אור החמה על ספר הזהר ב:שלד

לתתא מה כתיב והאדם ידע וגומר האדם הגשמי ממש המושך הכח העליון למטה ודומה אליו ראשון נברא בלי נקבה אמנם כשבא להוליד מדרג' שנית שהוא נגדיי בסוד מט"ט והיינו והאדם ידע את חוה אשתו הוא הייחוד ותהר ותלד את קין דא קינא דמסאבותא בזוהמת הנחש נתחזק החיצוני והקדים אל הקדושה ולכן תפס באות המורה על בחינת התפשטות החצונים מלמעלה דהיינו את ק' וז"ש שריאת ק' לאולדא והיינו קין ומשפחתו אין בהם תועלת בעולם והיינו זוהמת שהטיל נחלה בחוה והיה רוח הטומא' בתוך מעיה ולא היה לו גשם להתגשם כשבא אדם עשה גוף לטומאה ההיא ונתגשמו החצונים והביאו נשמות לרשעים והיינו או' לאולדא במיעהא בחילא וסיועא דאדם שהאדם עשה גוף לרוח טומאה הנשאב בה וז"ש לבתר דהא קבילת זוהמא וגומר אלא ידע בה לתרץ שהיאך אדם המשיך הטומאה לז"א שחטא במה שידע שרוח הטומאה. היה מקשקש בה ונזדווג לה והיה ראוי שיפרוש ממנה עד שיטהר מנדתה ולכך לא הוליד שאין הזכר מוליד חצונים אלא ידע ולא פירש ונתן כח בחצוני להגלף בגוף והפסולת נפק גו נוקבא אבל לא מסטרא דדכורא והנה הבל היה נשמה קדושה והיה ראוי שיאמר ויולד אלא מפני שההויה הזו היא חלושה מתוקף זוהמת הנחש וז"א אע"ג דמסטרא דדכורא הוה קדוש עכ"ז מקטרגא תשש ותבר חילא והעד ששלט קין עליו והרגו דהא באת ק' שריאו אתוון לאולדא כיון דאבריר וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. שריאה ק' לאולדא פי' כי הלא באות ק' שריאו אתוון לאולדא הוא הזוהמא והפסולת הנק' אות ק' והטעם כי במדרגה אחרונה דמ' היא מדרגת ק' תמן שריאו אתוון לאולדא כי עד עתה אתציירו ואז יצא ק' הפסולת וכיון דנפק הפסולת אז שריאו אתוון לאולדא רזא דש"ת רזא דדכר ונוקב' בשלימו ש' רזא דת"ת כלול חג"ת והת' למ' וכדין ויקרא רזא דת"ת ולא ותקרא מ' רזא דתי"ו והוו דכר ונוקבא כחדא. עכ"ל: