אור החמה על ספר הזהר ב:שלב

אדם שלימו דכלא כי כל פרצופי המרכב' משתלמין מפני אדם דאדם מ"ה. ואו' דלא אקרי הכי בר נש אחורא הכוונ' בדורו אבל בדורו' ראשוני' רבים ונכבדים היה כמוהו הרבה. ועל דסליק בשמא דא אקרי ר"ם השתא אהדר ופי' משפחת ר"ם אד"ם.

משנה היא מ' משנה לתורה שבכתב דקיימא לאדלקא שמוסיפים בה כמה חידושי תורה וכמה אור מלמעלה מדרשא דקראי ולכך קיימא לאדלקא ותורה שבכתב לא קיימא לאדלקא שעליה אין להוסיף וממנה אין לגרוע ואמאי אקרי נר אחר שאמר מצוה אמאי נר ופי' שהיא מצד עצמה מצוה ונעשית נר כדמפרש ואזיל:

האי אור משך השפע זרע קב"ה בינה שהשפע מתעורר מן הראש כנודע. בגנתא דעדן מ' המושך מהחכמה הנקרא עדן ועבד לון שורין שורין שיבחן במ' בחי' ימין ושמאל ואמצע ע"י דהאי צדיק יסוד שהוא מושך השפע למ'. ונטיל היסוד האי אור במציאות דקותו מלמעלה וזרע ליה זרועא דקשוט בבחי' הת"ת הנק' אמת שאין שפע בא אלא דרך קו האמצעי ועבד ליה שורין שורין לימין ושמאל ואמצע והם ג' בחינות הא' אוליד שיש זרע שהוא שפע לבד ואינו מוליד וזה מוליד. הב' אצמח אחר היותו במ' צומח ומתגדל וזו תחלת גידול ההויות. הג' עבד פירין גמר פירי ואחר צמיחתו והפוכו אל מציאות העולם משפיע ממנו מזונות לכל הנבראים המשתנים הה"ד אור זרוע לצדיק מהצדק ועדיין לא נשתנה והגן זרועיה מיני זרעים רבים שורות שורות כנז' תצמיח. מאן זרועיה מהיכן באו לה מיני זרעים רבים. אלין זרועי אור קדמאה כנזכר שהיסוד זורע בה שורות שורות ומאי דלא אמר אור זריעות לצדיק לאשמועי' דשפע דצדיק נגיד ונפיק תדיר והיינו זרוע לעולם זרוע השתא ברגע כמימריה זרוע ואוליד ועביד פירין ועדיין שם זרוע שאין זריעתו פוסק מהיסוד זרוע איהו כקדמיתא והטעם לקיום העולמות שאם ח"ו היה צריך עיכוב צמיחה ועשיית פירי ח"ו לעת צרה אלא עד לא ייכול עלמא איבא דא מוליד זרועא דא ויהיב איבא ולא שכיך ולעולם נהר נגיד ונפיק והעולם אינו חסר רגע וז"ש וע"ד עלמין אתזנו בספוקא שלעולם המלכות מספקת ולא שכיך ועלמין אתזנו בספוקא דמספיק תמידי והטעם להיות משך הזרע תדיר וז"ש דההוא גנתא דאקרי צדיק לא שכיך ולא פסיק וגומר. זרוע הוא תדיר אפילו בזמן הגלות ממה שזרע מקודם ומיום דאפסיק שאין ייחוד וההוא אור וגו'. מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו נר"ו גם כן כתב והשמטתיו: