אור החמה על ספר הזהר ב:שכט

ר' יוסי פליג את"ק דסבירא ליה שהם עשר בלא שכינתא וסבירא ליה שאין פי' הפסוק הכי אלא ואת המשכן תעשה עשר יריעות שהם תשע והשכינה משלמת לעשר והיינו או' תשע רקיעין אינון שכינתא איהי עשיראה דאי תימא וגו' כמו סברת ר' יהודה א"א שהרי אלו העשר מכללות המ' הם ואם כדבריך הם אחד עשר שהרי הם עשר בלא שכינה ואם תדחה ותאמר שהמדרגות הם עשר ושכינה על גביהן כעין הא"ס רוכב על עשר ספי' והוא אינו מכלל העשר ספירות. לזה הביא ראיה שאין הדרך כך תדע שהרי ט' יומין שבין ראש השנה ליום הכפורי' שכלל' עשר ימי תשובה והתשובה אימא עילאה י"ה רוכבת על גביהן ולא מפני זה עשינו עשרה ימים ויום הכפורים אלא ט' ויום הכפורים אוף הכא נמי עשר היא מן המנין והם ט' רקיעין ושכינתא על גביהן: והנכון אני אומר שעיקר ראייתו הוא מאו' ואת המשכן תעשה וגו' ולא קאמר ואל המשכן תעשה וגו' משמע ואת המשכן עצמותו שהיא השכינה הם עשר יריעות והיא בכללם וז"ש כגוונא דא משכן איהו עשר יריעות והיינו ממש הבינה אימא עילאה היא עשרת ימי תשובה שיום הכפורים מן המנין אוף הכא השכינה בעשר מן המנין. והשתא מפרש עשר יריעות. רקיעים אינם נגלים ולא כ"כ מפורסמין אלא רזא דרזין וגו' וכולא איהו ברזא דבוצינא קדישא שהוא מפרש סוד כל א' וא' מההיכלות האלו וכחם ופרטיהם והיינו רזא דכל רקיעא ורקיעא וגו'. ז' רקיעין וגו' הם ז' היכלות וז' רקיעין אינון לתתא ממש הככבים המקבלים מן ההיכלות העליונים וזה מורה שנלמוד דרך ההיכלות מן הרקיעין. ז' רקיעין אינון דבהון ככביא ירצה שהם ז' היכלות שבהם כח הנהגת העולם ומלאכים משרתים מתפשטין לכל צד. וכמו שהרקיע השביעי משובח מהרקיעים התחתונים והעד שכל הרקיעים נתונים בבטנו כעין גלדי בצלים והוא סובל כולם בעצמו וז"ש בכולהו שביעאה עדיף וכך נלמוד שהם הרקיעים העליונים שהשביעי משובח. וכמו שיש גלגל שמיני שהוא גלגל הסובב כולם כך יש למעלה כח היכל קדש קדשים סוד הבינה שהוא ז' כי היכל לבנת הספיר נדון לשנים למ' וליסוד בענין שהם שתי רקיעים חשובים השביעי והשמיני על כל הרקיעים והיינו סולו לרוכב בערבות וגו' שהוא ז' סוד הת"ת והח' הוא רוכב ערבות סוד הבינה. והשתא יפרש מאן אינון רוכב ערבות נעלם וג"כ נדע ערבות וז"ש מאן רוכב ערבות וגו' אלא ערבות הוא לשון עירוב אש ומים גבורה וחסד ונמזגין יחד וז"א כחדא:

אי הכי שפי' ערבות רקיע שביעי עצמו ת"ת קשה שתי ערבות שבלולב ותנינן דהיינו דכתיב סולו וגו' ונודע שהם נצח הוד וא"כ היאך יהיו בת"ת. וכי תימא האי מתניתא סבירא ליה דערבות בת"ת א"א דאי הכי מאן יהיב ירכין ערבות הם נצח הוד בגופא למעלה כדי שיקרא הת"ת על שמו וא"א שיקראו הנצח וההוד על שמו דמאן יהיב גופא בירכין דאין יחס ביניהם דדא עביד פירין ת"ת שכל הייחוד ממנו ודא ערבות לא עביד פירין שאין בהם לא ריח ולא טעם:

אלא ודאי כולא איהו אין להכחיש שום פי' והכל מתיישב והא כיצד דערבות שבלולב אינון חד אש וחד מים ואין פי' עירוב הכחות אלא פי' עירוב מים לעצמו ואש לעצמו: ואיהו שביעאה יר הת"ת עתה רקיע שביעי הכולל כל הרקיעים אש ומים כחדא והיינו דמסיק ובגין דערבות איהו רזא כללא דכולהו שית אחרנין איהו רזא דרתיכא עילאה מפני שבהיותו רוכב בה רוכב על כולם. וקב"ה בינה. ומאן איהו ההוא רקיע וגו' סוד היכל קדש קדשים טמיר וגניז כענין ג' ראשונות וקיימא על גבי חיוותא הם סוד חגת"ם ובינה על גביהן וכך הם מגא"ר בהיכל הרצון והיכל קדש הקדשים על גביהן והיינו ערבות סוד ערוב החיות והמזגתן בס"ד פנים ואיהו רוכב ערבות:

מלפניו לא כתיב בכאן הכי פי' לפניו מורה שהוא עומד לפניו ולא בו בעצמו ומלפניו בו בעצמו מ"ם מורה על העצמות ובמקום אחר יפורש כפי עניינו:

אצטריך למיעל בחדוה מפני שהיא הבינה בעלת השמחה:

וע"ד כהן גדול פי' שהוא מיכא"ל שר החסד שהוא עומד בהיכל הרצון לקמיה לפני הבינה הוא היכל קדש הקדשים. לא הוה עאל לגו קודשא בר בחדוה ולכך לא היה מתודה אלא בחוץ ובהכנסו פנימה בשמחה ולכך שם תפלתו קצרה:

ואי תימא וגו' הענין כאשר תהיה בקשת האדם על בני חיי ומזוני שהוא למעלה במזלא הנה מתוך צערו יתפלל שאם תאמר ישמח ואח"כ יתפלל א"א אלא אדרבה מתוך דחקיה אית ליה למתבע רחמים א"כ מה יעשה לא יצלי צלותיה כלל מפני שבהזכירו צערו בתפלתו לא יעמד לבו שלא יצטער וז"ש דהא לא יכיל למחדי וגו':

אלא ודאי הא תנינן כל תרעין ננעלו הכוונה אחר שנחרב הבית ונסתלק הייחוד העליון ולזה כל שערים ננעלו שהיא מקבלת השפע ע"י היסוד הנק' כ"ל בחמשים שערים שהיא כל"ה והיא שערים מכל הספירות ואין לה אחר החרבן ייחוד והשפעה לכך כל השערים ננעלו אמנם שערי דמעה לא ננעלו מפני שהם שערי ההשגחה העליונה דהיינו לעורר העינים העליונים להוריד הדמעות לתוך הים הגדול דהיינו מבינה לחכמה לא ננעלו שלא היה יכולת בחרבן לעלות עד שערי דמעה לנועלם ונשארו פתוחות ולכך תפלה בדמעה מעלה גדולה היא למעלה ובכח הבינה כולה מתברין מנעולין משאר שערים שבין האדם ועד שערי דמעה כדי שיכנסו דמעותיו דרך השערים וכן בהיכלות יש שערים ידועים לשערי דמעה:

וההוא צלותא עאלת קמי מלכא קדישא ת"ת כדין ההוא אתר מ' שהיא הבוכה תמיד והיא בעלת הדמעה אית ליה דוחקא מההיא עציבו שהיא מצטערת עם האדם בצרתו. תיאובתיה דעלמא עילאה בינה לגבי האי אתר מ' המתמררת בצרת השופך דמעה כנז'.

כדכורא דתיאובתי' תדיר לגבי נוקבא שהרי לענין הזווג אין זווג פחות מכל הספי' יחד:

כמלכא וגומר והיינו טעם השמעת התפלה שעם היות שאינו ראוי כיון שהשכינה מצרה עמו מיד יענוהו והיינו אומ' כל מה דאיהי בעאת אפי' לזה שאינו הגון: וההוא בר נש ההוא צלותא לא אהדר בריקניא אמנם אפשר שיתעכב שלא יענוהו מיד. וקב"ה חס עליה ובוחר צד הטוב ברחמי הקב"ה עליו שלפעמים שואל מה שאינו הגון לו שיזיקהו ולא יעלהו ודרך כלל זכאה חולקיה וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ז"ל ר' יוסי אמר ט' רקיעין וגומר נמצא בבית הרי"א זלה"ה פי' זה המאמר ז"ל פי' לפי שלמעלה א"ר יהודה דמדכתיב עשר ולא עשרה לומר שאין השכינה במנין וז"ל לעיל עשר מ"ט עשר ולא עשרה אלא עשר בכל אתר איהו בלא שכינתא דלא איהי בחושבנא בא עתה ר' יוסי לומר שאינן כי אם ט' והשכינה היא העשירית. דאי תימא בגין דכתיב עשר בר משכינתא איהו פי' כיון שלא נא' עשרה וכדברי ר' יהודה זה א"א שא"כ נמצאת השכינה חד סרי דקיימא על עשר וזה א"א דהא לא קיימא אלא על שנים עשר והוא הי"ג כמ"ש ר' יהודה עצמו לעיל דעומד על י"ב בקר שכינתא לאו איהי בחושבנא דהא איהי קיימא לעילא כדכתיב והים עליהם מלמעלה ע"כ. וז"ש דקיימא על עשר אלא ודאי תשע אינון ואינן תקוניה שהיא עומדת עליהם כדפירש ר' יהודה אלא הספירות עצמן שהם במ' והם הם הט' יומין שבין ר"ה לי"ה העולים לקבל אורה מבינה כל יום ויום והיא העשירית בעלותה לקבל אורה מבינה ותאיר אל עבר פניה ותהיה כאמה בתה בסוד י"ה תרי כפורי' ונז' בזוהר בכמה מקומות כגוונא דא משכן איהו עשר יריעות כלול מעשר ספי'. וגם זה שלא כדברי מורי נר"ו עכ"ל: עוד כתב מלפניו לא כתיב וגומר פי' כי מלפניו משמע מן אותו המקום ממש אשר הוא בו אך לפניו מורה לפניו ולא במקומו ממש אך מלפניו מורה המקום אשר הוא יותר לפנים מן מה שלפניו כי זה יור' אות מ"ם. או שנאמר כשאומר מלפניו ר"ל שהוא ממש לפניו ודבקים בו אבל לפניו הוא שרחוקים ממנו וזה שייך בבינה. עכ"ל:

גליון אלא ערבות דא רקיעא שביעאה. בסוד ראש למעלה מן הזרועות ובכמה דוכתי קורא לת"ת חמשאה ממט' למעל' בסוד הזרועות למעל' מן הראש כשהם מתפשטות עכל"ה: