אור החמה על ספר הזהר ב:שכד

רוח אמשיך רוח וגומר יר' רוח האדם המתדבק ימשיך עליו רוח עליון ועם היות שענין זה לא נאמר אלא לענין היבמה עכ"ז סיימנא בעלמא אית ביה וגו' וז"ש וסימנא דא וגו' ולכך כד אתער בר נש רחימו לאהוב להקב"ה שמיד החסד מתעורר אליו לאהבו לא יתעורר אלא בג' עניינים והיינו בכל לבבך שיהיה אהבתך מתעורר תמיד ולא יטרידוך איזה לבב ומחשבות מאהבתו וכן יהיה שיעור האהבה שתכוון בכל נפש שאין דבר יקר מאהבתו וזה יראה בחוץ במעשה ובכל מאדך ולזה לא אמר או או שהכל צריך:

וכדין קב"ה עושה ג' אחרות כנגד ג' הנז' כשהאהבה בכל לב יעורר החסד. ומצד חזקה בכל נפש פשיט שתתפשט אליו וכשנראית באברים יקבל בתוכיותה: ועל דא כתיב נאם ה' וגו' הת"ת או' לשכינה שב לימיני שהוא החסד ודוד כשהתעורר סוד האהבה הזאת אז נקשר הוא על ידה בימין לכך קראה אדוני כלומר מדתי.

תליסר פקודין הכא. אינם מצוות אלא ענפי מצוה לרמוז שיעורר י"ג מקורות עליונות המקור הכולל ואהבת שהוא סוד האהבה כנז' וג' פונים תימנה וגו' וז"ש תליסר פקודין אלין תליין בימינא:

שמאלא אתכליל בימינא יר' כי והיה אם שמוע היא מצד שמאל וקצת דברים שבפרשה ראשונה חזרו ונשנו בה לאהבה את ה' וכן קשירה וטוטפות וכתיבה לפי ששמאלא אתכליל בימינא. והכי אצטריך כדי למזג המדות ולא יטשטש הדין העולם וכד מסיק ובכל זמנא דשמאלא אתער וגו' ולכך עם היות הפרשה בגבורה ראשיתה חסד ובג"כ תחלת הפרשה לטב אם שמוע כלומר אם תזכו וגו' שמאלא אתכלל בימינא והכל יהיה לטובה. ואם לאו וגו' אם ברישא אם שמוע מושך ואם לא תשמעו הדין גובר והימין מסכים וז"ש ואם לאו ימינא יתכליל בשמאלא וגומר וזה הוראה על ייחוד המדות ולא יתפרדו והעד אם בחקותי וסמיך ליה ואם וגומר. ולבתר אתתקף בדיני' מפני שכאשר יקדם החסד לא יתקזק הגבורה בהתחזקה אלא כפי הצורך וז"ש כמה דאצטריך וגומר:

פתח ואמר ואת המשכן וגומר הא הכא רזא דייחודא כי עשר יריעות הם עשר ספי' ועל שם התפשטיתם נקראים יריעות כאו' נוטה שמים כיריעה. דהא תיקונא דמשכנא בכמה דרגין איהו ולא מפני זה יהיה עשר יריעות עשר ספי' וכל השאר ענין לעצמו ח"ו אלא הכל משכן אחד דכתיב והיה המשכן אחד והראי' מגוף האדם המורכב מכמה אברים וז"ש בבר נש אית כמה שייפין עילאין ראש ותתאין רגלים פנימאין מוח ומעים ובכל א' וא' מהם יש ייחודים לאין תכלית וכלהון אקרון גופא חד ואקרי בר נש חד וגומר אוף הכי משכנא עם היות שנראה פרטי א' יורה על עשר ספי' לא מפני זה יושלם הייחוד וכל השאר מבחוץ ח"ו שיש בענין הצורה העליונה כמה מיני ייחודים וכולם יחד ייחוד אחד וכל זה לומר לי' יוסי שלא ידחה פירוש מפני פירוש שכולם אמתיים:

כגוונא דפקודי אורייתא שכל פרשה וכל מצוה ממנ' ייחוד והתור' כולה אדם אחד כדמסיק וגימר ומאן דגרע כלומר שאינו מודה בה ח"ו ולזה לא אמר מאן דגרע דלא עביד. ועל דישראל אינון גוי א' וגומר יר' ועדיפא מינה שכל אדם ואדם הוא חלק מצור' בלבד שהרי כל ישראל יחד הם הצורה השלימה וז"ש ועל דישרא' וגומר ואדם אתם כלומר כולכם יחד אדם אחד והיינו נמי גוי אחד:

ר' יצחק וגומר רחימו דקב"ה דבר נש רחים ליה שהוא גשמי עם היות שהנפש פועלת בכלים הגשמיים עכ"ז לא יתייחס אלא אל הלב בגין דלבא איהו אתערותא לגבי רחימו יר' כי האהבה פעול' גשמית ומתוך הגשמי יכנס אל הרוחני ולזה הלב הבשריי יתעורר ממנו אהבה וידביקנה הנפש ושכל באלוה ולזה אמרו שמי שאינו יודע חשק אינו יכול להיות חושק באלוה ורחמנא לבא בעי ומה שהוא קשה הוא הלב שלא יפנה אחרי ההבל:

אי הכי כלומר א"כ בהקדמה זו האמתית קשה אמאי כתיב וגו' יר' א"כ נמצא הענין קשה בשתים א' בקדימת הלב ואח"כ הנפש וז"ש אמאי כתיב בכל לבבך ובתר וגומר שיראה שאפשר שהלב יחשוק ולא הנפש ואינו אחר שהלב דבק באלוה מכ"ש הנפש. ב' בהתחלקם לשתים והם אחד וז"ש דמשמע דתרי גוונין אינון וגומר ואינו אם לבא עיקרא מה בעי נפשא. א"ל ודאי לבא וגו' ירצה צדקת במה שהקשית ששלשה עניינים הם כאן והא' רוחני והב' גשמי והג' אמצעי והוא הלב וכאשר הלב עיקר דבק באהב' הכל נמשך אחריו וז"ש א"ל ודאי וגומר. ואו' בכל לבבך אינו הלב העצמי אלא כחות שבאדם שהם ב' יצרין דכל חד וחד אתקרי לב וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובגין דא אם יזכון שמאלא אתכליל בימינא וגומר ביאור זה יובן ממ"ש למעלה דף קנ"ט ועיין שם היטב ותמצא ענין כלילת הימין בשמאל ושמאל בימין היאך הוא בסוד שם אלדי"ם ואתה המעיין דוק ותשכח כי סוד א' שבשם אלדי"ם הוא בחסד הוא סוד אור. וסיד ל' הוא בבינה. וסוד ה"י הוא בגבורה בסוד ה' על י' וסוד מ' הוא בחסד. נמצא כי ב' אותיות א"ם שהם ראש וסוף דבשם אלדי"ם הם רומזים אל החסד דאתכליל לשמאלא וכן דוגמת זה אותיות ה"י הם בגבורה ואכלילו בהו ימינא שהם אותיות א"ם ולז"א עתה ובג"ד אם יזכון וגומר פי' כי כאשר ישראל יכשירו מעשיהם הנה אז שמאלא אתכליל בימינא ויהי טפל אל הימין ויגבה אותיות א"ם דאלדי"ם על אותיות י"ה וזהו סוד א"ם בחקותי תלכו כי אותיות א"ם שבשם אלדי"ם יתגברו על השמאל כאשר תלכו בחקותי וכן זהו סוד אם שמוע תשמע וז"א וסימנא דא אם ברישא כי בכל מקום שנזכר אם בתחלת הדברים מורה על תגבורת הרחמים דשמאלא אתכליל בגוייהו ואי לא הוא להפך ח"ו. ברזא דמשכנא דאיהו אברין ושייפין כולהו סלקין ברזא דאד"ם וגו' נ"ל כי במשכן נרמז כל העשר שבמ' או לפחות מטטרו"ן זכר וסנדלפו"ן נקבה ואז נק' אדם אחד ייחודא חדא. עכ"ל: