אור החמה על ספר הזהר ב:שכה

רחימו דקב"ה לממסר ליה כל דא ירצה לבבו נפשו ורוחו ונשמתו וכן לממונו הכל מסור באהבתו אותו והיינו בהיותו עובד בכל א' וא' מהם ובזה ישלים הצורה העליונה.

ואי תימא ביצה"ר וגו' בשלמא יצה"ט נמסר לעבודה אמנם חלק רע צריך שיברח ממנו שאם יקרבהו יטמאהו. ותירץ דא איהו פולחנא יתיר וגו' ודרך כלל כי האהבה בלב בעזרת דבקותו ביצה"ט והנה אין ספק שיצרו יפתנו לבטל עבודתו ואהבתו והוא כופהו בעת התגברו עליו ולא יחשוב שום טענה לכלום ומכריעו משועבד ליצה"ט כעול לשור ומתג לחמור. כל מה דעבד וגו' הענין כי בהיות גדולתו נסתרת רצה וגלה גדולתו לזולתו וכולם יעבדוהו ויודוהו והוא ית' משתעשע במעשיו בעבודתם אליו והוא משפיעם ומקיימם והם משבחים תמיד וז"ש כולא איהו בגין לאחזאה וגו ובזה יקשה שלא ימצאו הקליפות בלי כוונה וא"כ למה ברא העבד הזה שהוא מכיר ומעורר ומקטרג בכל מה דברעותיה דמאריה אתעביד אפי' ע"י אחרים הוא מקטרג ומהפך כוונת הבורא וז"ש רעותיה דקב"ה דיהון בני נשא תדיר בפולחניה בהאי עלמא כי במתים חפשי והיך אתי וגו':

למלכא דהוה ליה ברא ע"י הזווג העליון נעשים כל הנשמות יחידאי אין שאר הנבראים כמוהו בכל העולמות הוא יחיד ואין כמוהו והוא רחים ליה וגו' אהבת קב"ה לנשמות יותר מאהבתו לעולם ולכל המלאכים מפני שהם צאצאי מעיו. ופקיד עליה ברחימו וגו' בתורה ובמצותיה ובעת צאת הנשמה חוזר ומזהירו פעם שנית כנז' לעיל. אתתא בישא היא הקליפה. בגין דכל מאן דיקרב הכל לאהבת הבן ולתועלתו כדי שתעלה הנשמה הרמתה ולא יהי' לה מונע. אודי ליה שמקבל עליו בשבועה שלא לחטא. לבר ודאי עד היכל לבנת הספיר בית המלך ומשם ולמטה לפתח חטאת רובץ. יאיא בחיזו שמראה בפתוייה כמה טוב ליהנות מהעולם הזה הגשמי שפירא בריוא אין דופי בשום דבר גשמי בעיני בשר. ליומין שבתחלתו הוא תינוק ואין יצה"ר מפתהו. רעותא דברי לגבאי אם יעבוד האדם שנים אלף העיקר הוא עת הנסיון שיבא הזונה להטעותו ולא יאבה אליה. שריאת לחבקא דוחה אותו מעט מעט. אי ההוא ברא יאות וגו' גוער בה אפי' שיראה פנים טהור לא יתן לה ידים ואפי' ?יטרימהו מטוב דבריו לא אצית לה ודחי לה יתרחק ויתקדש במותר לו: כדין אתי חדי לעת פטירת הנשמה שכלו פתויי היצה"ר חדי בבריה שיבא לאוספו אליו. ואעיל ליה מעלהו בשלום. ויהיב ליה שכרו שם. מאן גרים וגו' שאלמלא לא היה האדם לוחם ביצה"ר היה כמלאך שאין לו שכר. ודאי שבחא וגו' הענין שיצה"ר בעלות האדם לג"ע נכנס עמו ומעיד עליו על כל מה שנדחק בעבודה והוא נשכר עמו מפני שהוא מטהר ומקדש עצמו ע"י מלחמת העבודה ומזדכך בסוד השורש המתוק אשר לו פנימה בקדש:

ות"ח אי לא יהא וגו' היינו שכר שני והוא אחר התחיה מפני שעם היות שנטהרה הנשמה בגיהנם והנחילוה ג"ע אינה נוחלת אלא עד ששה היכלות תחתונות אמנם גניזין עילאין שהם ג' ראשונות הכל משומר לע"ל שהיא זמן הבינה למי שהיה כובש יצרו כל א' וא' כפי מה שהכניע יצה"ר ובטלו והיינו דמסיק דבגיניה שהכנעוהו ירתין טבין מצד הבינה ועדונין מצד החכמה וכסופין מצד הכתר וענין זה לא טעמו הצדיקים ממנו עדיין ועליה כתיב עין לא ראתה אלדי"ם זולתך אם לא הבינה הנק' אלדי"ם אין מי שישיג שם:

זכאין אינון דלא אתערעו ביה וגו' המשל בזה חזקיהו ויאשיהו לא באו על אשת איש חזקיהו איערע ביה שבא מעשה לידו והכניע יצה"ר ויאשיהו לא בא מעשה לידו לא איערע ביה לכל א' משכירים כפי עניינו בענין שאפשר שאם בא לידו לא יעמוד לנסיון. וע"ד צדיקייא אית למחזק ליה טבא וגו' יר' ראוי להם להכניסו אל הקדש ולמחזק ליה טבא כנז' כי ע"י זכו לכל זאת. תועלתא וגו' שאם כדברינו אלה א"כ יצה"ר היה ראוי שיכנע בקל לפני הצדיק כיון שהוא נשכר ומה תועלתו להיותו נוצח ואינו רוצה להיותו מנוצח. מהרמ"ק זלה"ה: