אור החמה על ספר הזהר ב:שלג

וההוא אור השפע הקדום והיינו שעתה אנו אוכלין ספיחין מפני שהשפע הרוחני מציאותו לעולם קיים אמנם הראשון יותר משובח משני והשני מהשלישי וכן יורד תמיד שאין לך יום שאין בו קללה יותר מחבירו שכן דרך הספיח להיות פוחת והולך. כגוונא דא ותור' אור. הענין בזמן שהיתה נבואה וסנהדרין היו ההוראו' יוצאי' ומתחדשים אמנם אחר שנחרב הבית ובטלה סנהדרין אין אור תורה יוצאת כדכתיב הנה יוסיף להפליא וגומר אמנם אור תורה וחדושי תורה יוצאים ממה שנתברכה התור' בדורות הקודמין אתזן עלמא להיותן סמך לשכינה בגלותא:

תרין אורחין אינון וגומר יש דרך ליכנס אל החצונים ודרך לעלות לאחוז בעץ החיים ובמה ידע אדם אם חלקו בחיים או חוץ וז"ש סימנא דאורח חיים מאי איהו תוכחות מוסר כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וצריך שיגבה כל בעל חוב חובו ממנו בעולם הזה כדי שיכנס דרך להט החרב וגומר ולזה מאן דאית ליה תוכחות ויסורין באין עליו מתערי ליה למהך בההוא אורח חיים וצריך לפשפש במעשיו וישמח בחלקו דרך חיים אלו:

האי קרא לאו רישיה יר' במה שפי' נראה שאין ענין ראשו באור זרוע לצדיק מתייחס עם ענין שני ודרך חיים וגומר אלא כולא רזא דמהימנותא יר' ענין סיד האלדו"ת בפסוק מתחילתו ועד סופו כי נר מצוה דא בחינת המ' בסוד היותה מתחבקת עם דודה כנזכר לעיל והיינו רזא דשמור. ותורה אור דא רזא דזכור סוד הת"ת בסוד הייחוד אחר החיבוק.

אלין גזרין ועונשי' דאוריית' הענין שיש כחות הדין קדושים שהת"ת משתמש בהם והם גזרין ועונשין דאורייתא מי שחטא בכך ילקה או ימות או יביא קרבן ואלו הן גזרות התורה שהת"ת משתמש בסוד דיני הגבור' ומעניש כל א' וא' כפי עונשו כדי לזכותו אל החיים העליונים והוא מכלל התיקון העליון אחר שהם גזרי תורה טהורים וקדושים. ויש יסורים סתם בתחלואים ואבידת נכסים וכיוצא שאלו ג"כ הם גזרי התור' שהקב"ה גוזר בסוד הגבורה ודיניה על האדם והם סוד ב"ד העליון והם מכלל האצילות בגבורה ובהיכל זכות ביצירה והיינו או' וכלא מרזא דמהימנותא מטעם שהדין צורך גבוה ואצטריך דא לדא וגו' שתיקון הצורה העליונה בכל המדות האלו וז"ש למהוי רזא דכלא. ועל דהאי אור זכור מימין כנזכר אדליק ונהיר להאי נר דהיינו שמור ולכך אהרן דאתי מהאי סטרא כתיב בהעלותך הכל יהיה ע"י אהרן העלייה להיותה נ"ר והארה להמשיך האור. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וההוא אור דההוא זרוע תדיר וגומר ומההוא זרעא נפיל ליה באתריה וגומר זה יובן בסוד שימני כחותם וגם בפ' זו דף קכ"ז ע"ב שם פי' הענין היטב איך כל ו' קצוות יש להם דפוס וחותם תוך המ' להאיר בה תמיד ואם תשכיל מאמר ד' של אחד כי שם נרמז קוץ של ד' שהוא היסוד דאזיל תדיר בהדה בגלותא ואין להאריך בזה וזה סוד מ"ש כאן דמההוא זרועא נפיל באתריה וגומר אבל לא הגננא עצמו שהוא כוללת היסוד בעצמו. וסוד הענין בקצרה הוא להודיעך הפך החושבים כי בימי הגלות ביום שבת יש זווג בעולם האצילות ממש. ואם כדבריהם כבר העולם נתקן ועדיין אנו רואים המקדש בחורבנו בעונותינו. אך הענין כי בימי הגלות אין זווג שבת כי אם בעולם הבריאה לבושי דשבתא ובימי החול ביציר' ז' היכלי מט"ט אבל בעשי' אין שם זווג לעולם כי שם נאמר לא תקרבו לגלות ערוה כנז' בתיקונים כי שם הקליפה מצויה. ולכן כיון שצריך כי בעת הזווג ייתי מלכא בהיכלי דמטרוניתא לאזדווגא אין כח בהיכלי היצירה ואפילו לסבול כל האצילות כי אם מעשר מן המעשר ואין להאריך בדרוש הזה וזהו סוד מ"ש כאן כי ההוא גננא לא עאל בגנתא ביומי גלותא. אך בזמן בית המקדש היתה הך גנתא עולה אל מקומה בעולם האצילות בסוד ה' תתאה ושם נק' גם הוא מאור הגדול ומתחברת עם הת"ת בכל פרטיו אך עתה שהיא גם היא קטנה כמ"ש לכי ומעטי את עצמך אין בה כח לסבול מאור הגדול רק מכח פרטי סוד החותם הנ"ל ודי למבין: גם אפשרלפרש סוד זה ממה שידעת איך הצדיקים הם זרועי היסוד ממש והם אח"כ מיין נוקבין. והנה בזמן בית המקדש מבלעדי זה היה זווג עליון מצוי אך עתה בימי הגלות אין שום זווג אם לא ע"י האי זרועא דנפיל בגנתא ולבתר דעביד פירין ואיבין בעה"ז חוזר להיות זרע כבתחלה אחר מיתתן ואז חוזר הוא למהוי זרע בגנתא ומולידין נשמות שם בג"ע העליון וכבוד אלדי"ם הסתר דבר והמבין יבין סוד זה: כתיב אור ה' זמנין וגו' רמז לה' חסדים וה' גבורות: וכד אתכלילו בסטר שמאלא וגומר בסוד גבורת גשמים. דכל שייפי גופא איהו ההוא זרע ובגין כך איהו אור וגומר בסוד זכות המוח, ועיין בספר אור הגנוז בס"ד: