אור החמה על ספר הזהר ב:שלז

בגין דלית חולקא בסטרא אחרא וגומר וכל מקום שהדין שם בהכרח הוא נאחז שם שכל ההתעוררות השמאל לדין מן החצונים וקטרוגם ולזה ברכת ימין שהיא חלק ישראל אין ראוי שיזכר שם שמאל כלל כדי שלא יהיה שום אחיז' לחצונים שם וז"ש ואי אתער שמאלא יצחק סטרא אחרא עשו אתער עמיה והנה בכורתו של עשו הוא שורש מתוק שיש לחצונים פנימה בקדש ושם נאחזים לינק והיינו נהורא שנתן סמא"ל ליש' בשעת מתן תורה כדכתיב וזרח משעיר למו ולזה אין ראוי להשפיעו שום השפעה כלל אלא זוהמא לבד ולא תאמר שנשפיע להם מצד אותו השורש לז"א דהא זבין ואין לו חלק אפי' באותו השורש ואותו שורש לנו ולבנינו הוא עד עולם. ואי לית זוהמא ממש חלקו יש מה שנתלכלכו הידים במאכל והיינו דומיא דזוהמא. דהא זבין וגומר הנה מכירה זו תלויה ועומדת מפני שאנו פגמנו ואנו גורמים שפרקנו אור זה כאומ' ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב בענין שאם הדין יתעורר ינצחו הם בדין וישתרשו לזה אנו נותנים לו חלק הזוהמא למט' והדין לא יתעורר כדי שלא יהיה לו תביע' על חלק בכור' לשום א' עד לעתיד שיתקיים בידינו ואז אומר לצפון תני ואין להם שום תביעה וישראל עושה חיל:

כיון דיתברכא וגומר יר' שברכת רחם ה' אלדינ"ו להמשיך לנו אל התחתונים כי הלא בשני ברכות נכללו מהאצילות מחסד עד מלכות ע"י הוד הנז' כדין בעינן רחמי על כלא כדי שבאותו השפע נזכה אנן ויתבני בי מקדשא וגומר ובשבת שהדין בטל החצונים בלתי מתעוררים אז אנו מזכירים הנצח ענף הגבורה דהיינו רצה בברכת רצה שבתפל' שהיא בנצח כנודע ומה שלא כזכר' הגבור' ממש לז"א למהוי נצח והודא' כלל חסדים הענין ששתי מדות אלו הם נהפכים לחסדים אמנם הגבור' היא שמאלית גמורה והיינו או' למהוי תרוייהו חסדי דוד הנאמנים בחסד אבל גבו' אינה נאמנת שפעמים אחר שהיא נמתקת היא מתעוררת בדיני' וע"ד אנו יראים ואנו אומרים ואל תהי צרה ויגון מצד הדין מצד החצונים: הברכה הרביעית היא יסוד להמשיך מהיסוד עלינו לשיטתו דקאמר דרחם עלינו למטה ג"כ הטוב והמטוב לנו היינו בגמר הברכ' שאנו אומרים הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ואנו מייחסים היסוד בשם הטוב מפני שאין אנו רוצים ממנו אלא מצד הימין שבו ולא מצד השמאל שבו לז"א דכלא אתי מסטרא דימינא וגומר: מאן דמברך וגומר מפני ששלשתם הם חג"ת וכוס של ברכה הוא בחסד נמצא המברך שהוא בחסד הוא ראשון לקבלת הברכות העליונות וע"ד שפי' שאין בברכת המזון שמאל ולא אמצע אלא הכל ימין אתיא האי שפיר שא"א להכלל שום משלשתם בברכ' אלא זה שהכוס בידו שהוא ימיני ולכן אתברך בכלל ברכת מזונא.

וע"ד אית ליה אורחא דחיים כי המ' ארץ החיים למעל' בבינה והיא מתברכת מאריכות החיים מעלמא אריכא. מאן דנטיל כוס של ברכה כיון שהוא בחסד ימין ראוי שלא יטול כוס עד שיאמ' כוס שהיא מלכות ישועות אשא בימין ששם ה' אצבעות ה' ישועות שהכוס ניטל בהם והיינו ימינא בה ה' פ' אור והם ישועות למדת המ' שאין החצונים נאחנים בו: מה להלן שרפים הם מכסא הכבוד עשר ספירות דבריאה וכנגד כסא הכבוד ששכינ' שרויה שם היו סוד הקרשים למשכן ושכינה שרויה בתוכם ופי' עומדים היינו אלין קיימי בתקוני כלה. והענין שההיכלות נכללים זה בזה ויעשו סוד הלבוש הפנימי הסמוך לשכינ' וחוץ ממנו לבוש ההיכלות והם בסוד הקרשים וחוץ מהקרשים קלעים ולזה הם עומדים קיימי בתקוני כלה וסחרן סחרנא דחופ' מכלל העולמות נעשה חופה והפנימי לבוש לשכינה הם השרפים למשרי בההוא חופה רוח עילא' הוא הת"ת הבא להתלבש בשכינה כגוונא דכלה לתתא הגשמית דאצטריך לתקונא דחופ' והענין שהחופ' שעושים לכלה הגשמית אינו לשמחה בעלמא אלא לדמות לסוד המשכן שיהי' בו דומה לעולם העליון שהם אותם השרפים שכשיבא השכינה ותתלבש בכלה ממש חייליה צריכים שיהיה להם מקום לשכון בו:

לזמנא לההיא כלה יר' כמו שצריך להזמין הכסא לאליהו בפה כדי שע"י ההזמנה הוא בא כך צריך להזמין השכינ' בפה ולהכין המקום לשמה כדי שיתקרש וישרה עליו רוח קדוש' ושכינ' תשרה שם.

כגוונא דא בכל גזירו וגומר הענין שצריך כסא שני מפני שהנימול בו היסוד בעצמו ואליהו מלאכא איהו בסוד השכינ' ועביד שליחותיה לכך אינו שורה על כסא הברית עצמו אלא על כסא השני סמוך לימין הנימול מלאך הברית עומד מה שאין כן הכלה שהכל' בעצמה היא הכלה העליונ' ונעשית מרכבה אליה ולכך אין מתקנים חופה שנית או כסא שני וז"ש לתקנא תיקוני שפירו לחופא' ליקרא דכל' סתם ולא ענין לעצמ' דהא דא כגוונא דדא שממש היא היא וגו' כנז':

דא סלקא בשבע ברכאן הענין שהשכינה למט' וע"י שבע ברכות היא עולה שבעה מדרגות וכן הכלה היא למטה רחוקה מבעלה וע"י ז' ברכות עלתה ונתקרב' אל בעלה וז"ש כד סלקא בשבע ברכאן כדין אקרי כלה דומה אל הכלה העליונ' ואז החתן בסוד הת"ת מותר לבא עליה בסוד הייחוד העליון מרוחא עילאה מהת"ת. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. רצה והחליצנו ביאר שהם נצח והוד אפשר כי כבר ידעת כי ברכת רצה שבתפלת י"ח היא בסוד הנצח וכמ"ש הכא דהא רצה ומודים אינון חסדי דוד. והחליצנו הוא הוד. גם אפשר לדייק אומרו במצותיך וידעת כי נצח והוד נקר' מצותיך וכן פי' בתיקוני' על כוונת אשר קדשנו במצותיו וצונו כי קדשנו בת"ת במצותיו בנצח והוד וצונו ביסוד ע"ש וכנגד ברכת שים שלום הוא ברכת הטוב והמטיב שהוא היסוד בסוד אמרו צדיק כי טוב והוא נק' שלום. עכ"ל: