אור החמה על ספר הזהר ב:שיד

אלא כיון דהא אזלו וגומר וא"ת יותר טוב להוליכו אל המדבר שנחלש כחו לז"א תמן איהו שליט יותר למיכל טרפיה בגין דיתעבר וגומר יר' כל מגמתינו להאכיל לו השער כדי שיסתפק בו ובין זה לזה יש' מתכפרי' לפני הקב"ה ואנו מבקשים מקום מוכן שיתרצ' לאכול בו לחמו וכל עוד שהוא מקום שאינו חפץ בו כגון שהוא מדבר שאין דעתו עליו מפני חלישות חילו לא יבא ואנו מחזרים אחריו לזה ארץ גזרה עדיפא:

ואע"ג דהשתא וגומר סוף סוף אשר מזון ושפע העולם אינו אלא דרך שם. אע"ג דישראל לבר מארעא קדישא השכינה גולה אחריהם ונותן שפע מזונם של ישראל ביד השרים כדפי' היינו דוקא שתחל' יבא אל מקום הנועד היינו מהיכל לבנת הספיר אל נקודת קדש הקדשי' ומש' אתפשט לסוד גלות ישראל בין השרי' כנז' והיינו על חילא וזכותא דארעא כלומר שם נשפע ומשם מתחלק לשרים ולישראל שהם תחת רשות השרים:

וברכת את ה' אלהי"ך אפי' בחו"ל על הארץ הטובה על סבת ארץ הטובה שהיא א"י אשר נתן לך המזון בחו"ל שהארץ הקדושה היא נותנ' מזון בחוץ תחת יד השרים וז"ש דהא בגינה מזונא וספוקא אשתכח בעלמא: מאן דאתעדן על פתוריה וגומר הרי הוא נהנה משפע הארץ ואם ח"ו אינו מזכירה והיא מתעדן מטוב שפעה אין לך כפוי טובה גדול מזה. אמנם כאשר האדם בא להתעדן אדכר ודואג על קדושת הארץ וחרבן המקדש מתוך תענוג ושמחת לבבו הוא בונה אותה ממש מפני שהוא עומד בשמחת המאכל והמשתה והענג הרומז למעלה בבינה ומזכיר שם חרבן הרי גורם שתזכר המ' לגאולה בעדן ושמחה שהם חכמה והיינו כאלו בנה וגומר ומזכירתו אותו שם:

כוס עולה אלי"ם של ברכה שמשפיעין בו מהחסד ברכה ודאי לא הוי אלא בתלתא והמברך על הכוס ביחיד גורם לה שלא תתייחד שאין לה ייחוד אלא בג' אבות בסוד שמאלו תחת לראשי וגו' ובעל ימין ושמאל יעקב. ומן הטעם הזה בעצמו כוס של ברכה אצטריך למיהב לי' בימינא ושמאלא כאו' נוטלו בשתי ידיו להראות שעלייתו למעלה בסוד ימין ושמאל בסוד החבוק ואח"כ ישאר ביד ימין לבד כי השפעתה בימין לבד וז"ש מתמן מתברכא: עשרה דברים נאמרו וגומר וכולם תיקונים וקשוטים למ' נגד עשר ספירות. לאשגחא ביה עינא וגומר היינו דכתיב תמיד עיני ה' אלהי"ך חכמה ובינה בה במ' ובתתו את עיניו בה יכוון להשפיעה מחכמה ובינה: כוס של ברכה אתברך בההיא ברכתא עם היות שהברכה היא לקב"ה המ' כוס של ברכה אתברך דהיינו מ' והיא מתברכת ועומדת בסוד הברכה שהיא למעלה א"כ כשהכוס בידו ראוי להיות האדם מצד עצמו נותן עיניו בו ששמירה עליונה מסתכלת בו וז"ש לנטרא לי' וגו': והנה השלחן היא ג"כ המ' אלא כוס עליון משפיע בשלחן תחתון וז"ש דהא בבינה אתברך פתוריה ולזה יחשוב הכוס בבחי' עליונה מקבלת מלמעלה משפיע בשלחן למטה ולזה כיון שהשלחן מקבל מהכוס אצטריך דלא יהא בריקנייא כדי שיקבל ברכות מהכוס דהא ברכאן וגו'. ולעולם השלחן היא מתברכת אפי' כשאין כוס אמנם כשיש ג' היא עולה וצריכא כוס ומקבלת מג' אבות וכשהשלחן לאחד מתברכת ולא כ"כ: ועל רזא דנא שהיא מתברכת ואינה ריקנית אפילו רגע. מהרמ"ק זלה"ה: