אור החמה על ספר הזהר ב:שלח

אתר דכל ברכאן דהיינו ע"י היסוד משם היא נוטלת ברכות הת"ת לא שיתייחד עם הת"ת אלא ע"י אותם הברכות היא נק' כלה להתייחד. והשתא קשה שית ברכאן אינון וגומר היינו מהיסוד נובעת שש ספירות שהם ו' קצוות שבת"ת אלא שביעא' היא הבינה איהו דקא מקיים כלא שעל ידה ימצאו הברכות בספירות ואפשר לפרש המ' המקבלת כלם יחד כדמסיק וזה עיקר.

רוב ברכאן על היין כגון קדוש הבדלה ברכת מזון ברכות ברית מילה קדושין ז' ברכות מורה שהיין אב לברכות כלם מטעם שהוא בבינה ועם היות שהיין מצד הדין והגבורה לז"א שהיא סטרא יר' בחינה וצד בבינה המשמח הכל ולכך כל מיני ברכות לשמחן כדי שימשכו בשמח' צריך יין בתחל' יין המשומר ממגע הנכרי שהוא סמא"ל המעורר חרון אף ודין, יין עביד פירין וגומר הוקשה לו כי מלת פרי הגפן במ' ואת אמרת בבינה לז"א שהן אמת שהגפן מ' ופרי הגפן למטה אמנם יין עביד פירין בין לעילא מהבינה נמשך ועושין ע"י ו' קצוות פרי במ' והגפן הזאת מוציא פרי ממנה ולחוץ ע"י היין והטעם גפן נטיל לכלהו אפיק אבא לעלמא יר' פרי דק העליון שהם ו' ברכות ופרי התחתון מתבשל ומתתקן למטה פריין של ברכות הכל ע"י הגבורה יין מן הבינה וז"ש ואתערו דחדוה אל הזווג להמשיך הברכות שמאלא וגומר.

וההוא אילנא דחיי ת"ת בעל שש קצוות עביד פירין ואיבין ו' ברכות באתערותא דיין דא כנזכר.

שהכל היינו היסוד כל ועם היות שהוא ביסוד הוא בחסד. בענין שהם ב' ברכות גבורה יין ראש להתעוררות שניה בחסד דאל לקבוץ הברכות שמכחו היסוד ממשיכה למטה שהצדיק נאחז בבינה ומתעורר מחמת שמחת היין המשמח אל הזווג וז"ש חדוה דחבורא ויקדים לכל הברכות דנטיל כל א' ברכאן למעבד איבין וגומר ולכן סמכוה לפרי הגפן והענין שברכה א' פרי הגפן בבינה ומ' וגבורה כנזכר ושהכל ביסוד שהוא המקבל הברכות כלם לעשות פרי הגפן הזאת וז"ש דהא בקדמיתא ההוא פרי נחית וגומר ובאמת הברכה עיקרית בחסד וז"ש ודא בסטרא דימינא וגומר כדי שיהיו ב' ברכות אלו מתייחסות בב' זרועות וז"ש שמאלא אתער דהיינו פרי הגפן וימינא עביד דהיינו שהכל והברכה הג' בת"ת דהיינו סוד כלל ימין ושמאל דהיינו יעקב המשלים ימין ושמאל.

עמודא חד דירכא דימינא נצח חמישי' יהיה בהוד והוא סוד ארבע סטרי עלמא והנה הנצח יכלול ב' צדדים שהם דרום ומזרח ת"ת וחסד וההוד יכלול שני צדדים שהם צפון ומערב גבורה ומ' ותמצא שקבוץ הבנים אינם אלא משניהם יחד ופי' עקרה עיקרא דביתא בחדוה היינו הוד שהבינ' עד הוד אתפשטת.

וכנישו דבנהא מד' סטרי עלמא א"א ע"י ההוד לבדה כנז' ודא רזא דירכא אחורא דהיינו נצח וגומר והבנים הם סוד הנשמות שהם ד' אותיות שבשם כדפי' בתקונים וקבוצם ע"י ב' ביעין שבהם קיבוץ השפע והטעם שהיסוד שהוא עיקר חדוא דביתא שם מביניהם נמשך למ' ע"י הייחוד אמנם נ"ה הם בדי ערבות שאינם עושים פירות. ואינם אלא צל להסתופף בו שמתקבצים בו אפיקי מים קיבוץ הבנים לבד וז"ש מ"ט וגו' שתיתאה היא היסוד אתר דרעותא מחמת הכתר בקו אמצעי וחדוא מצד הבינה בגבור' ואחו' מצד החכמה בחסד כי הוא מקבל כח הכל והיינו שהוא עמוד' דכל עלמא אתר דלא מתפרשין וגומר נקראו רעים כנזכר פ' ויקרא ויש בחינה שנית שהיא המתחדשת ונבדלת וחוזרת ומתחדש והיא בחינת אהובים.

שביעאה היא מ' איהו מקיים כלא מפני שהיא כלי המחזיק כל ברכה שבעולם והיותר נראה דעל הבינה קאמר שהיא ז' ובאה באחרונה עם היות ראשונה לכלם מפני שהיא מקור לכל הברכות והמ' נכללה ביסוד והשתא ניחא אומ' ומהאי שביעאה אתברכאן כלהו: עשר אמירן שהם י"ס שבחכמה ועם היות שהיא אמצעית עכ"ז כליל עילא ג' ראשונות ותתא ז' ספירות:

עשר זיני חדוא שהבינה שמחה והי"ס בה עשר שמחות מבחינתה. ששון ושמחה חכמה בינה. חתן וכלה ת"ת מ' זכר ונקבה ולהכי נקט לון זוגי זוגי. אהבה ואחוה גבורה חסד. גילה דיצה נצח הוד. שלום יסוד. רעותא מהכתר לשון רצון ואלו מתייחסים ונגדיים יחד למהוי כלה שלימא דכלהו יר' מקבלת עשר שמחות ושבע ברכות:

דאינון זכו לתתא איש ואשתו כל א' וא' כגוונא דלעילא בספי' כנזכר שכל א' וא' מרכבה לשכינ' ולת"ת:

גוי אחד כענין ה' אלדינ"ו ה' אחד:

דההוא נער מטטרו"ן. היינו שעד עשרים שנה אין האדם נכנס באצילות אלא בסוד נער מטטרו"ן ומעשרים שנה עד ששים עולה בסוד ז"א ומס' ולמעל' נכנס בסוד הזקנה והבחור הזה הי' נער והיה במטטרו"ן מרכבתו וכמו שהוא נעש' מרכבה לקדוש' אף מחנהו קדוש ולזה אמר דהויתון לגבי משכנא דההוא נער מטטרו"ן. וכל בניך למודי ה' שממש היה הקב"ה מביא לידם מעשיות אלו וגורם להם שיתגלו רזי תורה בכל המקומות מושבותם כדי שיכתב לדורות והם היו מלקטים ומעתיקים שמועות הכל. ויהיב לון חילא וגומר וע"ד זה שאתם שומעים מפי כל א' וא' והקב"ה שם נובע חכמ' בפי האומר דומיא דינוקי דבי רב ולזה תנו כבוד לתורה וקבלו האמת ממי שאמרו. מהרמ"ק זלה"ה: