אור החמה על ספר הזהר ב:שיח

ואי תימא וגומר יר' שהוא דוחק מה שאמרנו ששם א"ל נטל מן החסד ושיצטרך הגבורה אל החסד להקשר באות למ"ד שהרי תחלה צומחת הבינ' בגבורה קודם שום מדה אחרת א"כ הא אקדים שמאלא ברזא דעלמא דאתי א"כ היה ראוי שיהיה השם לאהי"ם ל' קודמת. ותירץ כד נפקו דרגין דהיינו אצילות המדות מהבינה ולחוץ. ברזא דאתוון שגילוי האותיות הוא גילוי המדות שרוחניות האותיות הם הספירות.

בעא שמא דא היינו שם הגבור' לאתחזא' ולאתבני ירצה לקבץ אותיות לבנות שם מקיבוץ אבנים שהם האותיות וששם זה הנבנה יהי' מורה על שרשו לאחזאה על ההוא אתר דנפקי מתמן וכיון שענין זה מור' בחוץ ר"ל למטה במקומם לזה הוא מורה ממטה למעל' במציאות שם החסד תחלה א' מור' מקומו ואח"כ ל' מור' שהוא יוצא מהבינ' כנזכר ולכך אתבני שמא דא בגבורה וז"ש כגוונא דא שם א"ל שבחסד א' חסד ל' בינה היא בעצמו אתכליל גו שמאלא ונטיל ליה שמאלא ורצה בו ולא נעש' זר ואיקרי אלדי"ם.

ודא איהו רזא דימינא שמא דאלדי"ם. נראה דהכי קאמר שמא דאלדי"ם כולו רמז בימין וכדמסיק לקמן. ועל רזא דא בכל אתר דאיהו דינא תמן איהו רחמים ויש מבוא אל החסד בפעולה ההיא והטעם דהא כליל ביהו דינא' ששם א"ל שבחסד עצמו הוא כלול מהגבור' כמו שיתבאר לקמן:

והא אתבני ואתחזי ירצה כיון שהגבור' כלולה בחסד וכן חסד כלול בגבורה ממילא נבנה ונראה שם א' שלישי המור' על זה וז"ש והא אתבני והא אתחזי ר"ל כבר נבנה ונרא' ההוא דנפק מתמן היינו יעקב הכלול מחסד וגבור' דהיינו אמצעיתא נטיל לתרוייהו ועוד יש בו צד מה מבחינה אחרת ואשתלים ואיקרי אלדינ"ו דהיינו יש בו א"ל מימין ה"י משמאל והיינו נטיל לתרוייהו: ואמנם נ"ו אפשר דהיינו מציאות עצמו שהוא ו' מתחבר אל ה' בת זוגו והיינו ואשתלים בסוד המזגת הרחמים ואקרי אלדינ"ו. ולפי האמת שם זה עיקרו, בבינ' וז"ש הא הכא שלימו דאתחזי מרזא דעלמא עילא' דהיינו כללות חג"ת והמזגתם מהבינ'.

כיון דהאי אמצעיתא אשתלים בסוד המזגת המדות אז שם יהו"ד מתייחס בו והטעם כי י"ה הם תרין עטרין ואינו יורש אותם אלא בהיות שם ו"ה דהיינו נ"ו כנזכר המתתקן כראוי ע"י חסד וגבור' כנזכר והיינו י' א"ל ה' ה"י ו"ה נ"ו ולז"א כיון דהאי אמצעיתא אשתלים שרא עליה שמא קדישא מפתחא דכולא כל עשר ספירות כולל שם יהו"ד כנודע ולא כן אלדינ"ו א"ל אלדי"ם

וכדין ר"ל בשלימות זה נטיל לכל סטרין וגומר שעד עתה היה כלול ימין ושמאל ואמצע לבד ועתה כולל עילא ותתא היינו נצח הוד ימינא ושמאלא חסד וגבורה ולכל סטרין אחרנין כלל י"ס כמו שמפורסם:

וע"ר כד אשתלים יר' לכך כשאין הת"ת שלם כ"כ שאינו כולל בשלמותו אלא מתרין סטרין חסד וגבור' לבד איקרי אלדינ"ו שאינו עולה עדיין בשם יהו"ד הכולל כל האלילו' כנזכר.

ודא אתבני ואתחזי כלומר השם הזה מתקיים ומתייחס אל הבינ' רזא דאתוון נפקו מתמן ששם יראו מצדה כל המציאיות.

כגוונא דא מצדה אתבני ואתחזי כל חד וחד הגבו' לעצמ' והת"ת לעצמה והחסד לעצמו. עם היות שלא נשמר לו השם הזה בערך המדה יהיה בערך הבינ'.

הא אתכליל וגומר למהוי נטיל ימינא וגומר יר' ע"ד הנז' באלדי"ם ואלדינ"ו היה ראוי ג"כ שיהי' הגבור' בחסד וז"ש למהוי נטיל רזא דשמאלא אלא כד אתכליל וגומר ירצ' כאשר באה החסד להכלל בגבור' ששם א"ל נכנס אל תוך הגבורה ואז הגבורה בסוד שמה וספירת' כוללת מציאות החסד ונקראת כשמה וז"ש. ונטיל שמאלא שמה המור' רזא דימינא אז הימין כולל הגבורה בעצמ' כדי שתהיה הגבורה יכולה לקבל סוד החסד וז"ש ימינא כליל בגויה שמאלא דהיינו אותיות שמא"ל ירצ' שמ"א א"ל וש"ם א"ל הוא שמאל והיכן הוא נוטל שם זה ואמר ואיהו הי"ם אותיות הי"ם המורים על המים שהם בצד החסד וכדמפרש ואזיל ובזה א"ל עם הי"ם נעשה אלדי"ם והשתא מפרש אמאי הכי כלומר מהיכן יצא לו שם זה ומאיזה בחינ' ומאיזו ענין שהיאך החסד הנקרא א"ל יטול מהגבור' אלדי"ם ויקראו שניהם אלהי"ם וזה דוחק גדול לז"א אלא כלומר לאו כדס"ד שמהגבור' ממש יטול ג' אותיות הי"ם ויכלל בהם שזה בלי טעם וסברא אלא בשעתא דאתבני ההוא אתר דנפקו מתמן דהיינו בחינת הבינה המאצילו' החסד והגבור' תקרא לה שם על שם אצילותם. נטל לשמאלא תרין אתוון דהיינו שהבינ' נק' י"ם. ימינא נטיל חד מרזא דעלמא דאתי דהיינו #ה' המורה עלמא דאתי ומתפשט כי היא נפתחת ומשפעת:

שמאלא תרין דהיינו י"ם בשמאל י' נקודה שחורה נעלם ובה פתח יותר #ם סתומה בלתי משפעת כללם הי"ם כדין כאשר הבינה נעשית בחינת השם הזה בבחינת אצילותם והיותה משפעת אליהם ימינא כליל בגויה שמאלא והיינו כדי להיות החסד גובר ויפתח הבינה בחסד והמים יתפשטו למטה מה עושה החסד ונטיל לאת בתראה שהיא בחי' בינה אחרונה ם' סתומה ונטיל י' דהוה בשמאלא שהוא סתומ' יותר נקודה בלי חלל כנזכר ואז מהפכם אל החסד להפתח ומ"ם סתומא איהו בשמאלא ונעשית פתוחה ע"י החסד והיינו מ"ם בשלימות מלואה יקרא מ"ם בההוא יו"ד דנטיל יתיר מצד שהיתה הבינה נקודה מצד הגבור' ונכנסת י' בין שני ממי"ן להיותה מקור מזו לזו ונעשית מי"ם כדין בסוד מי"ם שהם בחסד כליל ליה לשמאלא בגויה שהרי מ' פתוח' היא ה' ומה לי מים מה לי הי"ם הכל דבר א' ושם א"ל מי"ם כמו שם א"ל הי"ם. ע"כ נכלל ג' שמות א"ל אלדי"ם אלדינ"ו כנזכר וזה סוד עצם הספירות שכל א' כוללת כמה בחינות:

לבתר אתבנון אתוון שהם בחינות פרטיות בספירות אלו ועתה כל מה שיולידו האותיות אפ' להם להוליד הימין בשמאל והשמאל בימין ובאמצע שניהם מפני הכללות כדפי':

א' דאלדי"ם דהוה בקדמיתא ראשית אצילות החסד כנזכר היתה א' ועתה היא נמצאת בכל ג' מקומות בא"ל ואלדי"ם ואלדינ"ו לכך אוליד ואפיק אות ש' שיש בה ג' ווין ויסע ויבא ויט ג' אבות והיינו את שי"ן כניל בתלת סטרין מתוך מה שאות א' היא כלולה כבר מג' אבות כנז':

ואשתתף באת א' המסובב קשור בסבתו ואתעביד א"ש שהוא בגבורה. וכאשר יבאו אלו השני קצוות להתחבר מפני שיסוד אש וראשית סבתו חסד ויסוד מים וראשית סבתם גבור':

אעדו אתוון אלין גו בטישו דתרין סטרין דהיינו ימין ושמאל א"ש ומי"ם בטישי דתרין סטרין ואתקריבו כחדא להקשר שאינ' משתוים מפני הפוכם החזק מחלוקת מים באש ואש במים אולידו אתוון ואפיקו את ר' ראשית חכמה ראש את ו' סוד הדעת המכריע בין חכמה ובינ' שהיא ח' שמינית ממטה למעל' והיא מקור חיים חי"ת ודאי ונעש' רוח סוד הת"ת המכריע בין האש והמים היוצא מבין חכמ' ובינה בסוד הדעת מכריע שוה לימין ולשמאל וז"ש וכדין אתיישבו אתוון קדמאי דהיינו מי"ם א"ש בדוכתייהו לימין ולשמאל כל חד וחד בשלימו שכל אחד כלול מחבירו בעצמו כנזכר:

תו אתוון שהם מים אש אעדו במה שכל א' נוטל מחבירו ואתגלגלו כחדא בסוד הגלגול והצירוף בענין שכח כלם בכל א' מהם. א' שהוא בראש הכל אפיק מ' כנזכר לעיל בסוד מי"ם מ' י'. מ' אפיק ש' ועם היות שאות ש' יש בה ג' אבות משא"כ במ' עכ"ז בגין דהא מ' כלילא איהי מטעם שיסודה מן השמאל כנז' לעיל בסוד הי"ם בקדמיתא הות משמאלא ואתכליל לבתר בימינא הרי יש בה ימין ושמאל ואשתלים בתרין סטרין שהרי היא משלמת בין שני הקצוות בהכרח יש בה כח האמצע לכך יוליד ש' שיש בה ג' קצוות בענין שהם אותיות אמ"ש שהם יסודות ואמות לכל דבר והם בג' מדות חגית והולידו רו"ח והיינו או' אתתקפו ממה שקבלו חוזק מסבתם העליונה: אתוון אלין לא הקודמין שהם אוי"ר מי"ם א"ש כי אלו הם עיקר הגילוי והם פועלים מכאן ואילך וכל הבחינות הקודמות הוו להשלים עצמן מכאן ואילך להוליד בחוץ.

אעדו ואולידו תלת אחרנין עם היות שאינם בדומה אלא גו גלגולא שמתגלגלים בחינותיהם:

מ' אתקיף חוזק על חוזק מפני שזר אצלו להוציא ר' א' ודי וגומר:

תו אעדו אתוון אלין לא אחרו' אלא אלו אמ"ש הם הפועלו' תמיד מכאן ואילך וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ואי תימא הא אקדים שמאלא ברזא דעלמא דאתי ודאי הכי הוא. פי' כי הוקשה לו שכמו שהחסד משום דנפק מבינה עלמא דאתי נחקק בו שם א"ל גם שמאלא שיצתה מהחסד ולא מעלמ' דאתי היה לו ליקרא היסא"ל ויתחיל בדין שבו וא"כ קשה שלמה אקדים השמאל ברזא דעלמא דאתי שהוא שם א"ל ותירץ הכי הוא כי האי שמא דא"ל בעא לאתתקפא בראש השם כדי ששם אלדי"ם לא יהיה דין גמור והושם תכף בתחלתו וגם בסופו ונטיל לדין באמצע:

והנה מכאן ועד ואת המשכן תעשה וגומר הכל בענין זה ובענין כל האלפא ביתא ותבין הנ"ל כי ז' אותיות בחסד וז' בגבורה וח' בת"ת ותעיין בענין שם בן מ"ב איך נהיה בגלגול האלפא ביתא ובפרט אם תעיינו במוצאו מפסוקי בראשית כאשר ידעת וגם איך נתהוו כל הדברים ע"י האותיות עד הקו"ף שהיא מדרגת התמורות והם יריעות עזים וגומר והבן: ע"כ מהרח"ו נר"ו: ועוד האריך הרח"ו נר"ו בביאור כל הדף ונראה לע"ד שיותר מתיישב פי' הרמ"ק זלה"ה ולזה השמטתי כדרכי: