת"ת להתלבש בה לפרנס התחתוני' באור שפעו והיינו הייחוד למזון: כל עובדוי בדינא מפני שהדין גמר המדות וחתימתן והרחמים ראש לכל האצילות וכאשר הרחמים יעוררו איזה ענין יעבור דרך הדין וידונו אותו אם ראוי ואם לאו. ועל דינא וקשוט אמת ת"ת מרחם והמ' שהיא דינא דנה אם ראוי ואם לאו.

בכל יומא וגומר ואם ידחה הדין פעם א' אין ראוי לדחותו שנית. ולכל עלמא. בינוניים שרוב העולם כבינוניים: כי צדיק ה' ת"ת ויסוד בעלי רחמים צדקות צדק עליון בינה וצדק תחתון מ' אהב בדינם וקשים מזונותיו אהדר אפי' לצדיקים גמורים והטעם בגין דאית ליה למיזן וגומר כי כיון שנפתח המקור נפתח לכל. וביה איהו זן ומפרנס לכולי עלמא דרך כלל כל הנמצאים מפני שיש צדיק ויש רשע ולזה בא המזון דרך כלל לכל העולם בלי דקדוק אפי' חיות ובצי כינים ולא גרע הרשע מא' מהם ואינו מפרט כדי שלא יבא לדין וז"ש לא אשתאר וגומר.

והא כתיב גוער בערך וישם את הים לחרבה הקורא בערך וישב הים לפנות בקר וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תנינן דקשין מזונותיו וגומר עיין בפ' בשלח דף נ"ב ע"ב כי שם נתבאר היטב. עכ"ל: