אור החמה על ספר הזהר ב:שיא

זכאה דרא ידוע היה להם שבזכות ר"ש היו ד"ת מתגלים על דרך הסוד ע"י כל אדם ולכך היו הם מקבצים הכל ומעלים בספר להיות בשמיר' לדורות כמו שהי':

אימתי איקרי עת רצון ירצ' העת מלכות אימתי איקרי עת רצון. בשעה וגומר שאז מייחדים אות'. בכתר מפני שע"י ייחוד' בת"ת רצון עליון נשפע לה, ושפיר איהו הפי' מתיישב ונרצ' ואני בתפלתי נעשית עת רצון איני צריך להמתין עד שתהיה עת רצון. והכי הוא ההקדמ' אמיתית. והדר מפרש דהא כדין צבורא מסדרי ומתקני תקונא דהאי עת וכדין ע"י התיקון והייחוד בת"ת עת רצון איהו שנשפעת מהכתר כנזכר.

ואצטריך למשאל וגומר כדי להשלימה ע"י שאלה שהיא נכנסת פלוני מבקש כך וכך כי לא תעלה בלי שאלה. ואני דא דוד מלכא ואפשר כי אני מ' ואני מלך במ' והגובר וא"ו תפלתי מ' דהיינו גאולה זכר בתפלה נקב' וז"ש והכא סמיכא גאולה לתפלה.

כדין עת רצון ענין ייחוד שני הוא אלא שתחל' הוא ואני תפלתי יחוד למט' גאול' לתפל' ואח"כ עת רצון שניהם כאחת והיינו או' עת חד רצון חד אתכלילו דא מדא וגומר ולפי פי' זה אינו סיפור דברים כפי' הקודם אלא דוד בעא לייחדא בהאי קרא ייחודא חדא וגומר:

אתמני האי קרא בתיקון סופרי' תליא דינא מצד הגבור' השולטת: בשבת כל רוגזי אתעדי שמתגלה מצח הרצון ומתמתקת הגבורה מצד הייחוד התחתון. וז"ש אתבסמותא איהו וע"ד אצטריך וגומר כדי לייחד למטה ויתגלה הרצון למעלה. וכדין עת רצון כתיב לא לבד מ' אלא עת רצון כליל כולא מהכתר עד המ' ועת עצמו כולל כל התחתונים עד לבנת הספיר מפני שההיכלות נכללים בעת ולא תאמר שנתבטל הדין מכל וכל אלא דינא אתבסם בההוא ומעורר השמחה משה אסתלק אע"ג דיוסף אסתלק פתח במשה לחשיבותו ועם היות ששעת יום ששי חשובה עתה היינו לאותם שהם צריכי' חבוט הקבר אמנם לאותם שאין להם חרדת דין קבר עדיפא שעת רצון לקבלא נשמתא בנשיקין וצער' לתתא לסלוקו וחסר לעולם צדיק:

וע"ד ננעלו תרעין סתמא לגבי משה בי מדרשא דיליה ומכ"ש שאר בתי מדרשות והשתא שלשת הפסוקים הם על מרע"ה והיינו או' ואצטריכו כולא לצדקא וגומר. וקשה ג' פסוקים ג"פ צדוק הדין למה לז"א תלתא אינון דאסתלקו מעלמא בהאי זמנא ועם היות משה שני משה מהימנא עילא' דהיינו סוד הת"ת והדעת המייחד דהיינו נאמן בית ודאי. וחד יוסף זכאה עילאה שאינו למטה כשאר השבטים אלא למעלה באצילות. וחד דוד מלכא במדת המ': צדקתך כהררי אל היינו ז' הרים העליונים וכמו שהת"ת כולל שש קצוות גם היסוד כוללם ולכך אמר כהררי אל כאותם הרים העליונים:

צדק לעולם דא דוד מלכא ודאי בעולם התחתון שולט מדת דוד שהוא מלך משגיח בתחתונים והיינו צדק. כדין אתכניש כולא לא לבד שערי מדרש ננעלו אלא כל שערי עולם ננעלו כדמפרש ואזיל שהם ג' מיני צער שערי אורייתא שננעלו בתורה שבכתב ותורה שבע"פ ושערי כל עלמא ביוסף שנסתם הגלות' יבשו מקורין מקורות היסוד הנפתחין למלכות ע"י יוסף שהיה מרכבה אל היסוד ולא היה אפשר שיהיה גלות לישראל וכשמת יוסף כולהו שבטין שהם במ' נפלו בגלותא:

אתחשך שמשא נגד מדתו הת"ת. ואנעלת תורה שבכתב נהור' וגומר ולא נהג בעולם אלא לבנה מ' כנישת סיהרא וגומר ואעפ"י שבימי שלמה היתה במילואה זהו בערך מעלת ישראל ועשרם וגומר אמנ' בערך התורה שע"פ כמו הוראת עמוני ולא עמונית וכיוצא קודם ימי דוד היה מחלוקת ובימי דוד עמדה תורה שבע"פ בהארה והיו מסכימין כל חכמי ישראל אל ההוראה האמיתית ואחר מיתת דוד חזר הדבר על פי הרוב ולא היה מחלוקת רק בהוראה חדש' שלא קבלו אמנם בקבלה היו מסכימין כולם לאמת ואחר תלמידי שמאי והלל נחלקו בקבלה בעצמה עד היום והנה אם לא נפל מחלוקת ראשונה לא נפל שניה שאם בהוראה הם מסכימין לדעת א' איך יחלקו בקבלה ולכך מההוא זמנא גרם המחלוקת שיש עתה במשנ' והם ג' מיני פגם הא' המשנה שנויה במחלוקת הב' חכמייא עצמ' זה או' ככה וזה אומר ככה הב' תקיפי לבא הגבורים במלחמת התורה כל א' וא' במחלוקת בעצמו מצד א' נרא' להם סברא זו ומצד אחר נראה להם סברא זו בענין שהם בעצמ' בערבוביא עד שיסכי' דעתן לדעת א' וכל זה מפני שנסתמו מקורי התושב"כ ותור' שבע"פ ואין אורם מתגלה אלא מבין כמה קליפות הם הקושיות כדפי' בתיקונין. מהרמ"ק זלה"ה. ועיין בס' אור הגנוז בס"ד: