אור החמה על ספר הזהר ב:שלה

כיון דאבריר פסולת היינו קין חצוני ממש ותערובת דהיינו הבל כנז'. שריאו אתוון לאולדא ש"ת ש' סוד ג' אבות ות' מ' המתתקנת בהתחבר' עם הש' והיינו באסתכמותא דכר ונוקבא כחדא בהפרד משם החצוני שכבר נתקנה חוה מזוהמת הנחש ויקרא שהיה אדם עיקר שזה חלקו מצדו ולא מצד הנחש ושם ש"ת מורה על תיקון עליון ב' מדות.

תו אתגלגלו אתוון ואהדרו לאולדא להמשיך נשמות קדושות לעולם והיתה סדר האלפא ביתא בתיקון הקליפ' הקודמת א' אדם היינו סוד חסד אור עליון המתפשט ואינון אתר דאיהו סיים שמיה דהיינו ד' ם' שיש בהם דין וצריכות תיקון כי הדל"ת מ' דלה ועניה והם' מורה סתימת הבינה לכן נתקנו החליף ם' בנ' שאחריה והיא השכינה אבל היא נופלת ודאי ותקנה באות ו' שהוא הת"ת ועדיין כל התיקון הזה תלוי בשלשה אבות שהם ש' מהבינה ולכן נטל ש' מש"ת שהוא זכר מתוקן בענין שנטל ארבע אותיות בריאות וטובות כנז' ומחכמ' וחסידות גדולה שהיה בש"ת הוליד בן כזה שהוא קרוב ודומה לאביו בדמותו בצלמו אדם אנוש ולהכיקא מבעיא ליה מה בין שמא דא וגו':

אנוש לאו איהו בתוקפא מלשון אנושה מכתו והטעם שאינו יסוד הענין אלא תיקון לדבר קדום והיינו אדם שנתקן ונעשה אנוש ולכן לאו איהו בתוקפא שהוא תקונא דקדמאי הוה ולכך כשראו המלאכים סוף אדם שיקרא אנוש אמרו מה אנוש וגומר וכן איוב כשבא לדבר על היסורין וחלישות חיל אשר לו אמר מה אנוש וגומר והיינו תבירו דגופא ותוקפא דנפשא והיינו ירושת הצדיקים בעה"ז להתייסר להתחזק הנפש ולהחליש הגוף וז"ש ירותא דהוה ליה לקבלא וגו'. תו אתגלגלו אתוון לאתקנא עקימו דהיינו לתקן פגם קין והבל שנתקלקלו כנז'. ואהדרו לאולדא קינ"ן והנה טעם אותיות קי"ן היינו שהבינה היא ן' פשוטה משם יתעוררו הדינים ע"י השפעתם למטה ביו"ד זעירא ונעשה קין פי' קינא דמסאבותא ועתה הם קינן דהיינו תקוני הקליפות לידבק בהם במועיל לתשמיש המ' שהיא הנ' כפופה שנתפשט' בהם להראות ומלכותו בכל משלה לאכפיא לון וז"ש ואתתקן תחותיה דוקא במקום לא שיכנסו אל הקדש לאתבסמא עלמא כנזכר. מ' סופא דאתוון היא הבינה בערך התחתונים. ל' היא בערך העליונים בג' ראשונות ושני אותיות אלו הוה לי' נעקמו בהבל הם עתה בין מ' ל' והם מהל"ל ולפי שנעקם לשמאל עתה חזר הבל לימין ונדבק בסוד א"ל והיינו הבל היוצא מן הפה שנשחת ונעקם נעשה עתה להל"ל להקב"ה ובזה לתקן:

ובגין דלא הוה חייבא כקין שפגם פגם גדול לא אחלפו אתוון הענין כי קין החליפו אות ן' פשוטה לגריעו אות נ' כפופה להראות שאין החצונים אלא למטה בנ' להיותה כפופה ולא כן הבל אבל אחליפו ב' באלף דהיינו לשבחא למהוי תקונא יתיר שהאלף זכר כנגד הב' נקבה.

עד הכא אתבסם עלמא לתקן קלקולי הנחש שקלקל בנשמות ופגם העולם העליון והי' העוה"ז פגום עד שנתקן ענין הנשמות כנזכר ושכינה בעולם. זולת פגם אדם הא' זוהמת הגוף הזה שעמד עד שעמד ישראל על הר סיני שאז פסקה זוהמתן. ועכ"ז היתה קללת אדם מתגברת מפני שנתחזק הנחש עוד בפגם קין והבל והיינו עצבון שהוא חוזק הקליפה החצונית המתחזקת בעולם עד שבא נח צדיק ותקן הייחוד באו' זה ינחמנו ממעשינו וגומר

אלא כל מילין דאינון מרזא וגומר הענין כי ביהו"ד יש ב' ההי"ן ה' עילאה בינה נעלמת וה' שניה מ' נגלית ולכך כל מלה שראוי לבא בה ה"א ראשונה בינה ברישא היא מתעלמת כמו בורא השמים שכינה האצילה הת"ת שמים עושה ארץ בכחו היא הבינה נעלמה הה"א וכתב בורא עושה. וכשהעניינים הם מהמ' כגון המוציא במספר וגומר והיינו פעולות המ' בעולם התחתון וכיוצא הקורא למי הים לא נעלמה ובאה שם להראות מקום הפעולה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. תו אתגלגלו אתוון וגו' עיין שמות אנוש וקינן ומהללאל באו לתקן זוהמת קין וכל זה תבין בסוד העולמות העליונים עד שבא נח רמז ליסוד ונקיט נר ואור כחדא וכדין אתבסם עלמא. ולבתר ו' ולא ה' פי' א' דאדם היא א' דאנוש ואחרי המ"ם דאדם בא נ' וזהו א"נ ולפי זה הי' ראוי לבא ה' שהיא אחר ד' דאדם ולמה ו' אלא ה' דהא אתעדאת בהבל וגו'. עכ"ל: