אור החמה על ספר הזהר ב:שיז

פתח ר' יוסי וגומר כל תיקונין וכל דיוקנין יר' פירש למשה דע שכלי זה רומז כך וכך ולמעלה צורתו והשכינה מתתקנת בכך וצריך להיות כך וכך וכל זה ע"ד פרטי הדברים כל חד וחד כדקא חזי ליה כלי פלוני רומז לכך ומדתו כך וכך. וחמא ליה למטטרו"ן. הענין המשכן עם שנפרש סוד פרטי כליו בספי' לא היה בספי' בסוד אצילות אלא היה עניינו בסוד נער מטטרו"ן דהיינו בהיכלות סוד עולם היצירה וכל פרקיו רומזים לכחות פרטיים שבו כעין הקרשים רמז לשרפים כאו' עצי שטים עומדים וכתיב שרפים עומדים וכיוצא כל ענייניו הם רומזים לפרטיים בהיכלות נגדיים לספי' העליונות שכך ההיכלות בית קבול לספירות וחוסם הנחתם מהם. וסוד העבודה הנעשית פנימה בקדש הוא סוד קרבן ליהו"ד דהיינו ייחוד שם יהו"ד י' בה' ו' בה' וכן ייחוד שם אדנ"י כל פרקיה ואח"כ קשר שני שמות יחד יאהדונה"י בסוד הא"ס המייחדם ומקשרם וענין זה נעשה בסוד קשר ההיכלות וסוד אהב"ה העולה למעלה למעלה הוא הנק' כהן עולה מצד ימין והאהבה הזאת לא תעשה אלא בנשמתן של ישר' או בתפלתן ולזה נאמר מיכא"ל שהוא בהיכל הרצון ששם קשר ההיכלות מקריב נשמתן של ישראל ומכנישן להיכל קדש הקדשים וכל עיקר הייחוד הזה נעשה בעולם מטטרו"ן והיינו דקאמר הכא מטטרו"ן משמש לכהנא רבא כי הוא ע"ד הכללי כנזכר ואמנם מיכא"ל הוא פרק מפרקיו והוא חלק הכהן שבו סוד הקרבן עם היות שהכל יחד נעשה קרבן יחד בקשר כל ההיכלות כנזכר ויחוד זה לא נעשה למעלה עד שהוא נעשה למטה וע"ד הכלל אמר ולא שמש נער וגומר וכדמסיק. וחמא ליה למטטרו"ן משמש לבתר יר' הראהו הקב"ה למשה סוד הייחוד שיעשה כשהוקם המשכן והעמידו על סודו וז"ש לאו דהוה וגומר:

ואי תימא אי הכי מטטרו"ן וגו' כבר פי' עניינו בקיצור.

כגוונא דמשמש כהנא רבא עילאה דהיינו חסד לעילא בקשר הספירות בחסד וע"י נקשרות כולם בקדש הקדשים באצילות שהוא הבינה וז"ש גו משכנא אחרא סתימא דלא אתגליא ברזא דעלמא דאתי: מכאן רזין סתימין וגומר ע"כ דברי ר' יוסי להקדים לדברי ר"ש בסוד המשכן.

משכנא עילאה וגומר נראה שכל דבריו באצילות ואפשר שמשם נלמד ליצירה:

על תריסר מרגליטן הם י"ב בחינות שנעשות בארבע בחינות הנז' והם ימינא ושמאלא ושמאלא וימינא דהיינו קשר הימין בשמאל והשמאל בימין הם ד' וכל א' כלולה מג' חסד דין רחמים הם י"ב ומפני שבהם בסוד הפעולה נגלית שהם במ' בעלת הגוונין לכך קראם י"ב מרגליטין והם שייפין עילאין שמתקרבין עצמות עצם אל עצמו תלת שמהן אינון הם סוד אל אלי"ם יהו"ד כדמפרש ואזיל שהם חג"ת חסד דין רחמים וכל שם מאלו כלול מכולם וז"ש אינון כלילן כחדא ונוסף עוד ודא עייל בדא ממש קצתו של שם זה בזה. ולזה מבאר השמות ואותיותיו וטעם כל א' וא' ומשם יכנס אל הכללות:

א"ל היינו שם החסד והוא קדמאה לכל ז' שמות שבשבעה ספירות.

ואתסדר סוד סדר אותיותיו ורמיזת' בחסד כולו מפני שהיא בחי' ראשונה.

א' ראשונה של שם יהיה ראש לאותיות ראש לשמות ולקצוות וז"ש א' איהו קדמאה דאיהו ימינא וימין ראש לכל וטעם מציאותה דרך כלל אגלים ואצטייר ברזא דימינא בחסד כנודע כי חסד סוד הכהן כנזכר לעיל וכד עייל סוד החסד פנימה אל הבינה קדש הקדשים וקא משמש לגו סוד האחדות העליון בג' ראשונות.

אתאחד בהדיה ל' שאות זה בבינה ושתופם יחד נקרא א"ל דהיינו חסד עולה ונקשרת בבינה ועם היות שאות ל' באמצע האותיות אינו דוחק דהא ל' מרזא דלעילא ולכך אין אות עולה על כל האותיות כאות ל' ולזה מרזא דלעילא קדש הקדשים נפק. ואין כוונתינו באות ל' בבינה שנגלם למעלה שהאותיות לא נקדשו אלא מחסד ולמטה אלא הכוונה שמציאות הוראתה למעלה אמנם גילויה למטה והיינו אור בינה מתגלה ומתגלם ומתצייר בספי' וז"ש אע"ג דאיה לעילא לא אגלים עד דנפיק לבר אמנם בהקשר החסד בסוד הבינה יתקשר עמה סוד הנעלם פנימה יעשה סוד א"ל בחסד:

שמאלא גבורה כליל בגויה לימינא חסד אחר אצילותה ולכך שם הגבוורה אלהי"ם שכולל שם א"ל ולא כמו א"ל ח"י שהם ב' שמות אלא ממש אתכליל בהדיה בעצם הגבורה ונעשה שם א' מיוחד מורה על עצמות שם א'. מהרמ"ק זלה"ה וכן פי' הרח"ו נר"ו: