אור החמה על ספר הזהר ב:שי

במאי זכי תדיר לאתעדנא וגומר בההוא שלחן דיליה וגומר ולא בצדק' סתם אלא במה דאיהו מעדן שהוא משובח יותר ולכן כתיב תשביע וכמו שהיא ע"י הצדק' גורם שיושפע מלמעל' סוד הענג למ' העניה אוף הכי קב"ה רוי ליה בשובע מכל אינון עידונין דמשח שהחכמ' משפעת להשקות את הגן והוא גורם זה ויש לו חלק בו כראוי תדיר עם היות שמעשהו אינו תדיר מפני דאתמשך שם תדיר לההוא כבוד עילא':

ר' יוסי ור' חייא וגומר קב"ה אזיל לקמן שהיא שמירת הדרך וכתיב צדק לפניו יהלך כדי שיהי' מתייחדת עם הצדיק בד"ת והיינו או' עדן וגומר ואפשר שהיו מתגרשים בדרכים לא לשום תכלית אלא להתגרש בגלות המכפרת עון ולזה תורתם בדרך היה להם לעיקר. אתקיימת היינו קיום מצותיה. מסתכלין בה העסק בתור'. חדי בעובדוי שכולם לא נבראו אלא בשביל האדם והאדם מתכשר וראוי והגון לכל. וחדי בעלמין כולהו שמתייחדים כולם בתורה והשפע נשפע ויש קיום לעולם. ולא עוד אלא דקב"ה כניש כל פמליא דיליה בסד קשר וייחוד הנערות בעסק התורה. ואמר לון חמו וגומר שהוא משפיעם ומאירם בזכות התור' הנאמרת למטה. גוי אחד בסוד הייחוד:

ובשעתא דישראל מתבטלי וגומר אין א' מכל אלו צא ולמד כמה תשות כח בכמה בחינות והיינו הפרו תורתך שאר בני עולם הצדיקים המיוחדים עת לעשות לה':

אינון בני עלמא שכל העולם כולו לא נברא אלא לאלו. צדיקייא דאשתארן יש להם לעשות יותר מן הראוי להם שיספיק א' לאלף והיינו או' אית לון לחגרא חרצין לעשות יותר מדאי עד שהיא לבדו יגרום הייחוד מה שכולם יחד היו עושים: גו חילין ומשריין כדפי' לעיל שהוא קשר הייחוד. אי כתב יש לעשות וגומר אין ר' חייא קטיל קני באגמא שאין אלו קושיות דהכי קאמר כי עם היות שבשאר זמן נאמר אל תהי צדיק הרב' ואין ראוי לאדם להעמיס החמור החומר אמנם יש עת וזמן הוא לעשות יותר מן הראוי להחזיק ולעשות לה' וגומר אלא שדרך חסידות כשהיו שומעין איזה אדם מדבר ד"ת לא היו נועלים לפניו דלת אלא מחזיקין אותו והשומע יבין שאין הקושיא קושיא שאם נדחו דברי ר' חייא למה להם לכותבם:

אנן תלתא והם תשובין כי הם רמז לג' אבות ולכך שכינה משתתפת להיותה רגל רביעי:

אילנא יבשה בלי לחלוחית כלל אפי' שומע והא אנת רעננא יודע להשיב:

עת רזא וגומר המ' ונקרא עת מפני שתלייא בזמן עת שהיא גוברת והיינו עת רצון וכשאינו רצון אינו עתה ואינה שולטת. ואל יבא בכל עת לא יקשור שני העתים יחד אלא יפרידם ויכנס בזאת שהוא עת לאהוב לבד: בתקינהא הידועים לה שהוא סוד תיקוניה וקשרה בכל הבחינות התחתונות. ומתקשטא באשלמותא מצד הספירו' העליונות לא איהי בתיקונהא למט' ולא איהי באשלימו מלמעל'. עת לעשות שחסר ממנה העשיה והתיקון כדמסיק. קיימא בבינוני. סלקא במשובח. נחתא בגרוע והכל מצד ישר' ואין מצד' שום דבר כלל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. עת רצון כד ינקא מבינה. ואהבת את ה' אלדי"ך ר"ל ואהבת את ד' מ' ונלע"ד כי עת ואת הכל א' ברזא דאחה"ע. בכל עת אל הקדש והוא כי בי"ה אז לא אשתכח ההוא עת לשנא משא"כ בשאר ימות השנה. עכ"ל: