אור החמה על ספר הזהר ב:שט

שלחן דבר נש דומה קצת ואינו דומה דומה בשעת הברכ' ואינו דומה בשאר כל היום והיינו או' דהא ברכתא וגומר ומטעם זה נהגו כל יום שבת שהוא זמן ההשפעה בדקות להיות שלחן יום ולילה תדיר מסודר. נהמי דעל גבי שלחן דקב"ה בין בחול בין בשבת. אמנם בשלחן דבר נש בחול כדי מזונו לבד ובשבת משמע מרעיא מהימנא שצריך לסדר י"ב ככרות.

רזא דנהמי דאינון רזא דפנים הענין שיהיו י"ב חלות ולכל חלה יש להיות פנים כזה # והם סוד ה' מלך וגומר ויהו"ד הכולל שלשתם דהיינו חגת"ם ד' שמות הם י"ו אותיות וי"ו וי"ב הכל ענין א' שאם לא תמנה הויה הכולל שלשתם והם סוד ג' פנים לכל חיה י"ב ופן עצמו אינו בכלל בענין שהם פנים י"ו וי"ב והחלות והפנים הכל ענין א' והנה פי' ג' פי' בלחם הפנים א' דהא מזונא וספוקא לעלמא מאינון פנים עילאין קא אתיא והיינו בסוד שם הוי"ה וצרופו שהוא המשפיע השפע וז"ש דהא מזונא וספוקא וגומר כלחם המספיק. והפי' הב' או' לחם הפנים מיכלא מאינון פנים והיינו שהשפיע השלחן בחיות בי"ב פני' התחתוני' והם לוחמים לחם זה ויונקים אותו וז"ש מיכלא וגומ' הם יונקים מלמעלה ומשפיעין למטה וקשה לפי' זה כי השלחן מ' והלחם הפנים למט' משלחן בחיות כנזכר לז"א ושריא על ההוא פתורא עם היות שהוא למט' בגין דשלחן דא שהיא מ' מקבלא מזונא וספוקא מאינון פנים דלעילא שהוא הפי' הא' שפי' ולזה בבחי' היות השכינ' משפעת בהם הלחם מצד מה שקבלה מלמעלה לכך הלחם עליה כלומר משפעת למט' מה שקבלה מלמעלה והחיות מקבלות אותו. והפי' הג' לחם הפנים כמו הפנימי שהוא נכנס לפנים ושאר לחם המנחות בחוץ להיכל וז"ש לעיל בסמוך לחם דא איהו לחם פנימאה דכולא וגומר. חום היה מתקרב מפני היותו בצפון כנזכר לעיל:

ר' אלעזר פתח בכל עת וגומר קב"ה בינה. ברזא דחכמתא הנבראים כולם נבראו בחכמ' כאו' מה רבו וגומר והאדם נברא בכל ל"ב נתיבות כולם והיינו ברזא דחכמתא כל סודה וכל פרטיה והיינו ועבד ליה באומנותא סגי שיכלול בכל פרטיו כל פרטי החכמ' ולא עשאו כמלאך שהוא עצם א' אלא עשאו עצם מקבל ומתלבש בו צורה עליונ' והיינו נפח ביה נשמת' דחיי וכל זה הכנה למנדע ולאסתכלא ברזין דחכמתא כי ע"י הנשמ' יאכיל בנסתרות כשישכיל האדם את עצמו ידע דרכים בדרכי החכמ' העליונ' כאו' ומבשרי אחזה אלוה וכל זה אינו אלא למנדע ליקרא וגומר לייחד הייחודים העליונים ולכבד קונו בעבודתו:

אוליפנא דהאי כבוד דלתתא מ' ויש כבוד לעילא חכמ' שממנ' ל"ב נתיבות חכמ' ועם היות שנברא בחכמ' עליונה נברא לתועלת כבוד תתא'. ופי' מאיזה טעם תיקון האי כבוד ע"י אדם ואמר

רזא דכרסייא קדישא יר' כי צריכ' ב' תיקונים הא' כרסייא שצריך להכינ' כל מה שבידינו ע"י מצות עשה לעובד' עד שתהיה כסא נכון למה שלמעל' הב' קדישא כמה טרחות צריך שיטרח האדם ויצטער שלא יאחזו החצונים בה והיינו ולשומרה מצות לא תעש' וז"ש אלא מגו תקונא דבני עלמא בעשה ולא תעש' וז"ש כד אינון בני נשא זכאין בלא תעש' וחסידין בעש'. וידעי לתקנא בסוד תפל' ותור' ומעש' המצות בסוד הייחודים הרמוזים שהכל תלוי בידיעת הכוונ'. לתקנא ליה בעמודין תקיפין הם ג' אבות שע"י היא מתקנת ג' גוונין דקשת ויש עמודים למט' הם נה"י שאינן תקיפין: בריא' יציר' עשיה. הענין כללות השמועה הזאת דרך כלל הוא כי בי"ע הם בחינות א' נעלמת מחבירתה וימצאו ג' בחינות אלו בג' מקומות בכבוד תחתון ובאדם ובכבוד עליון וזה כדי שישתוו ויהי' האדם למט' מתקן כבוד תחתון מתוך כבוד עליון ועיקרם במ' כבוד תחתון שהם מתפשטת המ' דאצילות להנהיג חייליה ובהם השכינ' מתקשטת ומתייחד' כי בתיקונם תיקוניה בקשר כל אלו יחד בלי פירוד והיינו סוד הקרבן והתפל' ומעשים טובים המקשרם ממט' למעל'. ולזה נברא באדם סוד בי"ע דהיינו שהאדם גוף עפריי חומרי נעשה בחכמ' גדולה מי יוכל לערוך חכמ' אשר בו שבו לבוש לחלק העשיה הנסתרת בו והוא הנפש ובנפש הזאת מתלבש הרוח הנתן לו מהיצירה וברוח הקדוש הזה מתלבש הנשמ' הרוחנית שהיא מכסא הכבוד. והנה יש עוד באדם סוד האצילות שכל אלו הנז' הם כסא אל סוד האצילות בו והיינו נפש ורוח ונשמ' דאצילות שהם בי"ע למעל' בענין שהברי' הקטנ' הזאת שהיא האדם יש בו מכלל כבוד העליון ומכלל הכבוד התחתון כדי שבעבוד' אשר יעבוד יעורר כבוד תחתון להתקשט ולהתייחד יחד כל חלקי בי"ע ויעורר הכבוד העליון סוד פרקיו בי"ע שלו לימשך למטה להקשר כי יש לשכלים הרוחניים סגולה שבהתעורר המסובב יתעורר סבתו. ואו' דקא מתקן סוד היות השכינ' מתתקנת לסבול הייחוד העליון והיינו קשר בי"ע שבה כנזכר ואח"כ ברכה קצת ואח"כ וספיק כל צורכוי ברכה בשופע לכבוד תתאה שהיא המ':

זכאה איהו בר נש. שעם היות שנברא האדם בסגול' זו היינו שתחל' נותנים בו נפש זכה יתיר נותנים לו רוח וכן עולה עד שזוכ' כל המעלות האלו ועל זה אמר דזכי בעובדוי למהוי כגוונא דא לזכות אל בי"ע כנזכר:

בגדיך לבנים הם לבושין אלו שהוא מתלבש בנפש ורוח ונשמה דאצילות והם בי"ע כנזכר ובי"ע ממש כדי שיהי' דומ' לת"ת למעלה שיש לו שמן ראש מחכמה ע"י הבינה עלמא דאתי אוף הכי לבר נש דעובדוי מתלבנין וגומר והיינו בגדיך כי מהמעשים נעשין לבושין בג"ע. ההוא משח רבות קודשא לא יתמנע מיני' שכל הגורם ייחוד ממש יש לו חלק בשמן ההוא. מהרמ"ק זלה"ה: והרח"ו נר"ו כתב קרוב לנז':